ברצלונה בשבעה ימים

מוזיאונים, גרפיטי, כנסיות ועוד – טיול 7 ימים בברצלונה (חלק ראשון)

בערב חג הסוכות, לפני שלוש שנים, הלכה אמי לעולמה לאחר תקופה ארוכה של סבל. מדרך הטבע במשך יותר משנתיים סובבים היו חיינו סביבה. כשנפטרה, בליל של רגשות היה מעורב. כאב, געגוע והקלה על כך שתם סבלה, אבל גם פתאום, משום מקום, צנח עלינו בלבול עצום של אובדן השגרה. רק משנפטרה שמנו לב שהשגרה שלנו, במשך זמן רב, הייתה היא. והרגשנו אבודים.

חודשיים לאחר פטירתה כשהבנו שאוטומט השגרה מנסה לשגר אותנו יום יום אליה ואנחנו לא ממש מצליחים לשבור שגרה שכבר הייתה מרוסקת לרסיסים, החלטנו לנסוע, להתרחק. הפור נפל על ברצלונה. הכנסנו את עצמינו למצב חיפוש. מלון, טיסה. למצב חישוב מסלולים, וחישובם מחדש בעיקר כדי לשוב בעצמינו ולעלות על מסלול השגרה המבורכת.

הסתובבנו בברצלונה ואני הרגשתי איך על מדרכותיה אני משילה מעלי, מעורי ומנשמתי קליפות של כאב ושל מר. מתקלפת והולכת, מתקלפת ומחלימה. חזרתי כשאני קצת יותר מחוזקת קצת יותר זקופה, אבל העור שהתקלף השאיר אחריו עדין פצעים צורבים וכואבים. כמה חודשים אחר כך נסענו לפראג  ושם הרגשתי איך העור המקולף כאילו עובר סוג של ריכוך. סוג של טהרה. ומפראג חזרתי בריאה.

לפעמים טיול לחו"ל הוא לא רק טיול. הוא לא רק הנאה מבורכת ונחוצה. לפעמים טיול הוא החלמה. ברצלונה עבורי, הייתה הצעד הראשון בדרך לחזרה אל עצמי המחוזקת.

כדרכנו, הכנו תכנית מסלולים יומית עוד בארץ. לא הצלחנו לעמוד בה ולא באשמתנו.

אנחנו דווקא קמנו בבוקר היום הראשון חדורי מרץ ומיד שמנו פעמינו אל גבעת המונטז'ואיק (הר היהודים), כדי להתחיל את המסלול ככתבו וכמפתו. הספקנו לבקר במכון מירו המקסים, לצאת ממנו ולגלות שללהקת שחפים שחלפה מעל ראשנו היו תכניות אחרות.
להם לא אכפת היה ממפה, או מתכנון זמנים. להם חשוב היה להתרוקן. לחץ להם. העובדה שאנחנו עמדנו למטה, בגן יפהפה שליד מוזיאון מירו, לא גרמה להם להתאפק והם הפגיזו. חטפנו הפגזה כבדה וריחנית במיוחד.
תוך שניה עטו עלינו זוג אנשים טובי לב (מסתבר שהיו תיירים ממקסיקו) והתחילו בניסיונות נואשים לנקות אותנו מהזוועה הריחנית, שהייתה מרוחה עלינו מפדחת ועד נעל. אנשים טובים באמצע הדרך. עוד זמן רב חשבתי עליהם אחר- כך שכמה מסכנים הם, כי בטח נשארו עם הריח.
אנחנו העלינו את עצמינו על המטרו ומהרנו חזרה למלון, להשיל מעל עצמינו את תוצאות ההפגזה, להתקלח ולתת את בגדינו הריחניים בקבלה – כדי שיכובסו. ויצאנו חזרה לדרכינו.
אז אולי מתי שהו (אם יהיה עניין) אתן כאן את המסלול המקורי שלא חישב מטס שחפים, אבל איפה היינו ומה עשינו, לאו דווקא על פי סדר, רשום כאן.

