המכה האחת עשרה
למרות סלידתי מהקש הקרוי מצה, דווקא נטיתי פעם לחג האביב חיבה
מיום שאני זוכרת את עצמי, את ערב ראש השנה וערב ליל הסדר, חגגתי עם הוריי.
כילדה – נסענו להרצליה לבית סבי וסבתי.
המנהגים היו קבועים. המתחים, הריבים, הטעמים והבדיחות גם הם.
עד היום אני זוכרת את צליל קולו ואת מנגינתו של סבי הקורא בהגדה.
"ימי חייך הימים – ימי חייך הלילות".
אהבתי אותו, את נגינת קולו.
לאחר לכתה של סבתי, הצטרף סבי אל שולחננו והמשיך לערוך את הסדר.
עם אותן המנגינות אליהן כמו תמיד, הצטרפו המתחים, הריבים, הטעמים והבדיחות.
לאחר לכתו של סבי – עבר תפקיד עריכת הסדר אל אבי.
גם לאחר נישואיי לאלוף נעורי – חגגנו תמיד עם הוריי.
חמותי שתחייה, שמעונה קטן אך גם אם רחב ידיים היה, הרי שאירוח אינו נמנה על אחד מתחביביה, הייתה מחליטה אם כן או לא ומתי, להצטרף אלינו לבית הוריי.
חיבה גדולה במיוחד הייתה לה לגפליטע פיש מעשה ידי אמי.
ליל הסדר של שנת 2003
ליל הסדר של שנת 2003 היה קשה מנשוא. זה היה ליל הסדר הראשון בלי אבי.
האבא הזה, שידע לדבר אתי גם רק דרך העיניים.
שלמעט אוריאל אהבת חיי, איש לא הכיר או אי פעם יכיר אותי כפי שאני, גם לעת הסתגרות פנימה.
האיש הזה שעם לכתו – חלק מנשמתי הלך אתו.
זוכרת את עצמי יושבת על המדרגות שבדירה, בוהה אל שולחן החג שעזרתי לערוך הולך ומתמלא
בצלחות, בהגדות, בפרחים, ולא מצליחה לנשום מלוא ריאות.
כאב מהול בצורה אכזרית בצורך הבלתי נשלט, לגונן ולהעמיד פני שורדת. יכולה ומכילה.
שומעת לא שומעת, רואה ולא רואה.
המנהגים אולי היו קבועים. המתחים, הריבים, הטעמים והבדיחות גם הם, אבל הבור היה גדול.
גדול מאד.
החסר הוא חסר. הכאב לא הלך לשומקום שאני יודעת עליו, אבל החיים המשיכו ואיתם גם החגים.
ליל הסדר 2012
אין בית חופשי, שחוגג ליל סדר, שלא נשמעו או נשמעות בו הקושיות:-
"באיזה עמוד?"
וזאת על שום התופעה המוזרה של הבדלים בין ההגדות השונות.
אלה שניתנו כשי מהודר, ואלה שצורפו לעיתון, אלה של ימים רחוקים ואלה של אתמול.
ו- "מתי אוכלים"?
רבת ברברת היא, ההגדה של פסח, והבטן מקרקרת כתגובת נגד לריחות העולים מן המטבח.
לקראת ליל הסדר של 2012, החליטה אמא שלי להסירן ממכסת הקושיות, וביקשה שאכין
הגדות אחידות עימוד ומלל עם צילומים שצילמתי. שבכל אחת מההגדות יהיו הצילומים מעט שונים,
אבל הצילום של "שולחן ערוך" יהיה זהה בכולן.
בחרתי צילומי פריחה שונים והסימן והאות שהגיעה עת מזור לאיצטומכא, היה צילום של שני ברווזים נועצים מקור בדג, מדלי שהניח לצדו דייג.
ההגדות כללו את נוסח יהדות ספרד ואת נוסח יהדות אשכנז.
כי כידוע, אפילו ב"והגדת" חייבים שיהיו הבדלים.
השנים חלפו ובני זוג הצטרפו.
המשפחה בורכה והתרחבה, ובאופן הכי טבעי ויפה המנהג של:- "השנה לאן" הגיע גם לכאן.
פעם אתנו ופעם עם הורי בני הזוג.
אוריאל ואני המשכנו להיות בחגים עם אמי, אחותי ומשפחתה.
ליל הסדר של 2015
ליל הסדר של 2015 היה ליל הסדר האחרון שחגגנו עם אמא שלי.
אצלנו בבית. קטן יחסית וצנוע. ברור היה לכולנו שזהו ליל הסדר האחרון ועל כן החליטו מיוזמתם,
ילדינו ובני זוגם לשנות את סדר "השנה לאן" ולהגיע לכאן.
משהתיישבנו כולנו התברר שההגדות אמנם על שולחן, אבל בביתה של אמי בנ"צ ולא כאן.
בלי להסס, הוצאנו כולנו את הניידים פתחנו בהגדה אחידה וממנה ערכנו את ליל הסדר.
זה היה ליל סדר של פרידה. אבל הוא היה שמח. רגוע ונינוח.
בליל הסדר של 2016 ברחנו מהארץ
לא היה זה "תורנו" לארח.
ילדינו כבר היו גדולים ואני ידעתי שיהייה לי קושי עז להכיל את הכאב ולהעמיד בשבילם פנים שאני שורדת. ברחתי, נסתי מנוסה שהפכה לברכה.
אפילו כבר כתבתי על זה:
"באפריל 2016 לאחר פטירת אמי, כשידעתי שלא אוכל להתמודד עם הכאב של ליל הסדר הראשון בלעדיה, ברחנו לפראג. כבר אחרי הביקור הקודם שלנו, ברור היה שנרצה לשוב. כפי שסיפרתי לכם כאן לפעמים טיול הוא לא רק טיול ופראג הקסומה הקימה אותי מחדש"
ליל הסדר 2017
את ליל הסדר 2017 חגגנו כאן ברוב עם (בערך) עם משפחתו של חתני ועם ילדינו.
