רשמים מאפריקה

אני גאה ונרגשת לקראת האורחת הראשונה שלי מירי בוכמן

מירי ואני חברות מזה שנים רבות מאד וכששמעתי על נסיעתה העתידית לדרום אפריקה, הצעתי לה להתארח במלון האורחים של "חמושה בעדשה". לשמחתי היא נענתה להזמנתי והיא זו שגוזרת את הסרט לפתיחת מלון האורחים.

רשמים מאפריקה

את הטיול הזה – או יותר נכון מסע – לא תכננתי בכלל.
הבת הגדולה שלי – (אפרט ממש בקטנה) – שהיא בתו של בעלי מנישואיו הראשונים, אבל היא אתי מזה 20 שנה – החליטה שהיא רוצה לחדש את הקשר המאוד רופף, שהיה לה עם המשפחה של אמה ועם בני הדודים שגדלו אתה יחד עד גיל 7, שכנעה את אחיה שיבוא גם הוא, ואז ביקשה שנגיע דיויד ואני לחזק אותה, במסע שהתחילה לתוך עצמה לפני 4 חודשים.
כשהילדים שלנו קוראים לנו אנחנו מתייצבים גם אם זה ממש לא תואם את הגדרות התקציב השנתיות. המשפחה בדרום אפריקה, ששמחה למפגש המחודש, הזמינה אותנו לחתונה משפחתית וכאן מתחיל סיפורנו. כמעט..

לא תכננתי מסלולים, לא ביררתי מחירי שכירת רכב או עלויות טיסות לקייפ טאון, עיר אליה ידעתי שאני רוצה להגיע, או איפה לבקר,
כי לא ידעתי איך המפגש יהיה, איך כל הנפשות הפועלות יגיבו אחד לשני.

הגעתי לדרום אפריקה פתוחה, מאפשרת לה להפתיע אותי, ואכן היה זה טיול שמילא אותי בגל אנרגיות של אהבה לשנים הבאות.
המשפחה קיבלה את ילדיי כאילו לא עברו 20 שנה, הדוד והדודה – קיבלו אותנו באהבה כאילו הייתי אחותם האבודה ודיויד האח שתמיד רצו. האירוח היה מעל ומעבר לציפיות שלנו.

ביתם, הוא בעצם בית מלון שעבר הסבה לבית פרטי עם תשעה חדרי שינה צמודי מקלחת ושירותים מפוארים. קירות הבית מקושטים באומנות אפריקאית ובעורות של חיות שניצודו, הופשטו ונתלו אחר כבוד במסדרון הבית.
כצמחונית – בכל פעם שעברתי במסדרון ביקשתי מהחיות סליחה שהפכו לקישוט.

 דרום אפריקה הפתיעה אותי.

בדמיוני ראיתי יובש, אדמה צחיחה עם עצים בודדים, אנשים שצועדים ברגל ושבילים לא סלולים נושקים לאופק עם השמש השוקעת.
במציאות מסתבר שהכל ירוק, עם הרבה עצים ושטח אדמה בלי סוף.
אחוזת המשפחה ממוקמת בחלק הפחות עירוני של העיר יוהנסבורג.
חלק בו כמה עשרות דונמים מפרידים בין בית לבית, ונסיעה לסופר המקומי היא מסע של לא פחות משלושים דקות לכל כיווון.
נסיעה מלאה בירוק בעצים שיחים קטנים כבישים של שלושה וארבעה נתיבים לכל כיוון ופקקי ענק כמו ביציאה ובכניסה להוד השרון.
בין לבין אני מקבלת תמונות שמתאימות לדמיוני:-
אנשים מהלכים בצדי הדרך עם ילד עטוף אל גב בשמיכת בית פשוטה, הספר המקומי – הוא סוכה משלושה קירות של יריעה ירוקה ושלט בכתב יד שמודיע שפה הספר המהולל ״ג'ו הגדול״ בתוספת טלפון לקביעת תור. תחנות האוטובוס הן גבעה קלה שלידה עומדות מוניות שירות גדולות שמחכות להתמלא ולנסוע. הזהירו אותנו שחוקי התנועה עבורם הם בגדר המלצה בלבד ושכדאי לנו להאט, או לפנות להם מקום, כשהם מגיעים מהנתיב החדש שיצרו לעצמם בפקק המקומי בדיוק עכשיו.