מאחר ושעצם השיטוט ברחובות – החל אצלי תהליך הבראה, אני בוחרת להתחיל דווקא ב:-

מוזיאון הרחוב – המוזיאון הגדול ביותר בעולם

גרפיטי בשכונת אל רוואל.

גרפיטי בשכונת אל רוואל.

אהבתי לגרפיטי ידועה לכל מכרי. כל כמה שאני אוהבת את אומנות הרחוב היפהפייה הזו, שאני חושבת שיש לה תפקיד בשמירה על האסתטיקה האורבנית, הרי שלמשל בפראג (פוסט עוד יבוא), היא גרמה לי לזעם מצד אחד, ומן הצד האחר עשתה עמי את החסד של שינוי תפיסה והפיכתי לתיירת גם כשאני נמצאת ברחוב בו אני גרה.

בברצלונה התאכסנו בשכונה שלמרות קרבתה לעמוד קולומבוס, כלומר לתחילתן של שדרות הרמבלאס המאד מרכזיות, לשוק לה בוקרייה, ולארמון גואל, כמעט ואינה מתויירת. ולמרות שברצלונה כולה זרועה בגרפיטי כמו רוב הערים, אני בוחרת להתמקד בה.

שכונת אל רוואל. קצת שולטת בה העזובה והיא כמו מבוישת ונסתרת. יש שם המון מהגרים, פה ושם כשהלכנו לעת ליל הייתה תחושה של אי נוחות בשל השיכורים, הקבצנים (ולא רק) שהיו בה. אומרים שבזמן האחרון התחילו להשקיע בשכונה מעט יותר כדי להרים אותה ממצבה המוזנח, אנחנו לא כל כך הרגשנו בזה, אבל היי, היינו שם רק שבעה ימים בברצלונה.

אז למה אני שולחת אתכם לשם בכל זאת? גם כי אני חושבת שאם רוצים להכיר מקום, שווה לזוז מעט מאזור התיירות על מנת לגלות קסמים נסתרים וגם ובעיקר כי שם הגרפיטי היפהפה חגג בצורה נעימה ומיוחדת.

כשמוגפים תריסי החנויות מתגלים ציורים יפהפיים, צבעוניים ומושכים את העין. השתמשו בגרפיטי על מנת לייפות את האפור האפור הזה ולהעניק לו חיים משל עצמו. בזכות ולא בחסד.

אם תגיעו מוקדם מספיק, טרם פתיחת החנויות, או מאוחר אבל טרם ירד החושך, כשבעלי החנויות מתחילים לדמיין את דרכם הביתה, תחזו בצבעוניות מרשימה שמתגלה מרגע לרגע תוך כדי הגפת התריסים.
בחרתי לקרא לו "גרפיטי התריסים" כי יש משהו נפלא בזה שהגפתם שסוגרת את החנות, פותחת צוהר לקסם צבעוני ומשובח.

למרות שהשכונה משופעת בגרפיטי גם על קירותיה, רק את גרפיטי התריסים, אני מראה לכם פה. המוגף שפותח צוהר.

הרובע הגותי

תחילתו אי שם בין המאות ה 14-15 והוא הוקם על חורבותיה של שכונה רומית עתיקה, ששרידים ממנה עוד מבצבצים פה ושם בין רחובותיו. הרחוב הוא בעל אופי של שכונת אומנים מיוחדת ולא מעטים הם הציירים שאף ציירו את סמטאותיו. גלריות יפות, אומני רחוב, מוזיקאים וציירים נמצאים כמעט בכל פינה. זה הרובע שאכלס את הגטו היהודי עד לגירוש ספרד. כל בית בו וכל סמטה ראויים ליותר ממבט אחד. האווירה בו קסומה ואם לרגע נדמה היה לכם שאיבדתם את הדרך חפשו את כיכר ג'אומה – היא כבר תדע לעזור לכם.
כשנמצאים ברובע הגותי – כל הדרכים מובילות אל כיכר ג'אומה

הכיכר המרכזית של הרובע הגותי. בכיכר נמצאים בית העיריה וארמון הג'נרליסט. בביקורנו בברצלונה, לא ניתן היה להיכנס אליהם. הכיכר נעימה ביותר. והיא בהחלט יכולה להוות נקודת ציון וממנה לצאת לכל אחד מהאתרים שברובע הגותי.

