על התפר או הקרע, שבין הרופא - לחולה - לרופא
גם כשאנחנו נמצאים במצב רגיש בו בריאותנו הפיזית או הנפשית איננה בשיאה, אנחנו זכאים לכבוד ולהגנה על פרטיותנו. ישנה משמעות רבה לאמון שחש מטופל כלפי המטפל או המוסד הרפואי אליו פנה לעת צרה, והסודיות הרפואית היא אחת המשענות המשמעותיות ביותר במערכת היחסים שבין מטפל למטופל.
זו גם הסיבה שחובת הסודיות מעוגנת במספר חוקים:-
בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ב חוק הגנת הפרטיות וכמובן ב חוק זכויות החולה
סעיפיו של חוק זכויות החולה הם רבים ומחייבים כל מוסד רפואי, מקטון ועד גדול.
כל בית חולים, מרפאה, על חבר מטפליו – רופאות ורופאים, אחיות ואחים, עובדים סוציאליים, מתמחים, מחויב על פי חוק לשמור ולהגן על זכויות החולה.
בין סעיפי החוק:-
הזכות לטיפול רפואי נאות ומקצועי, הבטחת המשך טיפול הולם וראוי במקרה והמטופל עובר ממוסד אחד לאחר, זכות לנוכחות מלווה ולקבלת מבקרים לעת אשפוז והחשובים מכל (לדעתי):-
שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל ושמירת הסודיות הרפואית.
כבודו ופרטיותו של המטופל ושמירת הסודיות הרפואית
בנושא כבוד ופרטיות אומר החוק:-
"מטפל, כל מי שעובד בפיקוחו של המטפל וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי".
(חוק זכויות החולה 1996 סעיף 10)
בנושא שמירת סודיות רפואית אומר החוק:-
"(א) מטפל או עובד מוסר רפואי, ישמרו בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם
(ב) מטפל, ובמוסד רפואי מנהל המוסד, ינקטו אמצעים הדרושים כדי להבטיח שעובדים הנתונים למרותם ישמרו על סודיות העניינים המובאים לידיעתם תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.
(חוק זכויות החולה 1996 סעיף 19)
המטופל הוא שזכאי לקבל ממטפליו ומהמוסד הרפואי בו הוא מטופל, מידע רפואי המתייחס אליו.
כפי שציינתי למעלה, מחויב כל מטפל בשמירה על סודיותם הרפואית של מטופליו.
אמנם, ישנם מקרים בהם נדרשת הפרה של זכות זו, אך אז נדרשת הסכמתו של המטופל לפני מסירת המידע, אם חלילה סרה בינתו של אותו מטופל ולצורך הגנתו הושם עליו אפוטרופוס, ואם עלולה מחלתו להוות סכנה לשלום הציבור.
בכל מעלית, בכל בניין בבתי החולים, נמצאת כרזה מאירת עיניים הפונה אל המבקרים ומבקשת מהם לשמור בכבוד המטופלים ובשמירה על סודיותם הרפואית.
כבוד, מהו בכלל כבוד האדם?
כבוד האדם מבוסס על האמונה שלכל בני האדם כולם ערך רב משמעות וייחודי, הקשור אך ורק להיותם בני אנוש. לאנושיותם. וזאת ללא כל קשר ישיר או עקיף למעמדם הכלכלי, ההשכלתי, לגזע, מין, דת, או לכל גורם אחר מעבר להיותם אנושיים.
התייחסות מכבדת
התייחסות מכבדת לצד "דופן המיטה" Bedside Manners
כל מטופל, בכל סוג של טיפול, כמהה לקשר אמפטי עם המטפלים בו.
האמפטיה, מצדו של המטפל, תביא לאמון מצדו של המטופל. על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים על הטיפול הרפואי. לא אחת לוקה הקשר הזה בחסר.
Bedside Manners – הוא מונח המתייחס לאופן הטיפול בחולה. ראיית החולה או המטופל כאדם שלם, ולא רק כמחלה שהביאה אותו לפתחו של אותו מטפל.
