הביכורים – סוף האביב

לכבוד חג הביכורים
כשאני חמושה בעדשה כדי לבדוק אם החיים סילאן? יצאתי מביתי למסעותי
לטעום טעמים מקצה העולם

אני בלוגרית. אני מצלמת שהיא גם בלוגרית. ציידת סיפורים.
מסך המחשב, שמשמש לי כווילון אוורירי או לעתים כרעלה, מעניק לי מאז ומעולם תחושת ביטחון ונוחות.
עדשת המצלמה מאפשרת לי ללכוד רגעים – נוגעת לא נוגעת.
מרחק.

בהיותי אדם קונכייתי משהו, השתבללות אל תוך עצמי מאז ומעולם הייתה נוחה לי.
קשים לי מפגשים עם אנשים חדשים. אני מרגישה נטע זר – נוכרייה.

ואז נולד הבלוג – ביכורים.
על שום היותי בלוגרית, מצאתי את עצמי מסיטה מעט את הווילון ויוצאת אל מחוץ למכונה "אזור הנוחות", אל מפגשים מהסוג האישי. להכיר אנשים ומקומות חדשים כדי לדעת איך להצמיח את הבלוג ולצמוח עמו. עם ולצד אחרים.

ביכורי תקשורת.
המפגשים הללו מולידים תקשורת "בינבלוגרית" שמצמיחה שיתופי פעולה מיוחדים במינם.
תקשורת שמקנה תחושת שותפות מעצימה.

תמר סיפרה לי שהיא חולמת לצלם אוכל. אני סיפרתי לויקי שתמר חולמת לצלם אוכל, וויקי הזמינה אותנו להגיע אליה לציפורי,
שם היא מעבירה סדנאות בישול.
נקבע מועד מפגש משוער:- אחרי שתמר תחזור מיפן ואני מלבוב.
תמר הציעה שנייחד את ההתכנסות אצל ויקי כדי לעשות איזה שת"פ ייחודי לכבוד חג השבועות וקראנו גם לאילנה.
נסענו, נפגשנו וחגגנו את עצמנו ואת טעמי המטבח. תקשורת בין אישית, בין נשית, בין בלוגרית עצומה שכזו.

ולפיכך נתכנסנו כאן, ארבע בלוגריות, לצורך חגיגת "חג" השבועות, או חג הביכורים כל אחת על פי דרכה, ויחד נגיש לכם טנא מגוון.

אוריאל מספר שכילד נוהג היה לשיר:-"מלא הטנא רב חובל" 🙂
לא בכדי נבחרה הלשונית "מחוץ לפריים" לאכלס בתוכה את הרשומה הזו.

מה הוא "חג" השבועות – עבורי.

פעם, לפני שנות דור, זה היה החג האהוב עלי. החג הלבן והפורח.
כילדה, בגנים ואחר כך בבית הספר גאולים באשדוד, היינו חוגגים את החג כשאנחנו לבושים בלבן,
זר פרחים על פדחתנו הצוהלת וטנא ובו פירות.

היינו צועדים קוממיות, רוקדים ומניפים את הטנאים והשמחה הייתה גדולה.

גדלתי. נישאתי, הפכתי לאם והמשכתי לאהוב את החג, על פני כל החגים, ובאופן הטבעי ביותר, בכל שנה,
כל המשפחה הייתה מתכנסת אצלנו בבית. נהגתי להכין מאכלי חלב מסוגים שונים, והיינו חוגגים יחד.

ב – 19 למאי 2002 אחרי 10 ימים במחלקת טיפול נמרץ, עקב רשלנות רפואית, הלך אבי לעולמו.
בתוך אותם עשרת הימים הנוראים, היה "חג" השבועות.

"ובלילה ההוא עמדנו,

אישה, אם עם בת

בת עם בת.

אוחזות בשארית כוחותינו,

יד ביד ומבט מול מבט.

מלכדות נואשות תעצומות נחלשות,

מנסות להעביר חיות, עמידות

מתוך תוכנו – אל תוך הדמות.

