חקלאות מעצימה ב"מכללת יבולים"

 ביקור בכפר מלל ב"מכללת יבולים", מקום קסום ופלאי

את ענת גלנץ, בעלת הבלוג "מתוך עולמי", פגשתי לראשונה באפריל, במפגש בלוגריות בקיבוץ גניגר.
מאחר ולא כולנו הכרנו האחת את רעותה והגענו מקצווי ארץ שונים, ערכנו מעגל היכרות.
ענת ספרה על החווה שלה ומעט על חקלאות הפרמקלצ'ר. כשישבתי לכתוב את הרשומה על תיירות הפרמקלצ'ר פניתי אל ענת בשאלה אם תרצה להשתתף בכתיבתו, או אם תרצה שאוסיף קישור מתוך הבלוג שלה ולספר על החווה. במקום לתת לי קישור, ענת הזמינה אותי לבקר בחווה ולראות.
חלפו להם לא מעט חודשים לפני שהצלחנו להביא את ההזמנה הזו לידי הגשמה.

בניגוד לרשומות קודמות בהן סיפרתי לכם על ערים ועיירות, על ביקורים במוזיאונים וכנסיות, נופים וארכיטקטורה, הפעם אספר לכם מעט על מקום מעצים, מקום של רוגע. "מכללת יבולים"

בין אדמה לשמיים, ועצים שבין ענפיהם תלויות להן עבודות אמנות מקסימות,

בין ערוגות לתאי קומפוסט גדולים

ובעיקר בין אנשים שהחווה מכבדת במתן כלים לחיים.
פגשנו אנשים מסבירי פנים, שהוליכו אותנו בין ערוגות שהם מטפחים תוך שהם מספרים לנו, בגאווה אמיתית, שהם לומדים להכין אנטיפסטי, וסלט, לומדים אומנות ואנגלית ולחלוק ביניהם משימות.

מרגע שבאנו בשערי המקום, ועוד שעות רבות אחר כך, לא הפסקנו לחייך.

אני לא שולחת אתכם לבקר שם (אלא אם תתאמו מפגש שכזה מראש, עם ענת), הרשומה הזו מבקשת להפעיל ולגייס אתכם לטובת מפעל מעורר השראה והתפעלות.
אבל רגע לפני שאספר מה אני מבקשת מכם, ביקשתי מענת גלנץ שתכתוב לי היא, במילותיה שלה, את סיפורה ואת סיפור מכללת יבולים.

"הסיפור של חוות יבולים הוא סיפור על אנשים מקסימים שנולדו עם מוגבלות שמונעת מהם לחיות חיים עצמאיים. הסיפור של חוות יבולים הוא גם הסיפור שלי. סיפור על אישה שנולדה במושב קטן במרכז הארץ באמצע שנות ה-70. ההורים שלנו תמיד חינכו אותנו לתת מעצמנו לאחרים ולתרום. החלומות שלי כילדה היו לטייל בעולם ולעזור לנזקקים בכפרים נידחים. כשגדלתי גיליתי שזה אפשרי לתת מעצמי גם בפתח ביתי.

בסוף לימודי הפרמקלצ'ר (אורח חיים אקולוגי) הקמתי חווה אקולוגית קטנה במשק הורי. מהרגע שקמה הערוגה הראשונה הגיעו ילדים לראות את המקום בו גדלה העגבניה. אחריהם הגיעו עוד ועוד ילדים לקייטנות וחוגים. ההורים גם הם הצטרפו כי רצו ללמוד כיצד לגדל ירקות ואיך להכין קומפוסט ותפוחים מיובשים.

חלפו השנים, אני גדלתי יחד עם העצים והאנשים שבחווה. גם המשפחה שלי התרחבה ובננו השלישי ראם נולד. באחד הימים, בזמן שהנקתי את הרך הקטן, התקשרה אלי מאיה שלמדה פרמקלצ'ר אצלי בחווה. מאיה עבדה שנים רבות עם אנשים עם צרכים מיוחדים והרגישה שחוות יבולים היא בדיוק המקום שאותו היא חיפשה. מקום שיאפשר לאנשים מיוחדים ללמוד ולהתפתח ולהיות יותר עצמאיים.

כששמעתי על הרעיון של מאיה התרגשתי מאוד. הבנתי שאני חייבת להיות חלק ממיזם כה ייחודי וערכי. בשנה הראשונה הכל נעשה בהתנדבות. האמנו שיש לנו את היכולת ליצור שינוי בעולמם של אנשים ומשפחות. לשמחתנו, לאחר שנה גם ארגון הג'וינט ראה את הקסם וגייס תרומה שאפשרה לנו להמשיך בעשייה. בתום שלוש שנים שבהן תמך הג'וינט נכנס משרד הרווחה. הם כבר הבינו שכאן קורה משהו מיוחד. ביחד עם עמותת עמיחי פתחנו את המכללה התעסוקתית יבולים.

במכללה לומדים כיום 19 סטודנטים וסטודנטיות שלעולם לא יהיו לגמרי עצמאיים. חלקם עם מוגבלות שכלית וחלקם על הרצף האוטיסטי. לכולם יש את היכולת והרצון להמשיך ללמוד ולהתקדם בחיים. הם מגיעים יום יום לחווה ללימודים הנמשכים שלוש שנים.

