מי בגונדולה מי ברגל – טיול בונציה

טיול קצר מסלול בצפונה של איטליה – רכבת יום לונציה.

את שהותנו בורונה העיר והמרפסת, עליה סיפרתי לכם כאן, ניצלנו לשתי גיחות אל מחוצה לה. הראשונה הייתה אל העיירה סירמיונה שלחופי אגם גארדה, השנייה הייתה לונציה.

טיול יום מחוץ לורונה לעיר ונציה

מילה על רכבות.
ישנן כמה אפשרויות עם הבדלים ניכרים במהירות ההגעה ובהתאם בעלות הנסיעה, מורונה לונציה.
הפרש של 40 דקות בין זמן ההגעה המשוער לונציה, בין שתי רכבות, כשהפרש המחיר היה באופן יחסי, גדול יותר – 32 יורו למהירה לעומת 7.40 לאיטית. בחרנו באיטית כדי לחסוך מעות.
כל המחירים נכונים לשנת 2012 וכרטיסים ולוחות זמנים תוכלו לבדוק כאן.

התכנון המקורי היה לשוב באותו ערב לורונה. אבל לאישי ברח עוד ספונטני, וערב הנסיעה הודיעני שאנחנו נשארים בונציה ללילה.

החישוב ההגיוני שלו היה כזה:-
הזמן שנרוויח, בתוספת הפרש מחיר הרכבות – ייתן מחצית מעלות לילה במלון. נו, מתמטיקה שכזו.
עלות הלילה בונציה הייתה גבוהה משציפינו או רצינו. 120 יורו ללילה לעומת 375 היורו שעלה הדיל כולו.
אבל, אנחנו הרווחנו את ונציה ליומיים רגועים. נו, ניצחון הרוח על החומר שכזה.

טיול רגלי – בונציה

ירדנו, ומתחנו איברים ב:-
 סנטה לוצ'יה
זו תחנת הרכבת הראשית בעיר, ליד גשר החירות, ומיד ביציאה ממנה נגלה המראה הקסום של התעלה הגדולה. המקום מוצף תיירים, והתור האין סופי לפתח לשכת הייעוץ לתייר, עודד אותנו לוותר על הייעוץ ולהמשיך בדרכנו בכוחות עצמנו.

ראשית היה עלינו למצוא מלון, אבל בסמוך ראינו את כנסיית

Chiesa degli Scalzi

כמעט בצמוד לתחנת הרכבת סנטה לוצ'יה, יושבת כנסיית סנט מרי של נצרת. היא משכה אותנו בחבלי קסם אל תוכה.
כנסייה מראשית המאה ה – 18 שעברה שיפוץ מאסיבי בין השנים 1853 עד 1862. היא החלה את דרכה כמנזר כרמליסטי שהוקם בשנת 1649 ולצדו כנסייה קטנה שמקדשת את מריה, ולצידה גן תבלינים וירק (אותו לדאבוני לא ראינו). תוך זמן קצר יחסית התברר, שהכנסייה הקטנה לא יכולה להכיל את קהילת המתפללים שהלכה וצמחה ולכן בין המאות ה 17 וה 18 הוקמה הכנסייה החדשה והגדולה תוך חיקוי כנסיות כרמליסטיות אחרות ברומא. רק את המזבח המקורי על עיטוריו השונים השאירו, וכל השאר נבנה מחדש.

חזית בארוק יפהפייה עם פסלים מרשימים. ציורי פרסקו מרהיבים ופסלים בתוכה.
תקרת הכנסייה עם ציורי קיר שצוירו בין השנים 1743-1745 על ידי ג'ובאני בטיסטה טייפולו שהיה צייר ואמן פרסקו ידוע, נהרסה בהפצצה על העיר בשנת 1915 אבל חלקים גדולים ממנה שמורים באקדמיה לאומנויות יפות בונציה ואת מקומם תפס ציור ענק של אטורה טיטו. לאחר ששבענו מיופייה המשכנו לתור אחר מקום לינה.
כתובת:- Cannareggio, 54, 30121 