יש להם קניונים בכל פינה, קניונים גדולים מפוארים, עם חברות בינלאומיות ומקומיות במחירים שנעים בין גרוש וחצי למשכנתא לנעליים. בכל חניון ישנם כמה לובשי מדים או אפודים זוהרים שמודיעים לך שהם "שומרים לך על הרכב"
כדאי לכם ליצור קשר עין ולאשר את השמירה, וכשחוזרים לרכב עמוסים בקניות, תשאירו כמה ראנדים לטיפ לעומדים על המשמר. הם כולם מאוד מנומסים ונורא נחמדים.

רוב הבנות/נשים עם שיער קצוץ או חובשות פאה ותוספות, או מטפחת שהדתיות שלנו היו שמחות לקבל. הן לבושות מהודר ואלגנטי מאופרות למשעי רובן עם גבות מצוירות. קארה אומרת שאין להן שיער ולכן הפאות והגבות.

הצחיק אותי לראות את השיער הקצוץ של הילד כמו שיחים קטנים שצמודים לראש, כמו נוף מולדתם, גבעות עם שיחים קטנים.

יש מתח סמוי בין הלבנים לשחורים. הסבירו לנו באלו כינויים אי אפשר לקרוא להם.לא שהתכוונו לפנות אליהם בכינוי כלשהוא…

בשום פנים לא לכנות אותם באחד מהשמות הללו:-כאפר, קופים, בבונים, ניגר, מונט – moont.
בלוגרית שכינתה אותם קופים, נשפטה לעבודות שירות ונחקק חוק של שנתיים מאסר, לכל מי שיקרא לשחורים באחד מהשמות הנ"ל.

רובם עובדים בעבודות הצווארון הכחול, בסופרים בקניונים ומשרתים של הלבנים.
בבית בו התארחנו הצוות מנה ארבעה עובדים. מאחר וכלל האורחים כולל בני הבית, מנה מעל עשרים אנשים, מישל, המארחת שלנו, הוסיפה כוח עזר לכוח העזר הקבוע שלה. בדרך כלל, הצוות הוא בין 3-2  עובדים והם מקבלים יחידת דיור במתחם האחוזה הכולל חשמל מים ואוכל, שרובו מהאוכל שנשאר (ותמיד נשאר אוכל משובח בכמויות). רוב בעלי האחוזות מחייבים את הצוות לשלם שכר דירה, קרובי המשפחה שלנו לא מחייבים אותם עבור שכר הדירה.
כל ה"משרתים" בבית הם ממלאווי, ביניהם זוג נשוי, בשנות השלושים המוקדמות של חייהם, ולהם שני ילדים קטנים שגרים במלאווי עם הסבתא. הם שולחים להם כסף ומקווים שכך יצליחו לצאת ממעגל העוני.
ה"משרתת" הקודמת, שליוותה את המשפחה יותר מעשרים שנה, הצליחה לממן לשני הילדים שלה השכלה גבוהה והעניקה להם התחלה טובה יותר לחיים.

יש שכונה ענקית של פחונים שבה גרים כל השחורים.
לא ברור לי איך מדינה עם שפע של אדמה לא יכולה להקים להם מתחם מכבד לגור בו, לא מממנת להם לימודים בחינם כדי להוציא אותם ממעגל העוני. מישל אומרת שהממשלה דווקא כן מנסה לעזור להם תמורת סכום סמלי לדיור ציבורי, אבל הם מבקשים שזה יהיה בחינם ומעדיפים לשכור פחון כמעט באותו סכום כמו עלות הדיור הציבורי.

מול האחוזה "שלנו" נמצא לו

Park Lion and Safari

שם עלינו על רכב ממוגן. רכב שכולו מרושת עם חורים צפופים בחלק התחתון ומרווחים יותר בחלק העליון לאפשר למצלמה לצאת מבלי להיפגע. כל מתחם בו תחום בשערים כפולים וגדר חשמלית סביבו.כמו הבתים והשכונות בעיר….
הגענו בחצות היום, שעה לא מומלצת במיוחד, שבה רוב החיות מנמנמות. הן שכבו להן על הרצפה, מעולפות מהחום, מהאוכל או מהשעמום. בכל מקרה לא ראינו שום אריה תוקף זברה או צבוע חוטף ארוחה מתנין!
השעות המומלצות לצפייה בפעילות של חיות הטבע מסתבר, הן שעות הבקר המוקדמות או שעות אחר הצהריים המאוחרות. נסענו, עצרנו, צילמנו, ירדנו, עברנו גדרות ושערים עד שסיימנו את המסלול וחזרנו שמחים וטובי לב.

את ארוחות הערב אכלנו סביב השולחן הארוך בחצר. שולחן ארוך כמו בסרטים האיטלקים ערוך כל טוב, סביבו מעל שלושים אנשים עם בקבוקי יין ובירה והרבה שמחה. כולם התפעלו מהפיצוחים, השוקולדים של עלית והבמבה שהבאנו מישראל.