כתובת: Plaça de Sant Jaume, s/n, 08002 Barcelona

Petritxol

רחוב צר ביותר, שפע חנויות משני צדדיו והוא בן יותר מ 500 שנים. לאורך כל הרחוב כולו,שתולים על קירותיו לוחות קרמיקה מאוירים, קסומים ונפלאים, שכמו מספרים סיפורים קטנים על הרחוב ועל אנשיו.

התורים לפתח בתי הקפה שלאורכו לא אפשרו לנו דגימה של אף לא אחד מהם, אבל שמענו שהם מעולים. בלי קפה אבל עם עיניים פעורות, הסתובבנו בו מהופנטים מסובבים ראש מצד לצד בניסיון שלא להפסיד אף לא אחד, מאיורי הקרמיקה הנפלאים. בקצה הרחוב הבזיליקה עליה כתבתי ממש פה.

בזיליקת סנטה מריה דל-פי

בזיליקה גותית יפהפייה עם רוזטה משגעת ומגדל פעמונים מתומן ענק ויפה. יש המון מה לראות בה, קחו את הזמן.

ואל תפספסו את החצר. בכל פינה – פנינה. למרגלותיה ישנו שוק צבעוני ועליז ומאחוריה שוק ציירים משגע. וכמו שכתבתי למעלה ניתן להגיע אליה מרחוב Petritxol
Plaça de Santa Maria, 1, 08003 Barcelona, ספרד

בזיליקת לה מרסיי Basílica de la Mercè

נמצאת בקצה המערבי של הרובע, לא הרחק מעמוד קולומבוס שיוזכר בהמשך. היסודות להקמת הבזיליקה, בכנסיה שהוקמה ברובע הגותי ב 1218. המבנה הנוכחי, הוקם ב-1765 בעיצובו של האדריכל חוזה מאס דורדאל, שעיצב מבנים רבים בברצלונה. הכנסייה הגותית נהרסה ומזבח הבארוק שלה מוצב כיום במוזיאון לאומנות הקטאלונית.

בנייתה נמשכה כ- 10 שנים, אולם במהלך השנים שמאז, חוותה הבזיליקה לא מעט שינויים, שחזורים ושיפוצים. הבזיליקה יפה להפליא. ואנחנו ממליצים בחום לבקר בה.‬‬‬‬
כתובת:- Carrer de la Mercè, 1, 08002 Barcelona, ספרד

כיכר ריאל Plaça Reial

כיכר גדולה ברובע הגותי. צמודה לרמבלאס, מוקפת בניינים נאים ביותר, שנבנו בין השנים 1848-1859. במרכזה מזרקה יפה למראה. פנסי הכיכר (שימו עליהם עין ,הם יפהפיים) הם מעשה ידיו של גאודי משנת 1878 והוצבו במקום ב-1902.

הקתדרלה של ברצלונה– קתדרלת אולליה הקדושה 

בניית הקתדרלה הגותית המדהימה החלה במאי 1298 ועבודת בנייתה בוצעה בשלושה שלבים במשך יותר מ 150 שנים. חזיתה הראשית הוקמה בסוף המאה ה -19, אבל המגדל הגבוה הוקם רק בשנת 1913.

גם בעצם ימים אלה עוסקים בשיקום ושיפוץ הקתדרלה על פי הנחיות שנקבעו במועצת הוותיקן השנייה. שיפוץ שכולל שיקום הגגות ומגדל הפעמונים.

הכנסייה מוקדשת לקדושה אולליה המגינה על העיר, שעל פי האגדה הוצאה להורג ברחבה שליד הקתדרלה בהיותה בת 13 והאגדה גם מספרת ששם מקום קבורתה. עד עצם היום הזה, מקפידים שישהו 13 אווזים בחצר הקתדרלה – כמניין שנות אולליה לעת הירצחה.