רק כמה דקות הליכה מתחנת הרכבת סנטה לוצ'יה,

San Geremia

הכנסייה נבנתה במאה האחת-עשרה, ומאז עברה מספר שיפוצים. המבנה הנוכחי שופץ ב – 1753 הפסלים היפהפיים
(שימו לב למזבח) מרשימים. על חזיתה כתובה הכתובת:-
"כאן מקום מנוחתה של הקדושה סירקוזה שמעניקה עתיד מזהיר ושלום לאיטליה ולעולם כולו"
סנטה לוצ'יה די סיראקוזה, המכונה על ידי עולי הרגל "מגן העיניים", קבורה בה. עד היום ישנו וויכוח בין אנשי העיר סירקוזה אשר בסיציליה, שדורשים שעצמות הקדושה שלהם יושבו אל מקום הולדתה, למרות שהותן רבת השנים בונציה. עד כדי כך מרה המלחמה על עצמות הקדושה, שב 1981 נכנסו פושעים לכנסיה, כפתו את הכומר, גנבו את עצמותיה של הנ"ל וביקשו כופר. המשטרה המקומית הצליחה להביא את הפרשה לסיומה ולהחזיר את עצמותיה למקום מנוחתן בכנסייה.
ושם גם ראינו חתונה קטנה לצלילי הקאנון של פכלבל.

כתובת:- Campo San Geremia, 334, 30121

 

המשכנו לחזר על פתחי בתי המלון.

עברנו לפחות חמישה עשר כאלה בדרגות שונות לפני שהגענו אל המנוחה, לאחר שחצינו גשר נוסף והגענו, מבלי דעת, למה שהיה הגטו היהודי.

המלון

Alle Guglie שבו היה מקום פנוי. מחירו הרתיע אותנו בתחילה, אבל לאחר שפנינו הושבו ריקם, בשני מלונות נוספים, חזרנו אליו.
זכינו למלון חלומי. שונה לחלוטין מזה שבורונה.
בבניין עתיק שמנצל ניצול מרבי ושובה לב את החללים הקטנים שבו.
חדרנו היה בקומה העליונה. טיפוס לא קל במדרגות תלולות וצרות (כמה טוב שהיינו נטולי מזוודה)
ודלת שנפתחת בצורה משעשעת היישר אליהן, אבל איכות המקום הייתה שווה את המאמץ ואת עלותו.
למזלי, בקשתי מפקידת הקבלה את כרטיס הביקור של המלון בטרם יצאנו לשוטט בעיר, שמא נלך לאיבוד מה שכמובן קרה עקב מחלוקת קלה ביני לבין ה-GPS האנושי, להלן מחמד נפשי, על מספר הגשרים שחצינו. בזכות כרטיס זה, יכולים היו אנשים טובים לכוון את דרכנו לרובע הנכון ולגשר הנכון.
כתובתו:- Cannaregio, 1523, 30121 Venezia

בקבלה צוידנו גם במפת העיר והודרכנו למקום המרכזי והמתויר ביותר, ובסופה של הליכה לא קצרה הגענו אל

כיכר סן מרקו

כיכר ציבורית שזכתה לשמה פשוט כי בעבר שכנה בה נציבות סן מרקו. הכיכר מארחת אירועים שונים, קונצרטים פתוחים וכמובן את טקס הפתיחה של פסטיבל המסכות.
למעשה, כל הדרכים מובילות אליה. תנועת האנשים ברחובות ועל הגשרים מרמזת על כיוונה והשילוט טוב. הכיכר צופה אל הים והיא מוקפת בתי קפה גדולים בהם מנוגנת מוזיקה חיה ומחיר ספל קפה בהם מרקיע שחקים.

כבר עכשיו אני מגלה לכם שבטיול הזה לא נכנסנו לאף אחד מהאתרים שבכיכר כי בניגוד למה שכתבתי כאן, לאתרי ונציה – חובה קדושה היא להזמין כרטיסים מראש! וידוע שספונטניות מטבעה, אינה מתוכננת.

הבזליקה
התור לבזיליקה היה לא יאמן ואנחנו וויתרנו (הפעם) על הכניסה אליה. לאחר שובנו לארץ התברר שהשהות בבזיליקה מוגבלת בזמן עקב עומס המבקרים, ובדרך כלל זמן העמידה בתור גדול מזמן השהות בה. לפעם הבאה נדע לרכוש כרטיסים מבעוד מועד.
בצידה הדרומי היא מחוברת ל ארמון הדוג'ה, פנינת אדריכלות מיוחדת בסגנון גותי. ולידה גם מגדל הפעמונים הענק שהוקם מחדש לאחר שהתמוטט.