זו הגישה המרגיעה (או לא), המכבדת (או לא), בה נוקט המטפל ביחסו אל החולה השכוב במיטתו ונמצא תחת טיפולו. אפשר בקלות להגדיר את זה כ"אופן התמודדותו של אדם עם אדם או אנשים אחרים"
התנהגותו של הרופא, האחות או כל מטפל אחר, הם קריטיים להצלחת הטיפול הרפואי, כמו גם להצלחתו של המטפל עצמו. מערכת יחסים חיובית של אמון וכבוד הדדי שבין מטפל למטופל עשויה בהחלט להביא להבדלים ברי מדידה בתוצאות הטיפול.
אל תטעו. אין הכוונה לרופא או מטפל חייכן או חנפן, אלא לכזה שיודע לכבד את המטופל ולתת לו את התחושה שהוא אכן בראש מעייניו נכון לרגע זה.
כאשר מטפל ניגש אל חולה מעמדת שחצנות, גסות או כל התנהגות פוגענית אחרת, מירב הסיכויים הם שהמטופל יפתח כלפיו רתיעה, חוסר אמון, לא יחלוק אתו את תחושותיו הפיזיות, ועלול כתוצאה מכך להחסיר מאותו מטפל פוגעני, מידע שעשוי להיות חשוב לאופן המשך הטיפול.
קוראים לזה "תקשורת".
קרבה במידה ושמירה על חוויית מטופל חיובית כשהוא שרוי בכאב, חשש, או כל מצוקה אחרת, מהווים מפתח לתקשורת יעילה וכתוצאה מכך לתוצאות המקוות.
התנהגות לא ראויה - גורמים והשלכות
התנהגות לא ראויה היא, כאשר המטפל נכשל ביכולתו לראות את המטופל כאדם שווה ערך הראוי להערכה והוא, כבר מראשית הקשר, מביא לניתוץ אפשרות קיום מערכת יחסים הולמת, כשיש לזכור כי זו עתידה להיות – מערכת מורכבת.
מהם הגורמים להתנהגות שכזו?
אני לא יודעת.
אני יכולה רק לנחש שחלקם תלויי אופי. יש רופאים שגישתם ואופיים מתאים יותר לעיסוק כחוקרים במעבדות עכברים ולאו דווקא מול בני אדם.
בחלק מהמקרים, אני חושדת שמדובר בדה הומניזציה של המטופל המתרחשת אצל המטפל.
בין אם מדובר בקהות החושים, שנופלת על אותם רופאים כתוצאה מעייפות ושחיקה, בין אם מדובר בשחצנים מלידה, שחושבים שגילם הצעיר בלוויית התואר דוקטור, מעניקים להם עתודות כוח שהם מנצלים באופן לא ראוי. לעתים עד כדי גסות.
אני יוצאת מנקודת הנחה כי רוב האנשים שבוחרים ללכת לבתי הספר לרפואה עושים זאת מסיבות הומניות, או כך לפחות הם מאמינים. אך עם כניסתם למערכת, הם מאבדים את כישורי האמפטיה הבסיסיים הנחוצים כל כך על מנת להפכם לרופאים עם צלם אנוש.
ישנם אנשים שנולדו להיות רופאים או מטפלים והם מכילים בתוכם את כל החבילה כולה. זכיתי לפגוש במהלך חיי שני רופאים כאלה ושפע אחיות ואחים.
מי שרוצה, יכול לדעתי לפתח את היכולת הזו של אמפטיה, בניית אמון וחמלה ולהשתמש בה לצורך התקשורת היומיומית שלו או שלה עם המטופלים. הקשבה, שפת גוף, הדמיה…לא חסרות דרכים.
אבל רבים, רבים מידי, הבריזו מהשיעורים.
אפיזודה
חולה במחלקה, עם דלקת קשה ביותר ומועמדת לניתוח אותו מסרבת לעבור.
לסירוב שתי סיבות.
האחת רגשית
האחרת הגיונית – מדד הדלקת חמור והבחירה של החולה להתחיל בטיפול שמרני.
סיבוב רופאים.
