טיול של כמה שעות בכפר המיוחד אבו גוש
כמו "פלאפון" לכל מכשיר נייד, "פריג'ידר" – לכל מקרר, כך השם אבו גוש הוא מקבילה לחומוס.
עם ישראל ידוע בתאוותו למאכל המשחתי. אני אישית תמיד אהבתי יותר טחינה, שבלעדיה אין לחומוס זכות קיום, אבל, בדרך חזרה מירושלים, מוסכמה היא לסטות מהדרך מעט לפני מחלף שורש, לניגוב באבו גוש.
הפעם אף מילה על חומוס, ולו רק כי איך אפשר לבחור אל מי ללכת? ומי כאן המקורי, ומי התמסחר? וכולם מביטים בך בעיניים מפצירות, ומבטם נוגע ללב עד מאד… הפעם באנו לטייל! אי לכך, למרות חיבתו של אישי לאותו מאכל, נמנענו.
מסורת משובחת ביותר שהתמסדה במקום, היא פסטיבל מוזיקה שנערך במקום בסוכות ובשבועות. מסורת שהחלה בשנת 1957, עם הפסקה של מספר שנים לא מבוטל בשל בעיות תקציב, ולשמחתנו קמה לתחייה ומושכת קהל רב.
הפסטיבל זוכה לתפאורה מושלמת בדמות כנסיית גבירתנו של ארון הברית וסביבותיה, שהיא אחד משלושה אתרים בהם ביקרנו וצילמנו, ועליהם אספר לכם.
אם נחזור רגע לירידה מירושלים, למשל אחרי ביקור מענג במוזיאון ישראל, כשעוברים ליד אבו גוש, ניגלה לעיניים (מאז שנת 2014), מבנה מפואר, מעוטר בארבע צריחים גבוהים אשר ראשיהם מוזהבים.
המסגד החדש באבו גוש
מה עושה מסגד גדול כל כך ומפואר כל כך, כזה שנחשב לשני בגודלו בארץ אחרי מסגד אל אקצה שעל הר הבית, בכפר לא מאד גדול בדרך מירושלים?
על פי אמונתם של תושבי הכפר, תושביו המקוריים הגיעו מצ'צ'ניה. או לייתר דיוק חבל אינגושה בדרום הפדרציה הרוסית באזור הקווקאז. ישנה השערה ששם המקום אבו-גוש הוא שיבוש השם אבו אינגוש.
עלות הקמת המסגד, בו יש מקום לכ- 3000 מתפללים – הגיעה ל 10 מיליון דולר. שישה מיליון דולר מהסכום הכולל, תרמה ממשלת צ'צניה, שתושביה ברובם מוסלמים ורק לאחרונה יכולים היו להצהיר על כך באופן חופשי, על מנת לחדש את הקשר עם המקום ולחזק את הסובלנות הבין דתית.
המבנה הראוותני אמור למלא את מקום המסגד הישן, הקטן בהרבה, שנמצא במרכז אבו גוש בסמוך לכנסייה הביזנטית.
למרות שנאמר שהמקום פתוח לביקורים אך לא בשעות תפילה, כשהגענו לא הייתה תפילה במקום אבל הוא היה סגור ומסוגר. סובבנו אותו דקות ארוכות חלוצי נעלים וממתינים לפתיחת הדלתות, אבל לשווא. לא הצלחנו לצערי להיכנס ולראות את דוכן הדרשן עשוי השיש וצבוע הזהב ולא את כיפת המסגד הענקית.
תמונות פנים המסגד שאני מציגה כאן, צולמו על ידי Marina Shafir שלשמחתי נענתה לפנייה שלי ותרמה לפוסט הזה תמונות שצילמה במסגד. תודה רבה מרינה.
הכנסייה הביזנטית
ראשיתה בשנת 1143 כשהצלבנים זיהו את המקום כ-אמאוס והקימו במקום כנסייה וקריפטה מעל מאגרי מים רומיים, ששימשו כיסודות להקמת המבנה.
