טיול לבית לחם
ביקור בשלוש כנסיות בשטח A
מעט מדרום לירושלים, על הר חברון, 772 מ' מעל פני הים, שוכנת בית לחם, השייכת לרשות הפלסטינית ועל כן נחשבת לשטח A .
היא נחשבת לאחת הערים הפלסטיניות החשובות ביותר. אליה מגיעים נשיאים, וועידות ואפילו אפיפיורים ביקרו שם.
במהלך ההיסטוריה השתנה שם העיר מספר פעמים. במקור היה בית אלי לחמה, על שמו של אל הקציר והפוריות של הכנענים. מאוחר יותר השתנה לאפרטה שפירושה פוריות בארמית.
בערבית ה "לחם" מתייחס לכרי מרעה פוריים ומספר גדול של בעלי חיים מדושנים.
ובעברית – ברורה משמעותו של הלחם.
כך שבכל מקרה, מדובר על פוריות ועל אדמה טובה, מראשית ימי המקום.
העיר העתיקה של בית לחם, שממוקמת ממש במרכזה, נחשבת לבעלת משמעות רוחנית והיסטורית גדולה בעיקר בשל האתרים הנוצריים החשובים והייחודיים שבה, ומעצם היותה מקום הולדתו של ישו, ועוד קודם לכן עיר הולדתו של המלך דוד. וזאת לדעת, ישו ומשפחתו הם צאצאים לבית ישי, אביו של דוד.
העיר זוכה להיות מתויירת ביותר ובמיוחד סביב חג המולד.
למרות קדושתה, איננה מוארת ומקושטת כמו ערים באירופה, או אפילו כמו נצרת שבישראל.
אני מניחה שקשיי תקציב הם שמכתיבים את כמות הקישוטים.
לבית לחם בפרט ולשטחי A בכלל, אסורה הכניסה על ישראלים.
אלא אם כן זכו לאישור מיוחד מהצבא, וגם אז בקבוצה ובלוויית מדריך !
בשבת האחרונה של שנת 2019 הצטרפנו לטיול מאורגן, שזכה לאישור הצבא כטיול, אך כל אחד ואחד ממשתתפיו מילא טופס אישי ובו ויתר מראש על כל תביעה או קובלנה במקרה של פגיעה, לצורך קבלת האישור.
גשם עז ירד כשהמתנו בתחנת ההסעה לאוטובוס שייקח אותנו לטיול. לשמחתנו הגשם החליט להישאר באזור המרכז ולא להיות לנו לבן לוויה במהלך הטיול. היה קר, אבל לא רטוב ואין ספק שזו הייתה הקלה משמעותית.
כבר כשעוברים את החומה, ניתן לראות על גדר ההפרדה שפע ציורי גרפיטי משגעים.
לצערי הרב האוטובוס לא עצר ולא יכולה הייתי לצלם.
את הטיול התחלנו בבית סאחור פרוור ממזרח בית לחם.
כנסיית שדה הרועים
כנסייה קתולית-פרנציסקנית, שיושבת על שרידי כנסייה עתיקה אחרת, בנויה בצורת אוהל שבו שכנו שלושת הרועים. את הכנסייה תכנן האדריכל הנודע אנטוניו ברלוצי
הפרנציסקנים רכשו את האתר בשנת 1909, וחפירות נרחבות שנעשו שם בראשית שנות ה-50, חשפו חורבות של כנסייה מהמאה הרביעית ולצידה מנזר צלבני.
מזרקת הרועים
מזרקת הרועים שמקבלת את פנינו, פוסלה על ידי אקראם איברהים אנאסטס.
המזרקה מסמנת את המקום בו, על פי האמונה, בישרו המלאכים לרועים את דבר הולדתו של ישו.
היא מראה רועה עם חליל נישא מעל עדרו.
הכנסייה הנוכחית צעירה להפליא והיא נבנתה בשנים 1953-4 על צלע הגבעה שמעל המערות בהן מאמינים שהסתתרו הרועים.
מבנה מצולע בעל חמישה צדדים, כיפה מעל החלל המרכזי, מעט מזכירה בצורתה אוהל.
מעל לכניסה דמות מלאך.
החלונות המעוגלים, שבכיפת הכנסייה, מכניסים פנימה אור.
ושלוש גומחות מעגליות עם ציורי קיר המתארים את סיפור המלאך שמבשר לרועים על הולדת ישו.
