טיול זוגי בברמן ובליבק

טיול לברמן וליבק שבצפון גרמניה

ניצלנו את הטיול שלנו בצפון גרמניה להמבורג, כדי לבקר בשתי ערים נוספות:- ברמן וליבק.

יומיים בברמן Bremen 

ברמן שוכנת על נהר ווסר, כ 70 ק"מ מן הים הצפוני. מתארכים את בניית חומותיה הראשונות לשנת 1032 והיא נחשבת לאחת הערים העתיקות ביותר בגרמניה. זו עיר הבירה של ברמן (עיר מדינה) ויש לה את אחד הנמלים הגדולים ביותר בגרמניה, שהיווה ומהווה עד היום את הפוטנציאל התעשייתי העצום של העיר.

היותה עיר מסחר ותעשיה הפך אותה עם השנים למרכז כלכלי חשוב בצפון גרמניה, אך עם השנים היא הפכה להיות גם למרכז תרבותי נחשב ביותר, עם עשרות גלריות, מוזיאונים ופסלים המפוזרים ברחביה. בזכות היותה עיר מסחר ותעשייה, היא העיר השנייה המאוכלסת ביותר בצפון גרמניה, אך מבחינת שיטחה נמצאת רק במקום ה 13 בגרמניה. העיר היא תערובת מעניינת של אדריכלות ימי הביניים ושל אדריכלות מודרנית.

בית העירייה הגותי, עם חזית רנסאנס, והפסל הסמוך של רולנד, שמסמל את זכויות השוק ותחום השיפוט, הוכרו בשנת 2004 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
כ 60% משטחה של ברמן הופצץ ונהרס על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה ובאפריל 1945 אף נכבשה רגלית על ידי הבריטים, המחוזות שהופצצו שוקמו ונבנו מחדש. וחלקם שוחזרו ממש לפרטי פרטים עד למראם המקורי מהמאות ה 16 וה- 17. בכל רחבי העיר פזורים פארקים אבל המושך והנפלא ביותר (בעינינו) הוא פארק עצום וענק שהוקם במקום סוללות ההגנה, וכיום מהווה טיילת עצומה ופלאית סביב העיר העתיקה.

בית העירייה של ברמן 

ממוקם בכיכר השוק במרכז ברמן. נבנה בין השנים 1405 – 1410 ונחשב לאחד המבנים הגותיים המפורסמים ביותר באירופה כולה. בשנת 1600 החליט סנאט העיר שחזיתו של המבנה אינה הולמת את מעמדו והוחלט לשפצו. חלקו נהרס ועל בסיס התוכניות המקוריות הורחבו חלונותיו והחזית קבלה מראה רנסאנסי כשהחלק הפונה אל כיכר השוק, מעוטר בתבליטים ופסלים.

המבנה ניצל במלחמת העולם השנייה בזכות העובדה שהוא הוקף כולו בשקי חול וחלונותיו נאטמו בקרשים.
סיורים מודרכים בימים שני עד שבת כדאי להתעדכן באתר

המוזיקאים של ברמן 

מערבית לבניין העירייה, ניצב אחד הפסלים המייצגים של העיר. פסל ברונזה שנוצר בשנת 1951 על ידי האמן גרהרד מארקס. שימו לב לפרסות הקדמיות שהפכו מבריקות. מגע בפרסות הקדמיות אמור להביא מזל.

פסל רולנד

מציג את דמותו של רולנד, שהיה מצביא פרנקי שנפטר בשנת 778. גובהו 5.47 מטרים, ניצב על במה בגובה 60 סנטימטרים ועמוד שתומך בדמותו מגביה את הפסל כולו לגובה של כ 10 מטרים. על פי האגדה, ברמן תישאר חופשיה ועצמאית כל זמן שפסלו של רולנד יהיה שם כדי להשגיח עליה.

הקתדרלה

כנסיית סנט פטרי
ממוקמת אף היא בכיכר השוק. המבנה הראשון המתועד של הקתדרלה, הוקם ב 789 והיה עשוי עץ על כלונסאות. היא נהרסה שלוש שנים מאוחר יותר, בזמן תקיפה של הסקסונים את ברמן.
בין השנים 1035 – 1040 התחילו לבנותה מחדש אך שריפה גדולה הרסה את רובה.

היא נבנתה מחדש בין השנים 1043-1072 אבל בהחלטת הארכיבישוף, שרצה גדול יותר ויפה יותר, אבל בזול, ובניגוד לדעת העם, פורק חלק מהביצורים שהקיפו את אזור הבנייה – מה ששובב את נפשם של הסקסונים, ששבו ופשטו על העיר והרסו חלק ממנה ומהקתדרלה. היא כנראה הגיעה לסוף טלטוליה בסביבות 1223 כשברמן והמבורג הגיעו ביניהן לסוג של הסכם שלום, והוחלט על שיפוץ ותוספות. כשהפעם הוחלט על שימוש בלבנים.