ליווינו אותך נשימה נשימה

וכלו לאיטם כוחותינו.

וישב המבשר על כתפינו

ויושב הוא שם מיני אז…"
(26 למאי 2002)

עם לכתו – חלק מנשמתי הלך אתו.

אני ניני, מצהירה בזאת שאני לא אוהבת את "חג" השבועות.

תיקון שבועות (ויקיפדיה)
"השם תיקון ליל שבועות הגיע מספר הזוהר, שם מופיעה המילה הארמית "תיקון", שפירושה בעברית- "קישוט". הכוונה היא שהאנשים שאומרים את ה"תיקון" הם השושבינים המקשטים את הכלה- התורה, במהלך הלילה, לקראת כניסתה לחופה למחרת בבוקר, בעת קריאת עשרת הדיברות. יש המסבירים זאת מלשון התקנה – התכוננות לקבלת התורה שהיהודי אמור להרגיש כל שנה מחדש ביום בו ניתנה התורה. טעם נוסף שניתן לכינוי 'תיקון' הוא שלימוד התורה בלילה שלפני מתן תורה מתקן את חטאם של בני ישראל אשר על פי האגדה במדרש שיר השירים רבה ישנו עד מאוחר ביום מתן תורה, במקום לצפות בכיליון עיניים והקב"ה נאלץ להעיר אותם בקולות וברקים"

יש שברים שאינם ברי תיקון. שבר שנגרם כתוצאה מרשלנות של רופא – על אחת כמה וכמה.
סדקים לעומת שברים, ניתן. אם דואגים לתת בהם את המילוי הנכון, הטוב והאיכותי.
סדקים ניתן להתקין, לקשט ולתקן.

לפני כשש שנים ניסיתי לחגוג אותו שוב, זה לא עבד. לא חזרתי על הניסיון. אני לא חוגגת את שבועות.

נחגוג ביכורים.

אין לי שמץ של מושג על מה אכתוב.
גם ברגעים אלה, בהם אני כותבת, אין לי מושג לאן זה יסחוב.

החלטתי לנהוג מנהג ניני עתיק יומין, להניח לאסוציאציות שתעלינה במוחי, לקבוע את ריקוד האצבעות על המקלדת.
תוך כדי כך שאני כותבת, פתאום אני חושבת כמה שאילנה, ותמר הם שמות של "ביכורים",
שפירוש שמי "נינה", בת של נכדה, ניתן לי על שום היותי נינה ראשונה – ביכורים. ושויקי מלכה, אז בכלל.

האסוציאציה הראשונה שצפה במוחי – רות.
רות המואבייה, שאהבתה לחמותה, האמפטיה, החמלה והאנושיות הפשוטה, הכתיבה את דרכה.
חשבתי על הנוכרייה הזו.
כדרכן של אסוציאציות, חשבתי על היחס שלנו לנוכריים, לזרים, לאחרים ולשונים.
עד כמה לא השכלנו ללמוד דבר במרוצת השנים. ואיך נראים היו פני הדברים אילו טבועים היו בנו, תכונותיה של הנוכרייה, רות.
הכלה, קבלה, אמפטיה.
והרגשתי איך עולה בי הכעס וכבר לא רציתי לחגוג…
נזפתי בה, באסוציאציה הזו!
מה את עושה? התחלנו בכאב, ונעבור לכעס? וביקשתי ממנה, לפנות מקום לאסוציאציה הבאה.

 

בכורות ובכורים ומה אומרים המחקרים (בקטנה, נו)

אני בכורה.

המון מחקרים נעשו סביב ילדים בכורים. הועלו מסקנות והסברים שונים.

שהבכורים יותר חכמים, כי הם זכו לתשומת לב רבה ולא נאלצים היו לחלוק אותה עם אחרים (ע"ע אחיות ואחים),
בניגוד לבאים אחריהם, שמיד עם בואם לאוויר העולם, נאלצים להיאבק על זכויותיהם.