רופאה פונה מרחוק בקול נוקשה ומתנשא, בלי לדרוש בשלום המטופלת, ואומרת:-
"תגידי, את בכלל מודעת להשלכות של ההחלטות שלך? או שבמקרה שלך זה לא משנה בכלל?"
טון קולה, דרך יציבתה למרגלות המיטה, אפילו לא לצדה, גורמים לסלידה ורתיעה מידיים ומוצדקים.
מרגע בו אופן הפנייה מפגין חוסר הערכה ובוז מהרופאה אל החולה, החולה תחוש חוסר אמון בלובשת החלוק שמולה.
אפיזודה
מתקבלת הוראה מאחד הרופאים שלא להזריק זריקה מסוימת בבוקר.
הרופא מגיע לביקור רופאים אחר הצהריים ושואל את החולה אם קבלה את הזריקה של הבוקר. היא עונה שלא.
הוא מפשפש במחשב שמולו, מתנפל על החולה כמו בהמה גסת פה וטלפיים ומודיע לה בביטחון שכן קבלה את הטיפול ושעליה להתחיל ולרשום את כל מעשיה והלכותיה, בשל מצבה.
מפנה גב והולך.
שניות אחר כך תגיע אחות שתתנצל אלפי התנצלויות ותספר, שהיא הראתה לו את ההוראה שנתן ושהיא אכן מופיעה במחשב.
האחות, התנצלה בשם הרופא חסר הנימוס, אבל לא לכבודו היה לבוא ולהתנצל על ההשתלחות שלו בעצמו.
מבחינתו, הזרוקה במיטה, היא עוברת בטל שאינה ראויה להתייחסות ראויה וכמובן שלא להתנצלות על טעות שטעה.
איש שכזה ראוי לו שיעבוד עם ג'וקים וחולדות ולא עם בני אדם.
אולי הוא מוכשר, אבל רופא טוב הוא לא. ואם לא ילמד להתנהל מול מטופליו, גם לעולם לא יהיה.
המידע הסודי וחשיבותו
מטופלים חושפים מידע אישי למטפליהם ולרופאים על מנת שיוכלו לזכות לטיפול או הייעוץ הנכונים.
עם הפרת הסודיות על ידי מי מהם, יסרבו המטופלים ברי הדעת להעביר את כל המידע, והטיפול בהם עלול להיפגע. יש לזכור שלהפרת סודיות שכזו ישנן גם השלכות משפטיות.
מהו המידע הסודי?
מסמכים רפואיים, מצבים רפואיים, פרוצדורות רפואיות, פרטים אישיים, מצב מחלתו של פלוני ועוד.
הפרת כללי הסודיות הרפואית עלולה להתרחש בכל מקום, בין אם באולמות ההמתנה לייעוץ, חדרי ההמתנה לניתוח, שיחות עם מבקרים שאינם החולה ועוד.
כל זמן שחולה אינו מוגדר כמי שסרה בינתו, או כמי שמחלתו מסכנת את שלום הציבור, אין זכות לאף רופא או מטפל, לזלזל בחסיון הרפואי ולהפר אותו. גם אם החולה באותו זמן מורדם עקב ניתוח או כל טיפול שהו.
אפיזודה
מטופלת יוצאת מחדר ההתאוששות שם סחים באזניה הממתינים על מידע רפואי הנוגע ישירות אליה, אותו זכו לקבל מתוך חדר הניתוח.
משהו אותו אסור היה לרופאה לחשוף מבלי שקבלה את רשות המטופלת.
לא די בכך שזלזלה בסודיות הרפואית, אלא שבשום שלב שהו לא טרחה זו לשבת אל מול המטופלת ולספר לאזניה את מה שחשפה לאזני בני משפחתה, ללא רשותה.
על מעשה שכזה ניתן להגיש תלונות לוועדות אתיקה, להנהלת בתי החולים למשרד הבריאות ועוד זו עברה פלילית.
תהיות
♦ האם ראוי להגיש תלונה שכזו ולפגוע או להכתים את עתידה של הרופאה הצעירה?