ויכולתי, ואפילו ניצלתי את היכולת הזו לנשום עמוק.
לאסוף אל כל תא את השמחה והאושר, על המנהגים שכבר לא היו קבועים.
המתחים והריבים שפשוט לא היו ובטעמים ובבדיחות ששינו מעט את צבעם. והייתי מאושרת מאד.
מליל הסדר 2018 לא ברחנו
סתם, החלטנו שאם זה לא "תורנו" אנחנו נפסח במקום אחר. וטסנו לקראקוב
את ליל הסדר חגגנו בקונצרט נפלא.
ליל הסדר 2019
את ליל הסדר 2019 חגגנו כאן עם ילדינו שלנו, אביו של אוריאל, רעייתו וחברה שלהם. היה רגוע וטוב.
מחליטים שלא לתכנן
השנה החלטנו מראש שלא להחליט. לא להחליט לטוס ולא לבחור לאן.
לחגוג בבית בזוג או לחגוג עם משפחתו של חתני, שהזמינה אותנו אליהם.
מה שיהייה טוב שיהייה, ובטוח שיהייה טוב.
ואז באה קורי
ואז באה קורי.
וכשהיא עושה יד אחת עם הממשלה, נטלה מאתנו את הזכות להתפרנס בכבוד, החליטה עבורנו
על הליכות נימוסין, ובעצם השאירה אותנו בלי התחושה הבסיסית שכל אחד ואחת זקוק לה:-
שליטה על חייו.
"ימי חייך הימים, ימי חייך הלילות"
ליל הסדר 2020
אנ'לא מחפשת לשלוט על חיי אחרים.
מאז ומעולם נראתה לי שליטה על חיי אחרים, מיותרת, מייגעת ואפילו פוגעת.
אבל על חיי שלי? או, על אלה אני בהחלט רוצה לחוש שיש לי, ולו גם שליטת מה.
מאחר וכבר מראש, אוריאל ואני, חשבנו ואף הרהרנו באפשרות של ליל סדר זוגי, ועצבנה אותי זאתי קורי עם השליטה הבלתי מתפשרת שלה על ימיי והחלטותיי, החלטתי להראות לה מה זה ולהמשיך בתכניותיי.
גם לעובדה שבשבוע האחרון היד הסוררת, שגעגועיה לבלוטת הלימפה מעבירות אותה על דעתה, דאגה לאמץ דלקת נבזית, כאילו כדי לעשות יד אחת עם הממשלה ועם קורי, לא הנחתי ליטול ממני את השליטה על חיי ותוכניות דלת אמותיי.
אוריאל ואני הכנו יחד מטעמים על פי רוחנו וטעמינו.
אוריאל הכין חסה חמוצה, כמו שאמא שלי הייתה מכינה לקראת כל ליל סדר, ואחריה אני.
פרסתי מפה לבנה וערכתי שולחן צבעוני.
הרמנו כוסית בזום, עם ילדינו ובני זוגם, והנכד הנפלא מכולם.
ישבנו זה מול זו, בלי הגדה אבל עם חיוך של ניצחון האהבה והרוח.
תיפח רוחך קורי – גם אם נדמה לך שכן, לא כל השליטה בידייך.
וכולנו נרים כוסית ונצפה לשנה הבאה בה נהיה בני חורין.
שי מרגש ופתק לצדו
לכבוד החג שלחו בכורתי ואישה, גינה בעציץ לתפארת. פתק הברכה כלל מילים שהתבססו על שירו של דני סנדרסון "לכבוד הקיץ". נרגשת כולי העלתי את השי והפתק לפייסבוק ותוך זמן קצרצר התפתח דו שיח קסום בין איילת לבין חברינו המוכשר עודי חנין, שאף טרח לתור אחר פלייבק ולהעלות את התוצאה ליוטיוב.
(איילת) – לכבוד הפסח שהגיע כתבתי שיר
אמנם הסגר כה הרתיע אבל איני מסתיר
את רצוני לחגוג את החג ששם קץ לעבדות
ולשם כך בזו הדרך בחרתי כן לחגוג
(עודי) – עם שני כלבים יצאתי לחלץ את העצמות
הכל שומם כאן, לא רואים בנים ולא בנות
אדון פקח חיפש מי שיפר את הבידוד
ואין לו מצב רוח כלל פשוט נראה אבוד
(איילת) – ילדים לא בבית ספר
ואין גם ליל הסדר
הסקייפ תמיד קופא
בזום עוד נתראה
(עודי) – רופא עייף יצא לנשום הוריד ת'מסכה
מבט עצוב לחות עיניו רואים שהוא בכה
שאף אוויר, אסף עצמו קיבל עוד מטופל
נשא תפילה כולו תקווה שייעצר הגל
(איילת) – חייל מג"ב החליף מדיו בחליפת בידוד
עכשיו מוגן מול רמת גן – הביאו לו כיבוד
דואג לאמא במיוחד, חושב על האחות
מה עושים לאן הולכים באמצע מגיפות
(עודי) – נגיף מהשמים,
כל יום מדביק כפליים.
ואם הוא מתגלה
משמע, אני חולה.
(ניני) – אחרי שעה הפכה ברכה לפינג פונג של מילים
בתים שותפו, מילים נוספו וזה עשה לי טוב
והחלום שעוד קיים – לחגוג פה עם כולם
עוד יתקיים בעוד שנה וישמח כל העולם
(ניני) – נחגוג על המרפסת
מבן גוריון תצא טייסת
חלום עתיד עולה
ואותנו ממלא