                                                                                 בסן מרקו ונציה

 

תופעת הטבע אקווה אלטה שמהווה סכנה גדולה לכיכר ולעיר כולה, מתרחשת במהלך עונות הסתיו והחורף וגורמת להצפות בונציה. התופעה יכולה לחזור גם עשרות פעמים בעונה והאזורים הראשונים שמוצפים, עקב היותם הנמוכים ביותר בונציה, הם כיכר סן מרקו והרחובות המובילים אליה.
בשנת 1966 לדוגמא, הייתה התופעה עד כדי כך חמורה, שכיכר סן מרקו מצאה עצמה כמעט מטר וחצי מתחת למים במשך חצי יממה. נזק רב נגרם אז ליצירות אומנות שבעיר כמו גם למבנים.
ככל הנראה זו הייתה ההצפה הראשונה שגרמה לכל הפעמונים לצלצל ולהגברת המודעות בצורך למצוא דרכים להפסיק את שקיעת העיר ולחפש דרכים לגונן עליה מפני גאויות חריגות.
גם באוקטובר ונובמבר השנה (2018) חוותה ונציה שיטפון שכיסה כ 70% ממנה.
בנובמבר 2019 התופעה הייתה עד כדי כך חמורה שהעיר הוכרזה כאזור אסון.
לעומת זאת, חודשיים בלבד אחרי השיטפון הגדול, בינואר 2020 ונציה מתייבשת

 

מהכיכר ניתן לראות גם את כנסיית Le Zitelle לה ציטלה (הרווקות הזקנות)

הנקראת כך משום שהמנזר שלצידה, שמש כמקום מקלט לנשים. באופן משונה הפך המקלט הזה למלון יוקרה.

עוד בדרך לכיכר נתקלנו בכנסיית
San Salvatore

 

הוקמה על חורבות כנסייה אחרת שהוקמה ב 1177. העבודות על הכנסייה הנוכחית החלו כבר ב 1508 אבל חזיתה נבנתה רק ב 1663 בין אוצרות הכנסייה שני ציורים של טיציאן ובהם "הבשורה"
כתובתה:- S. Marco, 4835, 30124

לאחר התברברות מה בדרך חזרה, שבנו למלון ומצאנו למרגלותיו דוכני פירות וירקות מדהימים. לעינינו נגלו הנקטרינות הגדולות והמפתות שראינו אי פעם והצטיידנו בכמה מהן לחדרנו במלון היפהפה.

התכנון היה להשתמש ב ואפורטו, התחבורה הימית במקום, על מנת לשוב למחרת לכיכר סן מרקו.
עלותה הלא זולה, אי הוודאות במיקום התחנות והעובדה שהמכונות דברו אתנו איטלקית בלבד, גרמו לנו להמשיך לתור את העיר רגלית.
פנינו לכיוונים אחרים ובפעם הזו לא שבנו אל כיכר סן מרקו. אנחנו יודעים שעוד נשוב בעתיד.

ביום הזה ביקרנו ברובע סן פולו. הרובע הקטן ביותר מבין הרובעים של ונציה ויחד עם רובע סן מרקו, נחשב לאחר הרבעים הוותיקים ביותר בונציה, שמהם והלאה התפתחה העיר, ושניהם מקושרים זה לזה בגשר ריאלטו.
סן מרקו לעשירים והשולטים – סן פולו לפשוטי העם.

כנסיית סן רוקו

כנסיה צופנת סוד. במבנה מהמאה ה -15, כנסייה שמוקדשת לקדוש רוקו, המגן מפני המגפות. בכנסייה, שהוקמה על ידי מסדר נוצרי, מסתתר מוזיאון פלאי של ממש ובו כ – 60 יצירות אומנות מתקופת הרנסאנס שנמצאים בה מאז הקמתה. יצירות של טינטורטו ותלמידיו וגרם מדרגות משובח. זה נחשב לאוסף העתיק והמרשים ביותר של יצירות מהתקופה ההיא המרוכזות במקום בו הן נוצרו.
כתובת:- Campo dei Frari, 3063, 30125

ממש לידה התגלה

מוזיאון ליאונרדו דה וינצ'י

שם הייתה תערוכה קטנה ומרתקת, בה לקחו את ציוריו של האמן/מדען ובנו על פיהם מכונות, כלי רכב, טייס ומכונות ירייה. בחלק מהמוצגים ניתן לגעת ולהפעילם, והציור המקורי ניצב ליד כל אחד ואחד מהם. תערוכה משובחת.

