הכלבה שחיכתה רק לי - שנת הטירלול
הקדמה
כשאני נשאלת "תגידי, כדאי לי לאמץ כלב?" אני עונה חד משמעית "לא".
עוד פחות אני מחבבת את האמירה "אני רוצה להביא כלב בשביל הילדים" בבקשה "אל"!
איך יתכן שאני, אוהבת כלבים מושבעת, עונה תשובה שכזו? פשוט!
אם אתם לא רק אוהבים כלבים, אלא גם מודעים לגודל האחריות הנלוות, למשך 15 השנים הבאות, לא תשאלו אותי אם כדאי. אתם תלכו לאמץ.
השאלה מצביעה על כך שאינכם מוכנים או מודעים לאחריות הנלוות לאימוץ, ואתם לא באמת רוצים לגדל כלב.
לא כרגע.
כלב, בשביל הילדים? מדובר בחיבור שלרוב לא יחזיק מעמד, ויגרום סבל לכם ולו.
האחריות הנלוות לגידול כלב, חתול, אוגר או דג זהב, היא של המבוגרים. שלהם בלבד.
אימוץ
אל תטעו. זו איננה ביקורת.
לא כולם אוהבים בעלי חיים, ולא כל מי שאוהב כלבים רוצה, יכול, או צריך לגדל אותם.
ולכן, לפני שאתם נגשים לאמץ שאלו את עצמכם, לא אותי ולא אף אחד אחר, אם זה כן או לא "כדאי" לכם.
אם נכון או לא עבורכם, לקשור גורלכם בגורלו של יצור חי, רגיש ונפלא, שיהיה תלוי ברצונכם הטוב.
שתטפלו בו ובכל צרכיו לשנים רבות, גם אם חלילה יקרה ותיגזלנה מכם מעותיכם, דלות ככל שתהיינה.
בעל חיים שעלול להיות מטורלל, חרדתי, שובב מידי, תוקפן או כבד תנועה ועצל.
זה חי, אתם יודעים. זה חי, מרגיש, רוצה, חווה… גם לחיה נשמה
נכון, האימוץ נחשב לסוג של מצווה, אבל היא חייבת להיות דו צדדית.
הרצון השלם שלכם ונכונותכם לשאת באחריות, עם הצורך של המאומץ למצוא בית עם עציצים להרוס, גרביים לגנוב, שיערות להנשיר לכל עבר וטיפות מים בכל הבית – אחרי ששתה לרוויה.
הרשומה שלפניכם נכתבה לרגל שנה לאימוץ ה- ג'יל.
הכלבה שחיכתה רק לי - כבר שנה שלי
נובמבר 2010
שבועות ספורים לאחר שנאלצים היינו לוותר על מיפ, בשבת שמשית וחמה שמנו פעמינו לכלביית "רחובות אוהבת חיות" לאמץ כלבה.
המטרה הייתה ממוקדת, אחת, יחידה ומיוחדת. שילה.
נסענו לאמץ.
לא לחולל פלאים או לעשות היסטוריה. לא כי אנחנו (כפי שרבים מידי טענו) אנשים מיוחדים או צדיקים. נסענו לאמץ לי את הסיבה החדשה לשוב ולמהר הביתה מהעבודה, כי יש מי שמחכה לי שם. שילה לא הייתה פרויקט הצלה נדיב. אנחנו לא מלאכים!
אימצנו את הכלבה שרצינו, כמו כל אחד אחר, שבוחר לאמץ כלב אל ביתו.
התאהבנו בה כמו שהיא.
על אוזניה הגזורות, רגליה המתנופפות וזנבה השבלולי. עבורנו היא הייתה הכלבה ב"הא" הידיעה.
הכי נבונה, יפה, אצילית, הכי הכי הכלבה שרצינו.
לגדול עם ג'יל
את כל הכלבים שהיו חלק מחיינו בעבר, זכינו לגדל מגיל צעיר. ויחד זכינו, בחברת כל אחד מהם, ליצור היסטוריה משפחתית.
ללמוד אותם, ללמוד איתם, ללמד אותם וללמוד מהם. גדלנו יחד.
הוד – היה בן ארבעה חודשים כשקבלתי אותו כמתנת יום הולדת.
בל – רק בת ארבעה שבועות – גורה דחויה מתוך שגר של שמונה.
מיפ – הייתה בת כשלושה חודשים כשאומצה.
ג'יל. כלבת אשפתות לתפארה, הצטרפה לחיק משפחתנו עם היסטוריה בת שלוש שנים.
היסטוריה עלומה, ויעידו תנוכיה שלא כל כך קלה. לנו לא היה בה כל חלק.
היסטוריה מקנה הרגלים.
הרגלים דרכם להפציע, ואנחנו צריכים היינו להתרגל, להסתגל ולא אחת לפרשן, את שיגיונותיה ושיגעונותיה
של הפלאית המשובללת.
כמה טרלולים מזן הג'יל המשובלל
◊ כלב בינוני ומעלה – פרווה סומרת, שיניים חשופות גרגור מאיים שאומר:-
"חתיכת בן כלבה, תחזיקו אותי או שאני הורגת אותו, לא בא לי טוב בעין"
◊ "ראית? ראית את הפינצ'ר הזה? הוא רוצה להרביץ לי הצילו".
◊ יורקשייר טרייר – לא מפחיד בכלל, "אני שמה עליו טלף ומועכת".
◊ "חייבת לנשנש פה, תראו איזה יופי של פח אשפה ריחני"
◊ "ברכותיי לשף, שעבר בהצלחה את ביקורת הפתע שעשיתי למטעמיו, היישר מתוך הסיר.
