אומנות במרחב הציבורי
בכל פעם בה ביקרנו בערים שמעבר לים, התעוררה קנאתי למראה האמנות המפוזרת במרחב הציבורי.
פסל אחד בכיכר ולו גם הקטנה ביותר, מזרקה שובת לב, הבדים שמכסים מבנים בשיפוץ ועליהם מצויר מה שהיה בשנות הפאר, או מה שעתיד להיות עם תום השיפוץ. פינת גינה ירוקה עם עמוד תאורה מיוחד, או מבנה מואר באור יקרות.
אנשים מתגודדים לצד האמנות, עם ארוחת הצהריים ומנהלים שיח ער. מקום מפגש.
קל להבחין בכך, שהאמנות ברחבי העיר, משמשת את הקהילה לא פחות מאשר את התייר המזדמן. מייצגת אותה ומפארת את עברה.
אומנות במרחב הציבורי לרגעים
בשנה שעברה (2020) עקב אילוצי הקורונה, החליטו מארגני "תערוכת הצילום הבינלאומית" להציב אותה על הגדרות המכוערות לתפארת, של כיכר המדינה. במרחב הציבורי. אין ספק שהצילומים על הגדרות תרמו תרומה משמעותית לסביבה. עם ערב הם הוארו, הם עוררו ענין.
תמה התערוכה והצילומים הוסרו.
השנה (2021) נערך הפסטיבל במרכז השייט בפארק הירקון. שוב זכה המרחב הציבורי, למנת תאורה וצילומים מעוררי מחשבה ושיח.
תמה התערוכה והצילומים הוסרו.
לאחרונה מוצגת ברחוב דיזנגוף תערוכה יפהפייה של צילומים בשחור לבן של צלמת בשם יעל רוזן.
ב- 1 לינואר 2022 התערוכה תוסר.
אומנות במרחב הציבורי אזור דיזנגוף
למה חשובה אמנות במרחב הציבורי?
מה הם הדברים שיוצרים קהילה חזקה וקשר בין התושב למקום?
בתי ספר מעולים, שירותי בריאות במחיר סביר, קרבה למקום העבודה ורחובות בטוחים, כולם עוזרים ליצור קהילות חזקות.
האם אין דבר נוסף, חשוב באותה המידה שגורם לאנשים לרצות ולהתמקם דווקא במקום מסוים, להכות בו שורשים ולהקים בו משפחה?
ערים וישובים רבים זוכים להכרה מיוחדת באמצעות ובזכות אמנות במרחב הציבורי. הכרה תרבותית, חברתית וכלכלית.
אנשים נמשכים לאנשים
שטחים ציבוריים הם מרכיבי חיוני לכל קהילה.
המרחב הציבורי מספק הזדמנויות לאנשים להיפגש ולהיחשף למגוון שכנים. האמנות במרחב הציבורי, מאפשרת קידום אינטראקציה בונה בין אנשים במרחבים הציבוריים.
כזו שכמעט ונעלמה בקהילות רבות.
כיום, רוב התכניות מכוונות יותר ליצירת מקומות חניה ותנועה ופחות משקיעות בחשיבה ובנייה של מקומות מזמינים, ידידותיים להולכי הרגל, בטוחים ואסתטיים.
אופן ניהול המרחב הציבורי המעוצב, הוא בעל משמעות.
תחזוקה שוטפת, ומגוון פעילויות לצד פיתוח האמנות ימשכו אנשים לצאת אל המרחב הציבורי, יעודדו חיבור אנושי, ותחושת שייכות.
נקודת מפגש
מחקר, שנערך על ידי האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה, גילה שאנשים נהנים משיחות עומק דווקא עם זרים. הם נחשפים יותר וחשים פחות מבוכה. המחקר גילה שבשל קצב החיים והלחץ המתמשך, אנשים חשים ששיחות אישיות "עמוקות", עלולות להרתיע ולייגע את הקרובים אליהם, בעוד שזרים נוטים לאמפטיה.
מחקר שפורסם ב בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology גילה
שחיבור עם זרים בדרכים משמעותיות כמו שיחה, מגביר את תחושת הרווחה האישית. האדם, כברייה חברתית, נוטה להגיב בשיחה, במיוחד כשהוא חש שחולקים אתו משהו משמעותי ואישי. אך שגם לשיחת החולין שיוצרת אינטראקציה נעימה, ישנה משמעות רבה לרווחת הפרט.
לדעתי, הצורך בנקודות מפגש שכאלה, התעצם פי כמה וכמה בעקבות מגפת הקורונה, שהשאירה רבים בבדידות ובמועקה מסכני חיים.
מבוך העיר המודרנית
בשנות הארבעים ביצע E.C. טולמן מחקר על התנהגות חולדות במבוכים.
הניסויים הללו הוכיחו שכמו האדם, גם החיות יוצרות מפה קוגניטיבית על מנת שיקל עליהן לזהות את מרחב המחייה שלהם.
אם נתבונן על ערים שונות בהיסטוריה, נגלה ש"כיכר השוק" הייתה לב העיר/הכפר.
נמצא שאופן סידור הרחובות (למשל בנוטו סיציליה – על פי היררכיה מקומית), מבנה העירייה או צריחי הכנסיות, כל אלה היוו סמני דרך במפה הקוגניטיבית, האישית והציבורית, שאיפשרו זיהוי קל במרחב.
הצפיפות בערים, שהביאה להתרחבותן וליצירת הפרוורים וערי הלווין, עוררה צורך בהוספת מרחבי מגורים אישיים. כמעט ללא תכנון או אחידות מחשבתית, הניסיונות האדריכליים המודרניים והחדשניים, דחקו הצידה את צורת הבנייה המסורתית.