שיש מהבכורים הרבה יותר ציפיות, אבל תוחמים סביבם גבולות מצמצמי מרחב,
הרבה יותר מאשר סביב האחים והאחיות שבאים אחריהם.

שהם משמשים כמנטור לאחיהם הקטנים.
שהם לא מספיק יצירתיים, כי על היצירתיות נאלצים האחים הבאים בתור "להתפשר".
ועוד כל מיני תובנות, שחלקן אולי נכונות.

מבחינתי, רק לרגעים תוך קריאת המחקרים, נראה היה לי שאולי זיהיתי את הקשר ביני כבכורה, למסקנותיהם המלומדות.

אין ספק בלבי שכולם חכמים, כולם נבונים וכולם יודעים את תורת המחקרים.
אני לא מזלזלת חלילה. רק חושבת שמחקרים נאלצים לקחת את זכותו של האחד להיות הוא. להיות אחד יחיד ומיוחד.
מחקרים דוחפים את כל מושאי מחקרם, אל ריבוע בגודל אחד.
קוראים לזה – הכללה.

את דעתי על הבכורה כ"זכות", אחסוך מכם.
השלתי את ה"זכות" הזו מעלי והשארתי אותה בשדה רחוק. במקומה נטלתי לעצמי את הזכות להיות פשוט אני.
אולי אני בכורה על פי סדר, אבל ביום ההוא הצהרתי, שאני מסרבת להיות משכוכית משפחתית.
או בשפת עבר, לא עוד האייל המוביל בראש העדר.
לקחתי אחריות על עצמי, על שלי ועל דעותיי, למדתי להגיד "לא! אנ'לא רוצה ודי".

וכמובן שעל שום היות הרשומה הזו חשופה ולגמרי אישית ואת מחאתי על "הכללות" כבר הבעתי,
הרי שאמור להיות ברור שאין בכוונתי להכליל כל בכור ובכורה.
יש שחשים אחרת, יש שהיותם בכורים מקנה להם את המנוחה והמלוכה.

כדי לא להמשיך ולמרוד, החלטתי לזנוח גם את האסוציאציה הזו.

ביכורים

ביכורים הם הפירות הראשונים של השנה.
הם חייבים להיות משבעת המינים והמנהג היה להביא את הביכורים לבית המקדש כשי לכהנים.

חיטה  דגן למאכל אדם  שעורה דגן למאכל בעלי החיים וייצור בירה לאדם

גפן לאכילה ולהפקת יין, צימוקים ללפתן 🙂 ועוד ועוד

תאנה עץ בר, אחד הפירות העתיקים ביותר יש עדויות לקיומו בארץ מעל 5000 שנה. כזכור שימש לעת צרה, גם כלבוש.

רימון נפוץ במזה"ת אלפי שנים

זית  שמן הזית, בעל התכונות הבריאות והמזינות, נוכח באזור אלפי שנים ופרי עץ הזית, הוא מעדן בפני עצמו.

תמר רב פעלים! למאכל, מאחר והוא פרי קל לשימור. גזע עץ התמר משמש לבניה, וסיביו לקליעת סלים, מחצלות ועוד,
וכמובן – הסילאן.

אמנם פסח נקרא "חג האביב", אך לפי מניין חודשי השנה העברית, "ביכורים" עדין בתחום שיפוטה של העונה.

ביכורים הם לא רק פרי העץ ופרי האדמה. ומאחר ולמוזיקה חלק מאד משמעותי בחיי, את האסוציאציה הזו אני אוהבת מכולן.

ביכורי מוזיקה ושירי אביב

"חלום ליל קיץ" – הפתיחה
הפתיחה לחלום ליל קיץ, של מנדלסון המבוססת על המחזה של שייקספיר, נכתבה כשהמלחין  בן 17, והועלתה על במות לראשונה בשנת 1827, כשמנדלסון (1809-1847) בן 18 בלבד.
רק 16 שנים מאוחר יותר, התבקש המלחין להשלים את היצירה למחזה כולו, כשהפתיחה כבר מפורסמת ביותר.