טעים יותר מהדרעק הקבוע ששמים לי בצלחת".
◊ "אימאל'ה, זבוב. הוא רוצה לחנוק אותי, תעשו משהו" מבט מבוהל נישא אל על.
◊ שואב האבק מסוכן, ועלים נעים ברוח זה סימן …
◊ "מה? מה יש לכם עם מים זורמים? אתם רוצים לגרום לי להתקף לב?
תפסיקו להוריד את המים בשירותים, חיסמו את כל המרזבים, וצחצוח השיניים זו מטלה מיותרת".
◊ פתח ניקוז, מכסה ביוב בדרך- "אתם לא נורמאליים – אני עלולה ליפול פנימה".
משיכה עזה, לכיוון השני או רביצה עקשנית בהמתנה למנוף.
◊ לבנה שנעקרה ממקומה או גרפיטי זר על קיר מסוכנים מאד, בטוח! שתוך שנייה הם קופצים עליה ו…ו…..
◊ קופצת, אנכית, לגבהים עצומים כל כך, שאני משוכנעת שיש לה טרמפולינה על כל כף רגל.
כזו, שמעשה כשפים יוצאת ממקום מחבואה, בכל פעם שמשהו מטריד אותה או סתם מתחשק לה לנסות לעבור בקפיצה את גדר גינת הכלבים.
◊ "חתול – זה טעים"?
לא ג'יל, חתול זה לא אוכל.
"אנ'לא מאמינה לך – חייבת לנסות לטעום".
מתרגלים ומתרגלים
חלפו להם הימים.
יחד, למדנו איך הופך הקליקר לידידו הטוב ביותר של הכלבה.
קליק שווה חטיף, נאמן את הדו-רגליים ללחוץ עליו – כדי לקבל אחד.
יחד, למדנו איך לכלבים גדולים, שלא באים לה טוב בעין, מותר לחלוף לידה מבלי שתחשוף את מלתעותיה לראווה.
כמעט בתוך שבוע, היא גילתה שיש לי יד אחת לא כל כך ממושמעת. לצדי הייתה הולכת במתינות, וכשהצבעתי עם היד לכיוון אחר משרצתה ללכת, קללה אותי מתחת לשפמה אבל צייתה.
וכשאמרתי לה בשקט "את לא מתכוונת לזה" כשניסתה להתנפל על דבר כלב חולף, היא נעתרה לי.
על אוריאל המשיכה להשפיע רוב משיכות, קפיצות, ניתורים ו"מי שם עליך בכלל…"
לאורך כל השנה הראשונה רקדנו טנגו. צעד קדימה ושניים אחורה.
גם בלרינות אוהבות ריקודים סלוניים, וכהתחשק לה לחזור לימי הבלט הקלאסי, ללא היסוס הפגינה מחדש את כישורי הימים הראשונים.
מקצה האף ועד סוף עיקול השבלול – ג'יל הייתה כלבה שכולה לב.
הגישה שלה כלפי ילדים וזקנים הייתה יוצאת דופן ומעוררת השתאות, כבוד ואהבה.
זכינו בכמה חברים חדשים בזכות ג'יל. אחת ממתנדבות רחובות אוהבת חיות הייתה מגיעה מידי פעם עם ג'וני תכול העיניים, הכלב שלה, ויחד ניסו ללמד את ג'יל לדבר כלבית מדוברת. כדי לאפשר לה להיות כלבה חברתית וחברותית.
אתגרים והצלחות או - מכלבת אשפתות אל כס המלכות
השנה הראשונה הייתה מאתגרת למדי.
טל צבר אחת ממתנדבות העמותה אמרה לי "אפשר להוציא כלבה מהרחוב, אבל לא את הרחוב מהכלבה".
בעבר השתמשתי, לצד תנועת זנב והטיית שפתיים, בתנוכי האוזניים של הכלבים שלי, כדי לדעת מה דעתם על אירועים, להבין ולו גם במעט מה הם חווים. לג'יל גזרו אנשים מנוולים את התנוכים ובשנה הראשונה הרגשתי שחסר לי מידע שימנע ביני לבינה חוסר הבנות וחיכוכים קלים.
את התסכולים פותר היה כשכוש משובלל שובה לב, מבט מעיניים חומות מלאות הבעה שמביטות בי ואומרות, בלי בושה:-
"איזה מזל שהיה לכם שכל לקחת אותי, בלעדיי היה לכם עצוב ומשעמם"
משברור היה לה שהבנו – מפנה הייתה לעברינו זנב שבלול מניפתי ולבן לתפארת, משתבללת למרגלות המיטה שלנו, ונרדמת.
הרשומות הקודמות בדפי ג'ילדון
מחויבות שמחייבת זהירות
אימוץ חיית מחמד זו מחויבות לטווח ארוך.
מחויבות, שלצד שמחה והנאה, מלווה גם בלא מעט טרדות, וויתורים והוצאות.
חשוב לוודא שאורח החיים, הסביבה הביתית והתקציב מתאימים היום,
ויתאימו גם בהמשך לכם, ולחיה שבחרתם לאמץ.
לפוסט הזה יש 4 תגובות
כל כך נכון. זוהי הקרבה גדולה לגדל כלב אם כי מתגמלת
לא הייתי מגדירה את זה כהקרבה. זו מחוייבות שצריך להיות מודעים לה ולהחליט, אם כן או לא מתאימה.
מתגמלת? אין ספק. תודה על התגובה
מקסים!
חן חן 🙂