קווים לדמותה
שנה רעה.
השנה הרעה ביותר שאני יכולה לזכור ממרומי 64 שנותיי (ועוד חצי). שנה שהתחילה ברהבתנות מתנשאת ואלימות שלטונית משתלחת והמשיכה בהתגלמות הרוע הצרוף המזוקק, הלא נתפס אבל למרבה הכאב והיגון – אפשרי.
שנה שגזלה את המילים מפי וממקלדתי, ואפילו משיחות הנפש, אותן פה ושם אני מנהלת עם עצמי. אצבעותיי, שתמיד היו משוטטות וכותבות מעצמן את רגשותיי פסקו מלכת. הן לא יודעות לכתוב עבור בליל רגשות בצבעים פסיכודליים, שמסתובבים סביבן בלי הרף ולא עוצרים מתנועתם ולו לרגע. שנה שלקחה והפכה את הרומן הסוער שאני מנהלת מאז ומתמיד עם המילים, למשטח בוץ מתייבש בשמש, שנבקעו בו שפע רב של סדקים עמוקים. המילים הפכו חסרות ערך, נטולות יכולת להביע את עוצמת הרגשות הסוערים.
איך פתאום הפכה המילה "זוועה" – לכזו שמבטאת כמעט כלום ושומדבר?
המילה "אימה" – שאמורה הייתה להיות גדולה מן הפחד, הפכה קטנה… ומה זה בית? ומי האידיוט שאמר שביתו של אדם מבצרו? ומיהו ששומר על ילדי הגן? איך מגדירים רוע? יש בכלל טוב?
לאן נעלמו המילים? פתאום, העברית היפה "עברית-קשה שפה" הפכה ל"עברית דלה שפה".
והימים אינם ימים והלילות אינם לילות. "הותר לפרסום" ו"הוא היה" מהדהדות שוב ושוב, עוד ועוד ללא הרף, כמו קרוסלה שלא חדלה מסיבוביה.
סופה של שנה רעה. אבל זה סוף רמאות, כי היא אינה נפרדת. נראה כאילו הופכת שנה זו, שאמורה הייתה להיות בת 12 חודשים על פי סדר שנקבע אי בזה על ידי פלוני אלמוני (או לא), לתקופה שאיננה נגמרת. שנים לא קובעות כלום. לא באחריותן – אופן מימוש הזמן שהן מכילות. שנה נכנסת כשאומרים לה, יוצאת כשקובעים לה ודי. תקופות – נקבעות על ידי המשתמשים. ואופן השימוש היה רע מראשיתה.
לא ניתן להיפרד מן השנה הזו, היא אולי תלך אבל התקופה? התקופה פה כדי להישאר לעוד ימים רבים. ומים רבים לא יכסו את עצמת הכאב, האכזבה, הייאוש והזעם, ומיני רפואה ומשחות אלים לא יקלו על פגעי שנה, שהפכה לתקופה שתישאר חקוקה ככווית אש על גוף כל אחד ואחת מאתנו לדיראון.
התקופה בה הופקרה התקומה לטובת האימה עוד תסופר דורי דורות. והמילים? איבדו כל ערך.
איני שייכת לנושאי התפילה, אבל לבקש אני יודעת. החזירו את החטופים – עכשיו.
לפוסט הזה יש 10 תגובות
גם לי אין מילים
אבל יש לי ככ הרבה מה להגיד…😓
🙁 בדיוק
ללא מילים…
בול
בסוף מצאת את המילים והן עוצמתיות ומתארות באופן חד ומדויק את האובדן, הצער והכאב
תודה מלי, עדין מרגישה דלה במילים
כולנו דלי מילים .
תודה על כתיבתך, כתמיד אני מאד מאד נהנת לקרוא.
תודה
מבינה אותך. גם אני נאלמתי השנה. והמילים האלה שמצאת – מילים כדורבנות
תודה ינינה. נראה שכל מי שמשתמש במילים, כדרך ביטוי יצירתית זו או אחרת, מצא עצמו אילם.