להכיר את השכנים
ואדי עארה הוא גיא בארץ ישראל, באורך של כ-20 קילומטר, הנמצא בין רמות מנשה לבין רכס אמיר, ולאורך רובו זורם נחל עירון. הגיא מחבר את מישור החוף ממערב אל עמק יזרעאל ממזרח, הוא שימש לאורך ההיסטוריה כתוואי לדרכים ראשיות.
בשבת גשומה אחת בוטל טיול, אליו אמורים היינו להצטרף, לאזור ואדי עארה. התסכול והאכזבה היו גדולים. חמישי שמשי אחד החלטנו לפצות את עצמנו על האכזבה, ולטייל באזור בעקבות התרבות והאומנות. וכך נבחרו שלושה מקומות:-
אום אל קטאף, הגלריה לאמנות באום אל פחם והמרכז המשותף לאומנות בגבעת חביבה.
לטייל בואדי עארה
אום אל קטאף
כפר ערבי ישראלי מול העיר החדשה חריש, ליד הכניסה המערבית לואדי עארה, ממוקם על שתי גבעות בגובה 175 מ' מעל פני הים. הכפר הוקם ב-1930 על ידי אחת המשפחות הגדולות ביותר בתחומי ואדי עארה, משפחת כבהא. בני המשפחה מתגוררים גם בתחומי מדינת ישראל וגם בשטחי הרשות הפלסטינית.
הדעות לגבי מקור השם חלוקות. יש הטוענים שמדובר ב "קוטפי הענבים" ויש הטוענים שעל שם עץ ממשפחת האלוניים, ששימש את אנשי האזור להכנת כלים שונים.
בחפירות ארכיאולוגיות שנעשו בתחומי הכפר, נתגלו שרידים מהתקופה הצלבנית והממלוכית, ומקדש מן התקופה הפרסית.
המסגד המרכזי של הישוב הוא צעיר, רק בן כ 40 שנים. לא יכולים היינו להיכנס פנימה, אבל תודו שהוא נראה מרשים.
"המוזיאון למורשת התרבות הפלאחית על שם פטימה"
מדובר באוסף פרטי בן 30 שנים עליו שוקד אבו חאלד, והוא ממוקם במבנה קטנטן בן 90 שנים. האוסף המרתק גדל בעזרת אנשי הכפר, שמעבירים לאבו חאלד פריטי חקלאות ועבודת אדמה שהם מצאו אצלם. במקום תוכלו למצוא גם צילומי משפחה עתיקי יומין ואפילו קצת וינטג'.
לדבריו של אבו חאלד, כל הפריטים שנמצאים שם – כולם אך ורק מתוך הכפר הקטן.
הפגישה עם אבו חאלד, שהיה בעברו מורה לעברית, מרעננת ומרגשת. הוא מקבל את אורחיו בחום ובשמחה, מוכן לחלוק אתם את הידע שצבר לגבי כל מוצג שנמצא באוסף וניכר שהוא גאה ושמח בו מאד. כמעט על כל מוצג באוסף, יש לו פתגם וסיפור מאחוריו. הוא טוען, ולדעתנו בצדק, שאצלו האקדמיה ללשון העברית, ומשתוקק למבקרים.
איך מגיעים למוזיאון?
מתקשרים לאבו חאלד לטלפון 052-3853995 יומיים שלושה לפני שאתם מתכננים להגיע.
בווייז כותבים:- "חומרי בניין אום אל קוטוף".
* אבו חאלד הסביר ששם הכפר הוא, כפי שכתוב בכותרת, אום אל קטאף.
אום אל-פחם
נמצאת לא הרחק מהמוצא המזרחי של ואדי עארה, בסמוך לגדר ההפרדה.
בשל מיקומה הגבוה על רכס אמיר, היא בעלת חשיבות אסטרטגית רבה, מאחר והיא בעצם חולשת על
ואדי עארה וצופה אל עבר עמק יזרעאל והכרמל.
משמעות שמה של העיר הוא "מקור הפחם" בשל כמויות הפחם שהופקו במקום במשך דורות רבים
והיוו מקור הכנסה לתושביה, במקביל לחקלאות.
יחד עם מספר כפרים נוספים, הועבר הכפר ב 1949 לשטח מדינת ישראל ותושביו קיבלו אזרחות ישראלית. אום אל-פחם הוכרזה כעיר בשנת 1984.
היא נחשבת למרכז התנועה האסלאמית ובאירועי אוקטובר 2000 היה לה חלק נכבד בהפגנות ובהתפרעויות שהיו בואדי עארה.
הגלריה לאמנות באום אל-פחם
הגלריה הוקמה בשנת 1996 כיוזמה של מספר אומנים מקומיים. המטרה היא להפוך אותה למוזיאון הערבי הראשון של המגזר הערבי. כיום היא משמשת אכסניה לתערוכות הן של אמנים ערביים מהארץ והן של אומנים ישראלים ואומנים מהעולם. היא מתפקדת כעמותה ללא כוונות רווח וזוכה לתקצוב ממשרד החינוך ולתרומות שונות.
בין מטרותיה:- "להציג אמנות עכשווית ואיכותית, לקדם ולפתח את המודעות לנושא זה בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, לשמש כמרכז תרבותי ואומנותי לכל האמנים באזור ואדי עארה בפרט, ולאמנים הערבים והיהודים במדינת ישראל בכלל. לנהל דיאלוג תרבותי ואיכותי בין אמנים יהודים וערבים על נושאים אקטואליים חשובים".