♦ האם מותר לרופאה שכזו להשפיל ולפגוע במטופל ובזכויותיו, כפי שעשתה ללא הסוס ולאפשר לה לנהוג בדרך הזו במטופלים אחרים?
♦ האם יש מקום להתלונן על אותו רופא שהתייחס אל מטופלת כאילו היא לוקה בדמנציה ולא טרח להתנצל או לחזור בו? או פשוט לאפשר לו להמשיך להסתובב כטווס יפה זנב במסדרונות, ולפגוע באחרים בהתנהגותו הגסה?
תשובות?
אין לי תשובות לשאלות הללו. אני רק שואלת אותן.
ביני לבין עצמי תוהה, כמה מאותם מקרים של רשלנות רפואית התחילו ברופאים גסי לב ורוח, שקיבלו רוח גבית להמשיך ולהתנהג בצורה שכזו?
כמה מטופלים ימנעו מטיפול רפואי, אחרי שיתקלו שוב ושוב בטיפוסים שכאלה
שאולי הם טכנאים טובים, אבל רופאים – הם לעולם לא יהיו.
לפוסט הזה יש 3 תגובות
קודם כל, ישנו סרט בשם ״שנינות״ בכיכובה של אמה תומפסון שהנושא הזה הוא אחד המוטיבים המרכזיים בו. הסרט דן בפרופסורית ללימודי ספרות אנגלית שמגלה שהיא חולה בסרטן גרורתי סופני, ומסכימה להשתתף בטיפול ניסויי שמנהל פרופסור ידוע לאונקולוגיה. בהתחלה היא מזדהה מאוד עם האינטלקט שכביכול יש לרופאים, אבל עם הזמן מתחילה להתקרב לאחות שמטפלת בה שהיא היחידה שמגלה כלפיה אמפתיה.
אני היתי מאושפזת לפני 15 וקצת שנים למשך יומיים, וראיתי שני דברים סותרים. מצד אחד, צוות גס ולא נעים שהרגיש בנוח להתעלם מתלונות שלי, ולהתייחס אלי בצורה גסה ולשאול את אמא שלי אם אני סובלת ממחלות נפש רק כי הייתי חסרת שקט בהתעוררות מהרדמה. האחיות גם צחקו על דברים שכנראה אמרתי כשהייתי מטושטשת בפני אמא שלי, מה שגרם לה חוסר נעימות – שלא לגבר על העובדה שהמידע הרפואי נמסר על ידי הצוות להורים שלי אבל לא לי, למרות שהייתי באופן ברור מבוגרת. השיא היה כמובן שהם התעלמו מתסמינים של כאבי ראש והקאות שהעידו על כך שאני מיובשת קשות ושחררו אותי הביתה (את האבחון קיבלתי מ״דוקטור אינטרנט״, ואחרי שתיה של שלושה ליטרים מצבי השתפר פלאים).
מצד שני, ראיתי צוות שעובד מאוד קשה, במשכורות שהן כנראה לא ראויות לחשיבות ולקושי של התפקיד. מהר מאוד למדתי לזהות פרצופים כי לרוב הצוות היה די מצומצם ועבד במשמרות צפופות, גם בלילות ובסוף השבוע מול קהל ישראלי שהוא לא תמיד נוח או נעים – ובמיוחד לא כשהוא בלחץ ומתח בגלל מקרה חירום רפואי.
כשגרתי בארה״ב חוויתי מה זה יחס טוב מרופאים, אבל שם הרפואה פרטית, והעלות הכלכלית שלה (גם למעסיק שרוכש ביטוח לעובדים וגם לאדם עצמו) מאוד גבוהה.
ראשית, תודה על ההמלצה. שנית, אסור היה להם לתת מידע רפואי להוריך מבלי לבקש את רשותך. צר לי שחווית חוויה שכזו.
אני לא חושבת שהמשכורות מצדיקות יחס של התנשאות וגסות. ומאחר ונתקלתי גם באחרים, הרי שאני יודעת שאפשר אחרת.
תודה על התגובה.
תודה ניני