לאחר מספר צעדים הגענו ל

כנסיית סן פולו

כנראה הכנסייה העתיקה ביותר בונציה. הוקמה כבר במאה ה- 9 ועברה שינויים נרחבים ששינו את המראה שלה כמעט לחלוטין. האחד במאה ה 15 שאז היא זכתה (איך לא) לתוספות גותיות מעניינות והאחרת בשנת 1804 שאז זכתה להפוך למבנה ניאו קלאסי. בכל מקרה, הנחה היא ששני האריות שלפתחה ומגדל הפעמונים הם השרידים היחידים שנשארו מהתקופה הביזנטית. היא בעצם נראית כמו בזיליקה קטנה.
כתובת:- Salizada S. Polo, 2023, 30125

 

ולאחריה

לבזיליקת פרארי

נכנסנו לזמן קצר, מאחר והגענו לזמן שבין שתי מיסות. היה שם שפע של יצירות אומנות, שני עוגבים האחד מול השני, לא הספקנו הרבה, כי קול הכרוז המזרז את התיירים לצאת לפני המיסה נשמע ברמה. בכל מקרה – היה נפלא ביותר.

בהמשך דרכינו הגענו לפיאצלה רומא, למעשה תחנת האוטובוסים המרכזית, מאחוריה מצאנו גן יפה וחמוד

ובסמוך היה את גשר הזכוכית, גשר החוקה, עליו חוצים את התעלה בדרך חזרה לכיוון התחנה המרכזית.

 

 

כמובן ראוי להזכיר את גשר הריאלטו היפהפה, העמוס תמיד במבקרים.
ואת כנסיית San Simeone Piccolo

 

 

זוכרים שסיפרתי לכם שיצאנו ללא תכנון מוקדם, נכון?
חישבנו את השעה בה רצוי שנעלה על רכבת חזרה מונציה לורונה, כדי להספיק ולעלות על האוטובוס האחרון למלון.
לא ידענו, שהאוטובוס למלון, שבכל יום סיים את יום עבודתו בשעה 20:00, בימי ראשון לא סיים אותה בכלל. יען כי ביום הראשון שובת הנ"ל מכל מלאכה שאמור נהגו לעשות.

אוריאל, שחווה שני "התקפי ספונטני" ברצף, היה קצת מאוכזב מהביקור הקצר, שקוצר עוד יותר עקב אי ידיעת החומר.
אני? כדרכי הייתי עסוקה בלהיות מאושרת, להצביע לכל עבר כמו ילדה קטנה בחנות של כל הממתקים בעולם. מאושרת שסוף סוף עשינו טיול בונציה, שזכינו לראות מקום נפלא נוסף. מאושרת, כי עם הידיעה שהכל פריך, זכיתי והרווחתי עוד חוויה. אושר שהיה גדול עוד יותר – דווקא בגלל שזה היה בהפתעה.

ברור שלא מיצינו אפילו מעט ממה שיש לונציה להציע. ברור שאנחנו מתכננים עוד לשוב, כי ונציה היא עיר של קסם.
גם בלי להיכנס לגונדולה, העיר הזו היא מקום שראוי לחזור אליו ולאיים הסמוכים לו – אליהם לא הספקנו להגיע. אם חשבתם על טיול בונציה אל תהססו!

מאז שטיילנו שם החלו טיסות ישירות לונציה, כך שהדרך אליה הרבה יותר קלה.

עד כאן הפעם הראשונה שלנו באיטליה.
אני יכולה לסכם שורונה יפה, אך מספיקים לה יום או יומיים, שסירמיונה, שליד אגם גרדה משגעת.
ולונציה פוטנציאל בלתי נדלה.

♦ שילה ברון מהבלוג "travel with sheila" מספרת על "ונציה עם ונציאני – להרגיש כמו מקומי בונציה" ♦
♦ תמר גרינברג, מהבלוג "החיים סילאן?" מספרת על מוזיאון מיוחד במינו

תם ונשלם טיול ראשון בצפון איטליה – ארץ המגף.

הייתם שם? טיילתם בונציה וחוויתם שם חוויה מיוחדת במינה? אשמח אם תשתפו ותגיבו.

מוזמנים לתת הצצה במדור טיולים בחו"ל להמלצות נוספות!