יש הטוענים שאותם שדות בהם נגלה המלאך לרועים, הם השדות בהן ליקטו רות ונעמי את לקטיהן בעקבות הקוצרים.
כנסיית מערת החלב או מערת הגברת מרי
הכנסייה הקטנה, הממוקמת לא רחוק מכנסיית המולד, נבנתה במאה החמישית.
על פי המסורת, המשפחה הקדושה (שלא ידעה שהיא כזו), נמלטה אליה מאימת טבח שביצע המלך הורדוס (הגדול), ובזמן שהאם מריה הניקה את תינוקה יהושע (ישו), נשפכו טיפות חלב על האדמה שהפכו את הסלעים בסביבה לבנים, ומכאן שמה.
המאמינים טוענים שיש לסלע הלבן במערת החלב, כוח לרפא עקרות, ועל כן הפך המקום למקום עליה לרגל גם לנשים מוסלמיות, כשחלק אפילו לוקחות מעט מאבקת הסלע תוך אמונה ששתיית גרידת הסלע תשפר את פוריותן.
המבנה הנוכחי סביב המערה נבנה על ידי הפרנציסקנים בשנת 1872, אך עדיין ניתן לראות במקום פסיפסים, וחלקי קירות מקוריים, של הכנסייה מהמאה החמישית.
כנסיות רבות באירופה הוציאו פיסות מהסלע הלבן של הקפלה, כדי להביאן אליהן.
כנסיית המולד
כנסיית המולד בבית לחם נבנתה על ידי הקיסר הרומי קונסטנטין, במאה הרביעית לספירה, מעל המערה שבה ילדה מרי את ישו והיא אחת הכנסיות הפעילות הוותיקות ביותר שקיימות.
הכנסייה הראשונה נהרסה בסוף אותה מאה ובמהלך המאה ה – 6, נבנתה מעליה באותו מיקום ממש כנסייה חדשה.
על מנת לגונן על הכנסייה מפני פולשים, הכניסה הראשית אליה מדורגת ומונמכת.
שתי מערכות מדרגות מובילות אל מערת המולד בה נמצא כוכב כסף שמסמן את נקודת הלידה המדויקת של ישו. על הכוכב כיתוב:-
Hic de Virgin Maria Jesus Kristus Natus Est
כלומר "כאן העניקה הבתולה מריה חיים לישו המשיח".
לבד מהמערה בה נולד ישו, ישנה רשת מסועפת של מערות מתחת לכנסייה.
הכנסייה ממוקמת בכיכר המאנגר.
כיכר המאנגר
בכיכר, הממוקמת בעיר העתיקה של בית לחם, שתי אטרקציות מרכזיות:-
כנסיית סנט קתרין וכנסיית המולד.
לידן ממוקמים גם מסגד עומר, שהוקם ב 1840, על אדמה שנתרמה על ידי הכנסייה היוונית אורתודוקסית בירושלים, ועבר שיפוץ במחצית המאה הקודמת, בית עיריית בית לחם, מרכז לשלום ועוד.
שמה של הכיכר לקוח מכנסיית המולד, שעל פי המסורת, במערה מתחתיה נולד ישו.
ופרוש השם מאנגר manger הוא "אבוס". לזכר האבוס בו הושכב העולל.
בתקופה העותומאנית, שימשה הכיכר כשוק לתוצרת חקלאית טרייה. החל משנת 1929 השוק הועבר למקום אחר.
כיום, אחרי סדרת שיפוצים, היא מיועדת להולכי רגל בלבד ומהווה מוקד משיכה עיקרי לתיירי המקום.
בערב חג המולד מוצבים בכיכר מסכי ענק שמעבירים את מיסת חצות לקהל החוגגים, וכמובן עץ אשוח מכובד עטור בקישוטים.
עד כאן על טיול קצר וזריז, בבית לחם.
מסקרן, מרתק, וקצר מידי.
הלוואי ויבוא יום ונוכל לטייל שם ותושביו יוכלו לטייל בתל אביב
בלי איסורים, הגבלים וחומות.
עוד על טיולים בארץ תוכלו לקרא כאן
עוד על בית לחם תוכלו לקרא בבלוג של אילנה בר "יצאתי מביתי למסעותי" – בפוסט"
"טיול קרוב רחוק – הר הבית ובית לחם"
כמו תמיד – אשמח מאד לתגובות.