למרגלותיה, מתקיים מידי שנה שוק חג המולד, עליז וצבעוני.
כתובת:- Pla de la Seu, s/n, 08002 Barcelona

מוזיאון פרדריק מארס

טוב, תשמעו. לא ידענו עליו, לא שמענו עליו. אבל הוא עשה לנו טובה ענקית ופשוט היה לנו בדרך. ממש לצד אולליה הקדושה. חיכה לנו ורמז לנו שממש כדאי לנו לבוא. אז באנו.והוא נפלא והוא קסום. הספקתי מאז לשגר אנשים נוספים לבקר בו וכולם שמחו. אז הרשו לי לשמח גם אתכם.

המוזיאון מכיל אוסף ענק של, מניפות, מקלות הליכה, מקטרות, תמונות, פריטים עתיקים, כרזות תיאטרון ופסלים, ועוד. הקומה הראשונה עמוסת דמויות הצלוב והקדושים, קצת ייגעה אותנו, אז אם תתייגעו גם אתם, אל תוותרו! פשוט שימו פעמיכם לאגף השני עלו לקומות האוסף, ואני מבטיחה שקשה מאד יהיה לכם לצאת משם.

הוא לא כלול בכרטיס המוזיאונים (כתוב עליו בהמשך) ומחיר הכניסה 4.20 יורו. הכרטיס תקף לחצי שנה! יותר ממומלץ.
כתובת:- Plaça de Sant Iu, 5 שעות פתיחה – שלישי עד שבת 10:00-19:00 ראשון וחגים 11:00-20:00 סגור בימי שני.

כנסיית סנטה מריה דל מאר

משום מה, הכנסייה הזו פחות מפורסמת משכנתה "אולליה הקדושה".

סנטה מריה דל מאר היא אחת הכנסיות העתיקות ביותר בברצלונה ונפתחה לתפילה ב 1384. יפה לתפארת, מסבירת פנים ונעימה והיא קרובה מאד לקתדרלה של ברצלונה שאליה מן הסתם תגיעו.

המלצה חמה שלי היא לא לוותר על ביקור גם בה.
כתובת:- Plaça de Santa Maria, 1, 08003

ויש לפעמים הבטן מקרקרת אז:-
El Guindilla Barcelona‎‏ ‏ – במחיר סביר. לא רחוק מהקתדרלה של ברצלונה. באר ומסעדת טאפסים. מנות הטאפס גדולות ונדיבות. השירות היה כייפי ומחייך ישבנו בחוץ. לנו היה טעים ונעים אז למה שלא נשלח אתכם לשם גם?
כתובת:- Carrer de l'Argenteria, 53, 08003 Barcelona

פיילונס 

חנות מקסימה. פגשנו אותה בבודפשט ופגשנו אותה ברומא וגם בברצלונה. היצירתיות שבחפצים שם משובבת נפש. תכנסו אפילו סתם כדי לשוטט בה. נראה אם תצליחו לצאת משם בלי לקנות משהו. אני לא הצלחתי
כתובת:- Carrer Cucurulla 4 Barcelone

רמבלאס – מעמוד קולומבוס ועד כיכר קטלוניה.

לה רמבלאס

מעמוד קולומבוס ועד כיכר קטלוניה, כל הדרכים מובילות אל השדרה היפה והמרווחת הזו. מרובע אל ראוול לרובע הגותי. בבואכם ובשובכם. מופעי רחוב, פסלים חיים ופסלים קבועים, מבנים עתיקים ויפים ומופעי רחוב. השדרה כולה שופעת דוכני מזכרות ופרחים. אבל, אין בה ולו גם ספסל אחד לרפואה, לשבת ולתת מרגוע לרגליים יגעות. (למעט במסעדות שבשדרה).