הארכיטקטורה היא בעיקרה גותית מוקדמת למרות שבתוספות מאוחרות יותר כבר נראים סממנים של רומנטיקה. היא אפילו מופיעה כבר על חותמת העיר הראשונה של ברמן משנת 1230. התוספת האחרונה לקתדרלה נעשתה בשנת 1911
מידי פעם יש שם קונצרטים, אם יתמזל מזלכם – הכניסה חינם.

שעות פתיחה:- שני עד שישי 10:00-17:00 שבת וראשון 14:00-16:00 ועליה למגדל עולה יורו אחד

רובע שנור Schnoor quarter

כמו ללכת בתוך ציור. ככה הרגשנו בתוך מבוך הרחובות הצר הקסום והצפוף, בין הבתים הזעירים והצבעוניים.

זהו הרובע העתיק ביותר של ברמן. בתיו הראשונים עשויים עץ והראשונים שבהם קמו כבר במאה ה 15.

שפע חנויות אומנות מקסימות מסעדות ובתי קפה ציוריים.

המקום פשוט קסום ומשובב נפש. שימו לב, בימי ראשון נפתחות שם החנויות ובתי הקפה רק בשעה 11 בבוקר.

סנט יוהן

כנסייה קתולית ברובע שנור, החלה את דרכה כמנזר הפרנצ'סקני ב 1258 יחד עם הבזיליקה. מאחר והמנזר גדל במהירות הוא השתלט על כל המבנה ובשנת 1380 נבנתה כנסייה נוספת שתפסה את מקום הבזיליקה של המנזר.
בשנת 1528 המנזר נסגר והמקום הפך לבית החולים הראשון של ברמן ושימש ככזה עד מחצית המאה ה 17 ואז הפך לבית זקנים כשרק חלק מהמבנה ממשיך לשמש כמקום תפילה. בראשית המאה ה 18 רכשה הכנסייה הקתולית את המבנה, שיקמה אותו. המבנה בנוי מלבנים גותיות ובראש הגמלון מגן דוד שלא הצלחתי להבין איך מצא דרכו לשם.

המקום היה סגור כשהיינו שם וכל התמונות כולל הויטרז'ים – צולמו מבחוץ

פארק וולאלאגן – סוללות ברמן Wallanlagen

לצורך הגנה על ברמן החלו לבנות סוללות ביצורים בצורת זיגזג. במאה ה- 18, עם התפתחות הנשק, הוחלט שאין צורך בהשלמת הקמתן, וב- 1802 הוחלט על ידי פרנסי העיר להפוך אותן לפארק ציבורי, שהיה לפארק הראשון בגרמניה שעל הקמתו החליט פרלמנט. עד היום, למרות צמיחתה של העיר, התיעוש והכבישים, מקפידים לשמור ולשמר את אופיו המקורי והישן.

בין שבילים ומים – כשהוא זרוע בפסלים, הפארק הזה משובב נפש. הסתובבנו בו שעות והיינו כחולמים.
בפארק תוכלו גם לפגוש את טחנת הרוח העתיקה שנבנתה בשנת 1898, נחשבת לאתר מורשת אבל בתחומה פועלת כיום מסעדה. ניתן לראות אותה גם מהרחוב. מקום נהדר לצילומי מזכרת.

 

ברמן עשירה בפסלים ובאומנות במרחב הציבורי. לפניכם חלק מהפסלים שצילמתי ומצאתי עליהם חומר. 

פסל הרועה והחזירים

פסל ברונזה של הפסל פיטר להמן שהוצב במרכז ברמן בשנת 1974 של רועה, כלב,וחזירים. ממוקם בכניסה למדרחוב של ברמן. כנראה שבעבר הרחוק היו ברחוב דירי חזירים רבים וכך מנציחים את עברו.

          מזרקת טורמבליזר Turmbläserbrunnen  

בצידה הדרומי של הקתדרלה "מזרקה" שניצבת שם משנת 1899 שלוש קרנות כשכל נגן פונה לכיוון אחר. אמנם אין בה מים אבל במקור היא הוזמנה על ידי איש עסקים מקומי על מנת להיות במזרקה שלו אבל המזרקה עצמה נשרפה, נתיב המים הוסט ובמלחמה הפסל נשלח להמסה לצורכי הצבא.