התנאים בחווה לא פשוטים. הפעילות מתקיימת לאורך כל השנה בתנאי חוץ. אצלנו מרגישים הכי טוב את העונות ויודעים בדיוק מתי מגיעים הזבובים ומתי יש קשת בין העננים. גם הדרישות אצלנו גבוהות ולמרות המראה הפסטורלי יש לוח זמנים מוקפד והדוק. אנו מאוד מאמינות בכוחו של הטבע. השהייה בטבע מצד אחד משרה רוגע ושלווה ומהצד השני מזמנת התמודדויות לא פשוטות. כשצולחים יום גשם סוער או שרב כבד מרגישים עוצמה. מבינים שיש לנו כוחות להתמודד עם הכל.

הלימודים בחווה הוליסטים ולמעשה מרגע שאדם נכנס בבוקר הוא מתחיל בלמידה. לומד להגיד שלום כשנכנס. לומד לקחת אחריות על הציוד שהביא. לומד לעשות את התורנות ולומד לפתור אי הבנות עם חברים. מתחילים את היום בפעילות ספורטיבית וממשיכים ללימודים עיוניים ומעשיים.

התחומים הנלמדים בחווה מאוד מגוונים וכוללים נושאים כגון: אקטואליה, מסע עולמי, חקלאות, גינון, בישול, אפיה ואמנות. רוב השיעורים והסדנאות מועברים בקבוצות קטנות על ידי הצוות והמתנדבים. ליבולים מגיעים כ-15 מתנדבים קבועים. חלקם צעירים הנמצאים בשנת שירות לפני צבא וחלקם פנסיונרים מעל גיל 70. בלעדיהם כל הפרויקט שלנו לא היה יכול להתקיים ולקדם.

בנוסף למתנדבים המגיעים אל החווה, הסטודנטים מיבולים משולבים בפרויקטים בקהילה. כל פרויקט הוא סיפור בפני עצמו. סיפור על אנשים מדהימים המבינים כמה חשוב לשלב אנשים עם מוגבלות בחברה. עבור הסטודנטים שלנו זה אולי החלק הכי משמעותי בלמידה.

הסיפור של חוות יבולים ושלי עדיין לא נגמר. ישנן תקופות מורכבות מאוד בניהול החווה והעמותה. ישנם ימים של חורף וגשם שגם לי קשה לצאת מהבית החם. יש ימים שנראה שכל מה שניסיתי ללמד לא הופנם. וימים שהצמח ששתלתי קמל. אבל כל עוד יש בסיפור הרבה אופטימיות של צוות נהדר. התרגשות של משפחות הרואות את השינוי החל בילדם. חיבוק של סטודנט שאוהב ככה סתם. ושמחה של סטודנטית על צמח שפרח, אני כאן".

ועכשיו תורי ?

מי שקורא אותי יודע, שאני מנסה מזה זמן להאיר ולשים דגש על הנגשה ועל עזרה לבעלי מוגבלויות.
אמנם, אני מתייחסת על פי רוב לאתרי תיירות מונגשים והפעם לא בכזה עסקינן, ובכל זאת מבחינתי הכל מתחבר.
בין יתר הגדרות הפרמקלצ'ר מדובר על:-
תחזוקת המערכת הטבעית, שימוש במשאבים שהיא מקנה לנו, תוך חלוקה הגיונית בין הסביבה, ללא ריכוז משאבים במקום אחד אלא תוך שיתוף.

אין זה פלא שב"יבולים" הסטודנטים חווים העצמה וזוכים לכלים נוספים.

כדי להמשיך ולהעצים את חבורת הסטודנטים הנפלאה של מכללת יבולים, דרושה עזרה נוספת.
דרושים עוד מתנדבים שיבואו לחווה ויתרמו מזמנם ואולי יוכלו ללמד את הסטודנטים דברים נוספים.

אולי מעגל מתופפים, או כדרות, או סינית? ואולי גם סתם ככה פשוט כדי להיות אתם, להכיר אותם ולהניח להם להכיר אתכם.

דרושים מעסיקים.
כן, כן. בעלי עסקים שונים, שמוכנים אפילו ליום אחד בשבוע, באופן סדיר וקבוע  (אני אשמח ליותר) להזמין סטודנט מהמכללה לבוא ולעזור לו בעסק.
כל עבודה שתוכל לתת להם את היכולת לחוש בעלי מטרה וכמובן תתאים ליכולות המיוחדות שלהם. זה לא חייב להיות בתמורה למעות, אבל האמינו לי שעצם הידיעה שהם קמים בבוקר והולכים לעבודה היא בעלת ערך עצום.
במקביל יזכה המעסיק להעניק  לאנשים שאינם בעלי מוגבלות, את הזכות להכיר את הסטודנטים ולאפשר להם להיות חלק מהחברה.
ההעצמה כאן תהיה הדדית. אני מבטיחה.

בעלי דוכנים וירידים
אני אשמח אם תוכלו להזמין את הסטודנטים להשתתף בירידים שונים ולהניח להם למכור את מעשי ידיהם.

♦ כמובן שעל שום ייחודיות תלמידי המכללה, הפנייה היא לאנשים מאזור דרום השרון, מי שאינו מהאזור מוזמן לשתף את הבקשה הזו הלאה והלאה.

השבוע ביקרנו במקום מעצים.
עצמו את העיניים ודמיינו לכם עץ אפרסמון שצבעו להבה, בית קינון לתנשמת
וחיוך של סטודנטית שמבקשת שנקפיד שלא לדרוך על ערוגה.
בואו נעצים את יבולים.