"לילה"
השיר הראשון של המלחין הפלאי שלום חנוך, נכתב בהיותו בן 14. שנתיים בלבד אחרי שקיבל גיטרה לידיו.

"יהיה טוב"
הוא יצירת הביכורים המשותפת של דיויד ברוזה ויהונתן גפן

"When I'm 64" 
הוא אחד משירי הביכורים של פול מקארתני, שכתב אותו בגיל 16 לכבוד יום הולדתו של אביו.

"פרח הלילך"
לחנה הראשון של המלחינה המוערכת נורית הירש, שהולחן בשנת 1965, כשהיא בת 23. הביצוע הראשון

"את ואני והרוח"
בשנת 1964 כתב יהורם טהרלב את שירו הראשון, "את ואני והרוח" .
שיר הביכורים הזה, שהולחן על ידי נחום היימן, זיכה אותו בתואר פזמונאי. השריקה הזו בפתיחה – לי אישית נותנת תחושה אביבית.

"לאוהבים את האביב"
גם השיר האביבי הזה נכתב על ידי יהורם טהרלב. והוא מופיע באלבום הבכורה (והיחיד) של להקה משגעת בשם "השלושרים"
שיצא בשנת 1969 שתי ציפורים באחת- אביב ובכורה.

"It was a Lover and his Lass"
את מילות השיר הבא כתב שייקספיר (1564-1616)  והלחין תומאס מורלי (1575-1602)
המלצה שלי, לשם הקוריוז, הקשיבו למילות "האוהבים את האביב" של טהרלב ושל שייקספיר – בזה אחר זה.

"Spring"
בוחרת לסיים את הרשומה עם הפלא הזה מתוך אלבום הבכורה (והיחיד) של להקת "קצת אחרת" שעונה לאותו שם.
שיר שובה לב משמח לבב ואוזן. הלחן של שלמה גרוניך והמילים של תומאס נאש 1596-1647 בריטניה.

את ביכורי המוזיקה התחלתי וסיימתי בעת העתיקה.

חשבתי שיהיה נחמד לסיים את רשומת הביכורים עם מתכון שבלולי גבינה

מי שמכיר אותי יודע, שאנ'לא אוהבת לאפות. צריך דיוק ומשמעת ולהקפיד על כמויות.
אני כן אוהבת לבשל, אבל בלי לקרא מתכונים. אני מבשלת לפי מה שיש.
בטח המציאו את התבשילים הללו לפני, אבל זה לא משנה 😉
בגלל שאני ממציאה לפי מה שיש בבית ולפי העין, די קשה לקבל ממני מתכונים.
לך תסביר למישהו מה זה גלוק שמן…
אחד המתכונים הבודדים שאני יודעת לתת הוא המתכון הזה, שהוא קל, מהיר וטעים.
מתחילים עם – תנור לחום בינוני
עם מה?
400 גר' בצק עלים, 250 גר' גבינה לבנה (אני משתמשת ב 5%)  שתי כפות אבקת מרק בצל ומעט פתיתי מוצרלה.
איך?
לרדד, למרוח, לפזר ולגלגל לנחש.
לחתוך את הנחש לחתיכות בעובי של אצבע בערך, להשכיב בתבנית משומנת כשהצד הפתוח כלפי מעלה,
למרוח מעט ביצה ולהעיף לתנור (רק לא לשכוח לפתוח את הדלת שלו קודם). כשזה מזהיב להוציא החוצה.
טעים. נגמר מהר.

עד כאן הטנא שלי לחג הביכורים. רוצים להוסיף לטנא? אתם מוזמנים.

בטנא של ויקי נשאלת השאלה "אוכל לטיני, מה זה בכלל"?
בטנא של אילנה שפע "קולינריה מדברית"
בטנא של תמר "איך קשור הצייר קראווג'יו לחג הביכורים"