האחוזה נמצאת באזור שנקרא "ערש האנושות".

חצר הבית גדולה ומתפרסת עד למעלה ההר, שגם הוא שייך להם. כל מי שמגיע לבקר, חייב לעלות לבקר בהר, להביט על הנוף המרשים, להצטלם ליד העץ כהוכחה ולרדת. הטיפוס היה לי קשה! לתומי חשבתי שזה שאני עושה יוגה שלוש פעמים והליכה של 45 דקות בחדר כשר פעמיים בשבוע, תכשיר אותי לטפס על הרים.אז חשבתי…. הנוף שניבט משם מהמם. שפע ירוק, הרים נמוכים, חיות ברקע והרבה שקט ושלווה.

להחליף כסף מסתבר, זה תהליך ארוך. לפחות בפעם הראשונה.
לא חיפשנו exchange, כך שאני לא בטוחה אם יש להם בכלל. בכל השהות שלנו לא ראיתי exchange. שעה עברה, עד שהכינו לי פרופיל, כדי שבפעמים הבאות התהליך יהיה קצר יותר. הפעם לא הייתי צריכה מחשבון כשקניתי דברים. היחס הוא ארבעה ראנד לשקל. כלומר:- ארוחה שעלתה לנו 320 ראנד עלותה המתורגמת הייתה כ- 80 ש"ח, וזה בערך המחיר ששילמנו על ארוחות לארבעה.

המלצה חשובה מאוד!  לשכור את הרכב בארץ כמו כן בקשו רישיון בינלאומי באחד מסוכנויות הרכב.

שכרנו רכב, והתפללנו את "ברכת הדרך", בכל פעם שעלינו על הרכב, כי הנהיגה בצד שמאל של הכביש היא לא ממש פעולה יומיומית עבורנו. דייויד הפתיע ונסע בלי בעיות כל התקופה, למעט בשעה הראשונה שנסע על נתיב הימין, עד שנזכר שהוא נוסע "הפוך" שנייה לפני שהגיע רכב מולנו.

בעודנו מחכים לקארה וג'ימי, שיחזרו מהמפגש עם הסבתא שלהם, הלכנו "להרוג" זמן ו 100 ראנד כל אחד. התפרענו!! בזבזנו 25 ש"ח כל אחד. מסתבר שבתי קזינו הם שם דבר ביוהנסבורג ביקרנו בשניים מתוך מספר רב של בתי קזינו  (מעניין איך אומרים הרבה קזינו)

קזינו מונטי

מעוצב נפלא ונותן לך להרגיש שנכנסת לעולם אחר, מעין קניון סגור בן מספר קומות ובקומת מכונות המזל התקרה צבועה כשמיים בשעות לילה מוקדמות, וכל התפאורה מדמה שכונה אירופאית ממוצעת. תפאורה מדהימה, שהופכת את הכניסה לקזינו לכניסה לעולם קסום, משכיח מאתנו את העולם שלנו, ומכניס אותנו למקום נפלא שמעודד אותנו לשחרר את הדאגות, להתפנק, להוציא כסף וליהנות.
מראש הגענו עם החלטה שאנחנו נהנים עם סכום של 100 ראנד לכל אחד. הצלחנו למשוך את ההנאה לשעתיים ארוכות.

אני שיחקתי במכונות המזל. אם לא זכיתי, אחרי שלושה סיבובים נפרדתי ממנה לשלום והלכתי לחפש לי מכונה נחמדה יותר. ככה משכתי את הזמן קרוב לשעה וחצי, תודות למכונות שפינקו אותי ונתנו לי משחקים בחינם.
כשנגמר לי הכסף, נזכרתי שבאתי עם מישהו!
מצאתי את דיויד יושב ליד שולחן של מעין פוקר שם נהנה מזכיות מרובות, שאפשרו לו לשחק שעתיים.
השתייה היא בחינם, כחלק מהפינוקים שהקזינו מרעיף עלינו, כך הם מוודאים שכל הכסף יגיע למשחקים.

ביקרנו בשוק אחד מספר פעמים
שוק שעם קצת השקעה ויד מכוונת יכול להיות שוק משגשג. כוכים קטנים, שכל המוכרים בו שחורים. מסתבר שרוב המרכולת שלהם מיובאת מקנייה ורוב המוכרים מזיבאובווה. הם מנסים את מזלם ומציעים מחיר כפול ומכופל.
מומלץ להתמקח, אבל זיכרו שלא להוריד אותם יותר מדי למחיר מגוחך! הראו קצת חמלה וקנו במחיר שייתן להם רווח קל.
היינו עדים למכירת שני פסלים מגולפים נפלא בגובה של ילד בן 6 שמחירם ההתחלתי היה 2000 ראנד. ונמכרו לבסוף ב400 ראנד, מאה ש"ח לשני פסלים! מישל לקחה את הפסלים וצ'יפרה את המוכר בעוד מאה ראנד.
אין אתר אבל זה הכי קרוב לכתובת Hartebeesport African market

ביקרנו בחווה פרטית שמוכרת

 הליכה עם פילים.