עם התבוסה לצלאח א-דין בסוף 1187, נטשו הנוצרים את הכנסייה, אך בראשית המאה ה 15 לפי הממצאים, שבו הנוצרים לאכלס את המקום. אז גם הוקם בסמוך לכנסיה המנזר. בסופה של המאה ה 15, כנראה בעקבות פרעות שעשו תושבי הכפר המוסלמים בנזירים, פסקה הנוכחות הנוצרית במקום. עוד תהפוכות לא מועטות עברו על הכנסייה עד שבסוף המאה ה 19 הגיעו לארץ נזירים ממנזר בנדיקטני צרפתי, התחילו לנקות ולשפץ את השטח, לפנות את הקריפטה ולשפץ את הפרסקאות העתיקות (מהמאה ה 12). לכנסייה צורה של בזיליקה רומית וכאמור היא מעוטרת בפרסקאות עתיקות שלמרות שחלקן הושחתו במהלך השנים, בזכות עבודות השימור ניתן ליהנות בהחלט ממה שנשאר.
גם במהלך המאה הנוכחית נעשו עבודות שימור עליהן ובמהלך השנים האחרונות אף בוצע שיפוץ במבנים.
לקריפטה שני מפלסים. העליון – בו מתכנסים הנזירים מידי בוקר והתחתון מסביב לבריכת מי המעיין מעליו נבנתה.
למקום גינה משגעת מטופחת להפליא ובה עצים עתיקים. הנזירים מפרנסים ומכלכלים את עצמם מעבודת כפיהם בגינה וממפעל קרמיקה ונרות שנמצא במתחם.
פתוח יום יום (למעט חגים וימי ראשון) בין השעות 08:30-11:00 ומ 14:30-17:30 ללא עלות.
כנסיית גבירתנו של ארון הברית
הכנסייה ממוקמת בגובה של 750 מטר מעל פני הים ואפשר לצפות ממנה למרחקים. במתחם הכנסייה גם מנזר נשים. החצר של המתחם יפהפייה ומטופחת. האגדה מספרת שאנשי קריית יערים הביאו את ארון הקודש ששבוי היה בידי הפלישתים אל הגבעה הזו, מה שקידש אותה לנוצרים. שרידים ראשונים של כנסייה ביזנטית התגלו לראשונה, על הגבעה, בסוף המאה ה 19.
הכנסייה הנוכחית הוקמה על ידי מסדר האחיות יוסף הקדוש של ההתגלות, אחרי שבראשית המאה ה- 20 אם המסדר רכשה חלק מאדמת הגבעה ובהמשך, משנתגלה הפסיפס, רכשה את ייתרת האדמה.
אבן פינה להקמת מנזר הונחה, והקמתו נסתיימה בתוך שנה, אבל בית הבראה שתוכנן כמו גם הכנסייה, בנייתם עוקבה בשל מלחמת העולם הראשונה יחד עם קשיי מימון.
רק בשנת 1920 הונחה אבן פינה להקמת הכנסייה שבנייתה ארכה כארבע שנים והמבנה שילב בתוכו את קטעי הפסיפס שנמצאו. הכנסייה נחנכה ב- אוגוסט 1924. הפסל של המדונה וישו, הוצב על גגה בשנת 1931.פסל נוסף, קטן יותר ויפה לא פחות ניצב בפאתי החצר, ליד תצפית על מנהרות כביש מס' 1.
במרכז הגינה המטופחת, עומד זקוף אקליפטוס אחד שאיש לא ביקש ממנו לבצע מלאכת ייבוש. הוא פשוט עומד שם במלא תפארתו, בטל מכל מלאכה שברא האדם לעץ.
במתחם הזה – מתארח פעמיים בשנה, בסוכות ובשבועות – פסטיבל מוזיקה.
כשאתם מגיעים למתחם, אתם עשויים לגלות ששער הברזל לפתחו סגור. אל תניחו לזה לרפות את ידיכם. צלצלו בפעמון שלידו ואם הגעתם בשעות הביקור – הרי שיפתחו לכם את השער. ביציאה הוא כבר יהיה נדיב וייפתח אפילו בלי שתבקשו.
פתוח:- ב' – ד', ו' – שבת – 08:30 – 11:30, 14:30 – 17:30