תחרות שנעשתה לתכנון והקמת המוזיאון החדש, התקיימה לפני 10 שנים. נבחרו המיקום והאדריכל ואפילו הוקצו כספים ממשרד האוצר, אך טרם הועברו למטרתם.
הגלריה עצמה היא מקום נעים ביותר, ותענוג לשוטט שם בין החדרים.
פגשנו כיתת תלמידים שמסתובבת בין המוצגים השונים ומקבלת מושג על אומנות.
התערוכה "בדרכך" של וליד אבו שקרה, אומן חשוב וידוע, שהלך לעולמו בסוף 2019 . אחיו הקים את הגלריה, לאחר מותו בגיל 29 של אח נוסף למשפחת האומנים, ממחלת הסרטן.
בתערוכה ציורים, חפצים, צילומים ותחריטים שנעשו על פיהם, חלקם הגדול של עצי זית ושיחי צבר מהאזור, והיא מרשימה ביותר ונוגעת ללב. למזלנו הגדול, איחרו בפירוק התערוכה ביום וכך זכינו לראות את העבודות.
במהלך השיטוטים שלנו בגלריה נתקלנו באריחי קרמיקה מקסימים שעוטפים הן את הספות בחדר ההרצאות הקטן והן מסביב למעלית.
את האומנית שאחראית על קיומם של האריחים פגשנו בקומה השלישית בסטודיו שלה
רינה פלג
לאחר שנים רבות חזרה רינה פלג לארץ מארה"ב ותוך כדי חיפושי מקום לתנורים שהביאה אתה הגיעה אל הגלריה, שם פתחה לעצמה סטודיו.
בסטודיו היא מלמדת נשים מגיל 18 את אומנות הקרמיקה. אחת לשנה נערכת תערוכה ובה מוצגות עבודותיהן של התלמידות. חלקן הפכו לאומניות של ממש.
בין יתר הלומדות אצל רינה, נערה נכה אשר לה יד אחת, והיא עושה עבודות קרמיקה מיוחדות, שניתן לזהות מתוך שלל העבודות המוצגות בסטודיו.
מהקומה הרביעית ניתן לצאת לגג המבנה, ממנו ניתן להשקיף על העיר ומסגדיה ועל ההרים שמסביב, כולל מבט אל שקדיות מרהיבות שצומחות ממש מתוך צלע ההר.
גבעת חביבה
גבעת חביבה ממוקמת מספר קילומטרים דרומית מערבית לואדי עארה.
בשנת 1949 קם מרכז "גבעת-חביבה" על שם הצנחנית חביבה רייק, מייסודה של תנועת השומר הצעיר וקיבוציה.
המרכז פועל כל השנים לקידומם של ערכי השלום, השוויון והסולידריות בחברה, ולשותפות כנה וטבעית של שני העמים שחיים בישראל. בהתאם לערכים הקיבוציים עליהם מושתת המרכז, הוא פועל ליצירת מספר מודלים ותוכניות ליצירת קשרים במעגלים שונים של החברה.
במקום מתנהל מרכז חינוכי ייחודי, המקיים סמינרים וסדנאות, מתעד, חוקר ומפרסם, מארח כנסים ומציע תכניות במערכות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי לנוער ולמבוגרים, במגוון נושאים מקצועיים ואקדמיים.
ויש שם את המרכז היהודי ערבי לשלום שמוביל את התכנית לשותפות בין קהילתית.
המרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה
ב "מרכז המשותף לאמנות בגבעת חביבה " מתקיימים קורסים רב תחומיים למבוגרים, פרויקטים משותפים, כמו גם סדנאות תהליכיות וחד-פעמיות, סדנאות אמן אורח, ימי עיון, סימפוזיונים, סמינרים, השתלמויות מורים ושיחות גלריה. במטרה להרחיב את שדה הפעולה המשותף בין העמים, דרך אמנות. ויש בו תערוכות ופרויקטים מיוחדים לחברה היהודית והחברה הערבית.
במרכז ראינו את תערוכתה של חנאן אבו חוסיין
גופי, נשמתי, כבודי, רכושי.
האמנית ילידת אום אל-פחם, שהייתה בת יחידה בן ארבעה בנים, נמשכה לצבע ולאומנות מההתחלה והצליחה לשכנע את משפחתה לאפשר לה ללמוד במכללת יזרעאל, ובבצלאל
מסיק מגל
בדרכינו חזרה החלטנו לעצור במרכז המבקרים של קיבוץ מגל. מסיק מגל.
אישי, העשוי ללא חת, טעם כמה סוגים של שמן זית שבסופן החלטנו לפנק את עצמינו במארז טעימות חביב.
שם הפנו אותנו אל מטע השקדיות היפהפה של הקיבוץ. אתר צילום מומלץ ומשובח – בעונה!
הכניסה למטע איננה חופשית, ויש לקבל אישור ומספר טלפון אליו ניתן להתקשר, על מנת שיפתחו לכם
את שער המטע, בבואכם ובצאתכם.
עד כאן על בוקר שמשי אחד בואדי עארה ובצפון השרון.
אני מקווה שנהנתם לשוטט אתי בין אומנות לטבע.
מוזמנים לקרא המלצות נוספות על טיולים בצפון
כמו תמיד, נפש בלוגרית תעלוץ ותשמח לתגובות