הוא שוחזר על פי תבניות שנמצאו בבית העירייה. לפנינו אם כך עותק אומנם נטול מזרקה ,אבל הפסל ממשיך לשאת את שמו בגאון.

 Heini Holtenbeen

פסל ברונזה הוצב במקום בשנת 1990 לזכרו של יורדן היינריך קרבלה שהיה מסתובב בברמן כשהוא חבוש מגבעת ומקל בידו – למרות שהיה עני ביותר.

הפסל של סוס ורוכבו 

כנראה אנדרטה לביסמארק אבל יש החולקים על כך, הוצבה בכיכר השוק ב 2010

האריה נושא את היום, הפנתר נושא את הלילה, ההוצאה להורג (מימין לשמאל)

האריה נושא את היום והפנתר נושא את הלילב נמצאים על הקירות המערביים של בית העירייה  שם מאז 1912.
ההוצאה להורג – פסל אבן ,נמצא על הקירות המערביים של ביית העירייה משנת 1910

אנדרטת סנט ג'יקובס 

מוצבת מאז 1994 בגן התנ"ך של הקתדרלה

הנוהג במרכבה

מוצב בפארק וולאלאגן מאז נבנה ב 1902

מזרקת בית המרחץ 

להנצחת בתי המרחץ של רובע שנור בימי הביניים.

אוטג'ין אלדאג

הוצב בשנת 1963 על קיר בית ברובע שנור.

אחרי יומיים מלאים ומענגים בברמן, חזרנו להמבורג כשבתוכנית לצאת ממנה ליום טיול בליבק.

טיול יום לליבק Lübeck

לא חשוב איך תכתבו, ליבק או לובק. זה לא Li  ולא Lu  זה משהו באמצע.
ליבק (Lubeck), היפהפייה, נוסדה בשנת 1143 כ- 60 ק"מ צפונית להמבורג. העיר העתיקה שוכנת על אי ומוקפת מים מכל צדדיה.

במאה ה-14, על שום מיקומה הגיאוגרפי בנקודת מפגש שבין הים הצפוני לים הבלטי, היא הייתה לעיר החשובה ביותר בברית ערי ההנזה.
כבר בימי הביניים המוקדמים החלה התפתחות נרחבת של הכלכלה באזור צפון גרמניה ובאזור הבלטי, כתוצאה ישירה של התפתחות הכלכלה הפיאודלית, שהייתה מערכת חברתית – כלכלית שהתפתחה במערב אירופה במאה ה-10 בצרפת, גרמניה, איטליה, ארצות השפלה והשפעתה ניכרה גם באנגליה ובספרד.
מבחינה כלכלית, עיקרה יחסי תלות וחסות בין אנשים חזקים לבין בני חסותם. הצורך בביטחון אישי וכלכלי, הביא אנשים לפנות ולבקש חסותו של מי שהיה חזק מספיק ויכול היה לספק הגנה (בעברית קוראים לזה "איש עשיר").
מצדו – מבקש החסות, ניפק כתמורה שירות או מוצרים. אמנם היה ונשאר אדם חופשי, אך במערכת תלותית כובלת. בן החסות מעבד היה את אדמות נותן החסות ונותן החסות היה זה שזכה ברווח.
ברית ערי ההנזה היא ברית הסוחרים שהתאגדו בסוף המאה ה -12 בערי מדינה בצפון גרמניה ובאגן הים הבלטי, מסיבות כלכליות טהורות. בעיקר כדי להגן על המסחר שלהם, ולהקנות להם זכויות חשובות כמו הנחות ממכסים ומעבר חופשי. בעצם, דרכם של מקבלי החסות לזכות בתמורה לעמלם.
בתקופה ההיא ארצות השפלה ייבאו תוצרת חקלאית מצפון מזרח אירופה ותוך כדי כך התפתחה כלכלת ערים, שהתבססה על פרוות על מלח ועוד. הכלכלה, ההולכת ומתפתחת, הביאה את סוחרי המקום לכרות ברית שלאט לאט הלכו והצטרפו אליה ערים נוספות כמו קראקוב, שטוקהולם ועוד.

הברית תרמה רבות לקידום ופיתוח המסחר כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, וכן לפיתוחם של אזורים נחשלים ונידחים כמו נורבגיה ומדינות הים הבלטי.

גם לאחר פירוק הברית במאה ה 15 המשיכה ליבק ושמרה על מקומה כעיר מסחר חשובה. מחסני המלח העצומים שיש כבר בכניסה, יעידו על עיסוקה בתקופת ימי הביניים יותר מכל.

במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה ליבק העיר הגרמנית הראשונה שהופצצה על ידי הבריטים.
פרט מרתק בסיפורה של ליבק הוא, שהעיר סירבה לאפשר להיטלר לפעול בה וממנה ועל כן היא "נענשה" והיטלר ביטל את עצמאותה בת 700 השנים ואיחד אותה עם המבורג.
הנמל שלה, שעלול היה להיות חשוב לפעילותו של היטלר, הוא שהיווה את הסיבה העיקרית והחשובה להיותה המופצצת הראשונה.
נזק רב נגרם למרכזה העתיק, שלוש כנסיות נהרסו ונגרם נזק רב לעיר. חלק מהכנסיות ומהמבנים, נותרו על כנם ואותם שכן נפגעו עברו שיחזור מדויק כמו גם כל מרכז העיר העתיקה, שעבר שיחזור מעולה אחרי הפצצות מלחמת העולם השנייה.
האזור העתיק הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בשנת 1987 ורובו מיועד לרוכבי אופניים ולהולכי הרגל.

העיר יפהפייה וכיף לשוטט בה ולהדס ממקום למקום – סתם כך. הלכנו לאן שהובילו העיניים ועל הדרך כבר בראשיתה, למען הדיוק, פגשנו את

Holstentor

שער הכניסה המרשים לעיר נבנה בין השנים 1464 – 1478 ומטרתו הייתה כפולה, גם הגנה על העיר וגם סמל יוקרה. במקור, היה סגור באמצעות שני שערים. כבר במהלך הבנייה, עקב אי יציבות הקרקע, צנח המגדל הדרומי והשער התחיל נוטה על צדו. במהלך השנים ניסו לטפל במגדל ולאזנו ובנו סביבו הגנות אבל בשנת 1853 הוא נפגע קשות בשל הצורך בהקמת תחנת הרכבת הראשונה של העיר.

בשנת 1863 ביקשו פרנסי העיר להרוס את הגשר אבל התנגדות עזה של אזרחיה מנעו זאת והוא עבר ב 1887 שיחזור אחד ובעקבותיו הוקף בעוגני בטון, טבעות ומוטות על מנת לייצב את המבנה. במהלך שנות השלושים עבר עוד שיפוץ ואז הגיעה המלחמה… יש שם מוזיאון מומלץ (לא נכנסנו).
 בהמשך השוטטות הנעימה וחסרת התכנון, מצאנו את:-

מוזיאון תיאטרון הבובות

במוזיאון מעל 1000 בובות תיאטרון חלקן היסטוריות בנות מאות שנים וחלקן מהמאות הנוכחיות, מאפריקה, אסיה ואירופה. המבנה בן המאה ה -16 בו שוכן המוזיאון, סגור לרגל שיפוצים החל מינואר 2018 ועד אמצע שנת 2019.
אם אתם בליבק אחרי השיפוץ – שווה קפיצה.
כתובת:- Kolk 14, 23552 Lübeck

עלינו לכנסייה שהייתה סגורה

אבל לא היה לנו אכפת, כי בכל מקרה נהנינו מהשוטטות, מהמבטים על הצריחים הרבים והסמטאות הצרות. הגענו למדרחוב ולרובע הסוחרים שבכיכר השוק העתיקה, וגם שם פגשנו כנסייה סגורה 🙂

 

 

נכנסנו לאיזה מבצר ויצאנו ממנו במקום אחר משתכננו, הלכנו לאיבוד ובכל זאת נהנינו.
מותר ואף רצוי לפעמים, סתם ללכת לאיבוד בעיר זרה.

בזו הפעם, לא אוכל להרבות בהמלצות על כנסיות מוזיאונים, או אטרקציות, אבל על העיר קל לי להמליץ. יפה להפליא ונעים לשוטט בה כך סתם. למרות הידיעה שרוב העיר שוקם, הרי שהשיקום נעשה ביד כל כך אוהבת ומתחשבת, שהשאיר את התחושה שמהלכים בתוך היסטוריה רבת עוצמה ויופי.

 

נהנינו מאד בהמבורג 

ברמן

וליבק

שלוש הערים היפות. היה מה לראות, הירוק והמים תמיד היו ותמיד יהיו מוקד משיכה עבורנו. וכשאני נזכרת בטיול ההוא, אני משתדלת להתמקד ברגעי ההנאה ורק בהם.

ובכל זאת, אני לגרמניה לא אחזור.