הם מציינים בכל מקום שהפילים לא עוברים התעללות והם חופשיים בחווה וזוכים לטיפול מסור ואוהב, דואגים להם ל-400 קילו של פירות וירקות כל יום. את הסיור העבירה מדריכה נחמדה עם שלושה עוזרים, אחד לכל פיל. הפילים הן בעצם פילות אמא ושתי בנות שהועברו מפארק קרוגר, כצעד לדילול אוכלוסיית הפילים. לפני שהורגים, או נותנים לצוד אותם ברישיון, מנסים למצוא להם בית והחווה הפרטית קנתה אותם.
מסתבר שהפיל מתחרה בנו בני האדם, בתואר החיה הכי מזיקה לטבע.
הפיל יכול להגיע ולאכול את כל הצמחייה ולא ישאיר לשאר החיות בשטח כלום. לכן המטפלים בחווה מפנים אותם כל פעם לאכול עץ אחר במהלך היום.
אני מודה שהייתי מבוהלת עד מאוד. הייתי בטוחה שהפילה תדרוס אותי, למרות ששיננתי את הוראות הבטיחות, לא לעמוד מול הפילה או מאחוריה תמיד לעמוד לצידה. אחרי שביקשתי מהמטפלים שיתנו לי יד ויתמכו בי כשאני מגיעה ללטף את הפילה. מיותר לציין שצחקו עלי כולם. כולל הילדים שלי שנסעתי בשבילם אלפי ק״מ.

מוזיאון ערש האנושות

מוזיאון שמשלב ממצאים ארכיאולוגיים, עובדות מדעיות על התפתחות האנושות ותצפית על אזור נרחב (שכלל את הבית של המשפחה שלנו) ומקסים של הרבה גבעות ירוקות. שייט קל במעין נהר שמדמה מערות שחיו בו בעבר.
המוזיאון היה חביב. לא יותר מזה. דומה בחלקים מסוימים למוזיאון המדע בארץ….היו יכולים להשקיע בו עוד קצת, לא משכנע מספיק. סימנו ווי והלכנו.

ביקור בכפר לדוגמא

   Aha Lesedi African Lodge & Cultural Village

כפר צבעוני עם 15-10 שחקנים/עובדים, שמתפקדים כמקבלי פנים עליזים בכניסה ובהמשך שחקנים בכפרים לדוגמא. פעם הוא בן לשבט הזולו ופעם שבט אחר מחמשת השבטים שמוצגים במקום. הסבר מפורט על אורח החיים שהיו להם בכפרים, כולל הצבעוניות שמאפיינת כל שבט מבנה הבתים ועיסוקם.

בכולם לצערי, העריכו את הנשים לפי מספר הכבשים שקיבלו עבורן כשעברו לגבר שבחרו עבורן. אחרי כחצי שעה בערך הסתיים הסיור ונכנסנו לאולם למופע ריקודים, לצערנו התאורה לא עבדה, ועד שהבנתי איך המצלמה עובדת בתנאי תאורה קשים הגענו כמעט לסיום המופע  נהניתי מאוד מהמופע  שופע הריקודים, הצבעוניות והתופים.

היה מדהים! מומלץ מאוד לבקר שם. המקום משמש גם כבית מלון.

את החתונה חגגנו בסופ"ש ארוך בשמורת Mongena  …זה כבר בפוסט הבא

שמי מירי בוכמן ואני נשואה לדיויד ואמא לארבעה מופלאים.
שניים שבגרו ופרחו למוכר והאהוב עליהם –  לארצות הברית ותאומים בכיתה יא.
גרנו 9 שנים בארצות הברית בנפלס פלורידה המדהימה.
עובדת כגרפיקאית מזה כמה עשורים, איירתי ספר ילדים עם ניני אי שם בשנות ה 90…


בשנים האחרונות עולם הרוח מסקרן אותי, למדתי מכל הבא ליד,
הגיאומטריה המקודשת הקסימה אותי והתעמקתי יותר בתחום,

פתחתי לי אתר – בבנייה – שמוכר את האומנות שלי עם הצורות המקודשות.
מוזמנים לבקר ולהתרשם
מירי