עמוד קולומבוס

בכיכר גדולה מוקפת מבנים יפים להפליא, בקצה שדרת הרמבלאס, נטוע עמוד הזיכרון לכריסטופר קולומבוס. בנוי על בסיס אבן מעוטר להפליא. על שום גובהו יש להתרחק ממנו מעט כדי לראות את פסלו של קולומבוס כולו, אבל הוא ראוי להקפה מכל צדדיו גם מקרוב.

כיכר קטלוניה

הכיכר הענקית הזו היא אחת משתי הכיכרות העיקריות של ברצלונה והיא מהווה את נקודת המפגש בין העיר החדשה לישנה. בכיכר שפע של פסלים ושפע של יונים ושחפים.

אני מודה שמאז ההפגזה שחטפנו מלהק השחפים של הבוקר הראשון – חיבתי אינה נתונה לעופות הללו ובמיוחד לא כשהם עפים מעלי. מפה גם יוצאים רוב הסיורים המאורגנים בברצלונה ומחוצה לה למשל אל חירונה ופיגראס.

שוק לה בוקריה 

השוק היפהפה הזה נבנה על חורבות מנזר דה סנט ג'וזף שהיה במקום בסביבות 1840. עליז, שוקק חיים והדוכנים מסודרים בו בצורה מקסימה. נקי מאד ומסודר להפליא.
כתובת:- La Rambla 91

המונטז'ואיק

גבעה בדרום ברצלונה. גינות יפות, מוזיאונים שרצינו לראות, ובשל גובהה היא מציעה לעין כל תצפית מעולה על העיר. אל הגבעה ניתן להגיע במספר דרכים:-
מכיכר אספניה – לטפס המון מדרגות, או להשתמש במדרגות הנעות שעולות ומגיעות עד לפלאו נסיונאל (בהמשך) בו מתאכסן המוזיאון הלאומי לאומנות של קטלוניה.
או מאותה כיכר, אוטובוס מספר 150.
או הפוניקולור – שיוצא מתחנת המטרו Paral-lel ומגיע עד מוזיאון מירו. מתברר שבחודשים נובמבר דצמבר, מאחר ואלה אינם חודשי שיא בתיירות, הפוניקולור מושבת לעבודות תחזוקה.

מכון זואן מירו 

מוזיאון מירו המלבב ומלא החיות הוא בהחלט מקום שכיף להיות בו. כמובן שמוצגות בו יצירות של מירו, שהיה פסל ומעצב ונחשב לאחד האמנים המקוריים במאה העשרים. אבל גם עבודות של אמנים אחרים, שנתרמו למוזיאון לאחר מותו של מירו.
הצבעוניות וההומור שמאפיינים את ציוריו, נמצאים שם בשפע ושיטוט בין חדריו הוא לא פחות ממענג. אחת החוויות משובבות הלב והנפש בהן נתקלנו גם בו וגם במוזיאון לאומנות קטלונית, הן קבוצות ילדים בגילאי 4-5 מלווים בגננות שעוברים בין המוצגים והנאתם ניכרת.

התכנון המקורי וההגיוני שהכנו בבית ואתם בהחלט מוזמנים לאמץ, היה כזה:-
ממוזיאון מירו, לגני מראגאל ומשם אל המוזיאון הלאומי לאומנות של קטלוניה, משם אל הפואבלו אספניול ואז לרדת אל המזרקה. עקב מטח מאסיבי וריחני (על פדחתינו) מצדה של טייסת השחפים הנועזת, נאלצים היינו לפצל את שהותנו על המונטז'ואיק ליומיים. ואת גני מראגאל פספסנו.

המוזיאון הלאומי לאומנות של קטלוניה.

ממוקם בפלאו נסיונאל. הארמון היפהפה "צעיר" בשנותיו ביחס לארמונות אחרים באזור. נבנה, לצורך תערוכה, בין השנים 1929-1926 והחל משמש בתפקידו הנוכחי כמוזיאון ב 1934.

מתאכסנים בו גם האוספים מהמוזיאון ההיסטורי לאומנות קטלאנית לצד האוספים מהמוזיאון לאומנות מודרנית. מרשים מכל בחינה המבנה יפהפה והתצוגות מרשימות.