להנאה היה גראנד פינאלה בלתי צפוי, שנשאר צרוב בבשרי ככוויית אש, והכניס את כל מה שחשבתי על ביקור בגרמניה, חזרה אל תוך אותה משבצת של סלידה ופחד.
עברנו את דלפקי הקבלה, ביקורת הדרכונים והבדיקה הביטחונית, ונשלחנו אחר כבוד לשער מרוחק בקצה הטרמינל – כמו תמיד כשמדובר בטיסות שיוצאות לישראל. הגענו אל השער, התיישבנו בצפייה לפתיחתו כשלפתע, משום מקום, הפציעו אנשי משטרה, סגרו את האזור בשערים ניידים והתחילו מבצעים בנו בדיקות גופניות בלי להגיד על מה ולמה.
הגברים, נשלחו אחד אחד לחדר מבודד ונבדקו שם. הנשים? הנשים זכו ליחס מיוחד משוטרת בהמית שפשוט משכה אותן אחת אחת אליה, הרימה לעיני כל את החולצות שלהן, משכה במכנסיים ודחפה את המגנומטר שבידה אל תוכם.

פתאום היא גילתה שיש אצלי משהו מוזר. נעצה בכוח שתי אצבעות באין שד שלי ואז בכוח ביש שד וצעקה עלי מה זה? עניתי לה מה זה. והיא חזרה על הפעולה הזו, מהשתל אל השד (בכוח והכאיבה) שוב. עד שלא אמרתי לה בקול רם שזו תוצאה של סרטן השד ושתפסיק מייד, היא פשוט נהנתה מההשתוללות, וחדלה לא לפני ששבה ודחפה את המגנומטר אל החולצה ומתחת לחזייה.

אבל אל תטעו, לא רק אני זכיתי לכבוד המפוקפק. היו שם ילדות בנות שש ובנות שמונה – שהיא נהגה בהן באותו האופן ואישה בת שמונים. את הגברים בדקו בפרטיות – בנשים נהגו בבהמיות לעיני כל. ילדות ונשים מבוגרות הזילו שם דמעות.
מנטליות נאצית! זה מה שהיה לי בראש.
איש מנציגי חברת התעופה, כולל לא הנציג הישראלי, שעמדו וחזו במחזה המביש, לא טרחו להתנצל, להפסיק את ההתעמרות הזו או חלילה, להנפיק לנו הסברים.

סיימו את הגועל והלכו כלעומת שבאו, בלי התנצלות ובלי הסברים.
מבחינתי – גרמניה לא בשבילי. אני לא אקח שוב את הסיכון, שבשדה תעופה גרמני אני אתקל בשוטרת עם מנטליות נאצית.
אני נוסעת ליהנות, לא להתבזות.

ונחזור בכל זאת להנאה. שני בתי מלון נפלאים אירחו אותנו בגרמניה:-

בהמבורג Hotel Fürst Bismarck
המלון נמצא ממש מול תחנת הרכבת היפהפייה של המבורג.
קסם של מלון, בתוך שני מבנים עתיקים שחוברו להם יחדיו ויצרו רצף מקסים ותמוה של מסדרונות מרווחים ויפהפיים כשבכולם רהיטים עתיקים. המסדרונות היו כמו מוזיאון יפהפה.
בקבלה קבלו אותנו במאור פנים של ממש, החדר היה מרווח, יפה להפליא ובחדר האמבטיה היו שפע פינוקים שאנחנו לא זוכרים כדוגמתם. המיטות היו נוחות, ארוחת הבוקר הייתה מעולה, המלצרית בחדר האוכל שמה לב שאני ממלאה את כוס הקפה שלי שוב ושוב ופתאום הניחה על השולחן שלנו קנקן קפה רק עבורי וכך עשתה גם בבקרים האחרים וגם כששבנו לבית המלון אחרי היומיים בברמן. לא ביקשתי, היא פשוט שמה לב והפגינה נדיבות ואדיבות.

גם בברמן בחרנו במלון שנמצא ליד תחנת הרכבת. ליתר דיוק ממש לצידה.
בברמן – IntercityHotel Bremen.
הפעם מדובר במלון מודרני לחלוטין.
לא היה לו הקסם של המלון בהמבורג, אבל הוא היה נעים, החדר היה נוח ומרווח, ארוחת הבוקר הייתה מעולה.

בשני המלונות קבלנו שי כרטיסים לתחבורה הציבורית לשלושה ימים. השתמשנו בהם אמנם רק פעמיים, אבל זה נתן תחושה ברורה של "הסבר פניך לתייר" והכל באדיבות ובחיוך.

עד כאן על הביקור שלנו בצפון גרמניה.

אם ביקרתם באחת מהערים הללו, או תעזרו/נעזרתם באחת מההמלצות כאן – אשמח לקרא על כך בתגובות.

מוזמנים לקרוא כתבות רבות נוספות במדור טיולים בחו"ל.