הוא ענק, אז תכננו לעצמכם לפחות שלוש שעות שהות בו. מאחר ומכירים בגודלו ובחוסר האפשרות להקיף את כל תצוגותיו, מאפשר הכרטיס לשוב אליו למחרת, על מנת להשלים חסרים, אם היו כאלה.

כלול בכרטיס הארטיקארד. השתדלו שלא לפספס את העלייה לגגו, לא תצטערו.

לעלייה לתצפית יש שתי דרכים:-
אחת לא רחוקה מהכניסה אל המוזיאון עצמו ואז עולים במעלית 3 קומות והשאר רגלית. ואל זו, יכוון אתכם השלט שבכניסה.
האחרת:- לא רחוק מהקפיטריה, מסתתרת מעלית שמובילה היישר אל גגו. ליד הקפיטריה, גם ישנה עמדת מידע, שם יסבירו לכם בדיוק איך להגיע למעלית הישירה והנחבאת אל הכלים. אחרי יום של הליכה ושוטטות ברחובות ובמוזיאון – אני ממליצה עליה. מאד חיבבתי אותה 🙂

כיכר אספניה  ומזרקת הקסם 

אחת משתי הכיכרות המרכזיות של ברצלונה. פסלים מרשימים, מזרקה בה עוד ידובר ואנדרטת מודרניסטה מרשימה. בסמוך לכיכר מבנה שנועד למלחמת שוורים. לששוני ,"ספורט" זה אינו חוקי בברצלונה מזה שנים ולפי מה שהבנו לא היה חביב בברצלונה מעולם, לפיכך הפך לקניון גדול – הארנה.

שני עמודי ענק מלבנים אדומות "מובילים" אל מזרקות הקסם.

בין הכיכר למונטז'ואיק ולמרגלות הפלאו נסיונאל. מזרקת הקסם נמצאת בראש שדרת אבנידה מריה כריסטינה.

בעונה בה שהינו אנחנו בברצלונה (נובמבר 15) היא עובדת בסופי השבוע בשישי ובשבת בלבד, החל מהשעה 19:00 בכל רבע שעה. יחד אתה, בו זמנית פועלות מזרקות נוספות לאורך השדרה שמובילה אליה. המחזה יפה ואם אתם כבר בסביבה, כדאי לנסות ולחוות.

עיר הרפאים "פואבלו אספניול"

זו מעין "מושבה" במעלה גבעת המונטז'ואיק שהוקמה בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת כמוזיאון פתוח ומטרתו העיקרית היא להציג, באמצעות מבנים שהם חיקויים של בתים באזורים שונים, את סגנונות הבנייה הספרדית השונים.

אולי זה הזמן הזה בשנה, בו העיר פחות מתויירת. אולי הגענו ביום ריק במיוחד, או שזה פשוט לא בשבילנו. אבל כעובדה, מה שפגשנו היו חנויות ועסקים סגורים ובערך חמישה אנשים נוספים מלבדנו.
לטעמנו האישי חבל על הכסף ועל המאמץ, יש שפע דברים אחרים לעשות בברצלונה, מבנים מלהיבים לראות, והביקור במקום מבחינתנו, היה מאכזב.

בבלוג "העולם על כף ידנה" תוכלו לקרא על:-
"סיור גרפיטי בברצלונה, פרספקטיבה על העיר דרך אומנות הרחוב"

עד כאן. בפוסט הבא אספר לכם מעט על המודרניסטה והארכיטקטים ועוד קצת טיפים.

על נגישות לנכים ומוגבלי תנועה בברצלונה – ברשומה המצויינת והמפורטת של ליאור כוכב לב
עוד על נגישות בברצלונה – תוכלו לקרא כאן

יש לכם טיפים נוספים לטיול 7 ימים בברצלונה? מקומות או מוזיאונים ששווה להכיר? אשמח אם תגיבו ותשתפו.

מוזמנים גם להציץ במדור טיולים בחו"ל או להשתמש בחיפוש החופשי למציאת יעדים חדשים!