הישוב המאורגן והמוכר, שאיפשר לנו לבנות את המפה הקוגניטיבית הפך למבוך סוער.
האמנות במרחב הציבורי, משמשת כסמן חשוב לבניית המפה הקוגניטיבית במבוך.
זהות קהילתית, ערך תרבותי, התחדשות ושיתופי פעולה
האמנות הציבורית, כגון ציורי קיר, צילומים, פסיפסים ופיסול, בערים רבות ברחבי העולם, היא חלק מהתרבות המתפתחת ומההיסטוריה המקומית.
היא משקפת את החברה, תוך שהיא מוסיפה משמעות וייחודיות למקום – ולקהילה שחיה בו. הזהות הקהילתית במקומות בהם יש השקעה באמנות במרחב הציבורי גדלה.
די בהידוס קצר בכיכרות רומא, מדריד ,ברמן או ברצלונה, כדי שנבין את חשיבות האמנות במרחב הציבורי, ונחוש את גאוות היחידה שהיא מסבה לתושבים.
כאשר חברי הקהילה רואים עצמם משתקפים במרחבים הציבוריים/חברתיים, קל להם יותר להזדהות עם המקום ממנו הם מגיעים ועם המקום בו הם גרים.
האמנות מייפה את המרחבים הציבוריים והיא נגישה באופן חופשי לכל עובר ושב.
כשאדם חולף על פני אמנות, התקדמותו במרחב הופכת מעט איטית יותר ומאפשרת כמעט מבלי משים,
רגע של רוגע בתוך המולת המקום.
מעורבות
העצמה
פרויקטים תרבותיים במרחב הציבורי, ממלאים תפקיד מהותי גם בשיפור תנאיהן של קהילות דלות אמצעים, וקהילות מוחלשות אחרות.
תוך שיתוף קבוצות שונות מקרב הקהילה, יכולים מוסדות כמו גלריות, מוזיאונים ועמותות אמנים, לתכנן יחד תכניות שכונתיות. בין אם כאלה שמתאימות לרוב בשכונה, כתערוכה מתחלפת, או כאלה שתהיינה קבועות ותאפשרנה תקשורת מעודדת שיח במרחב הציבורי, וכתוצאה מכך תקשורת בינאישית..
מחקרים מוכיחים כי קיים קשר הדוק בין הבריאות הפיסית והכלכלית של האנשים להיותם חלק מקהילה בעלת קשרים חברתיים וקהילתיות מגובשת.
תהליכים של שותפות ובניית קהילה
בתהליך תכנון האמנות במרחב הציבורי, מתבקשים אמנים לשתף פעולה עם גורמים אחרים (פרנסי העיר, ועדי השכונות, תכניות המתאר ועוד). כיוון שכך, עשויה האמנות לשמש גם כפתרון לשיפור אסתטי של המרחב (ציור מהווי השכונה, על גדרות מסביב לאתרי בנייה זו רק דוגמא אחת). כתוצאה משיתוף הפעולה הזה, מתחזקת תחושת הבעלות המשותפת והשייכות הקולקטיבית.
בכל עיר, וכמעט בכל שכונה, ישנם אמנים העוסקים בתחומי אמנות שונים ומגוונים. הכללת החשיבה של אמנים, מעוררת ומעודדת ניסיונות למציאת פתרונות אסתטיים תוך שימור האווירה, המוכרת להם, של תחום מושבם.
ערך נוסף לתמיכה במעורבות היצירתית ושיתופם של האמנים בבניית האמנות במרחב הציבורי, הוא יצירת הזדמנויות לאמנים בני המקום לעסוק בתחומם, ויוצרת לאמנים עצמם את ההזדמנות לעסוק בתחום אמנותם, להתפרנס ממנה ולהפוך במידה זו או אחרת למובילים חברתיים.
האמן כתורם להעצמת הסביבה
בנוסף ליתרונות האסתטיים של יצירות אמנות במקומות ציבוריים, אמנים יכולים לתרום תרומה חשובה אם ישתפו אותם מראש בתהליכי קבלת ההחלטות בצוותא עם המהנדסים, אדריכלי הנוף, וכל שאר הגורמים אשר תפקידם קשור בתכנון השטחים הציבוריים.
הם יכולים להעלות רעיונות ליצירת רצף הגיוני של האמנות במרחב הציבורי, ולהציע פרשנויות אסתטיות משל עצמם לקשר שבין האמנות לקיים.
תוך שיתוף פעולה עם אדריכלי נוף וגנים, ניתן אפילו "למסגר" את יצירות האמנות במרחב הציבורי, כך שהמרחב והאמנות ישתלבו ויכבדו זה את נוכחותו של זה.
בזכות האמנות במרחב הציבורי ניתן לשנות מראה עיר או יישוב ולהעניק למקום נופך שונה ומזמין. על מעגלי התנועה שיזכו למנה ממנה, בתי החולים, מוסדות החינוך, הגנים הציבוריים, קרנות הרחוב וכמובן הכיכרות שבעיר.
נגיעה קלה של צבע, או פסל שיביע נוכחות, במיקום קבוע (גם אם יוחלף אחת לכמה זמן) ונוכחותו תצהיר אמנות..
הערך הכלכלי הציבורי
האמנות במרחב הציבורי, יכולה להיות מרכיב חיוני לקידום כלכלי, לעודד ולשמר את היכולת להמשיך להתקיים ולהתקדם לאורך זמן הן עבור תושבי המקום הנוכחיים והן עבור העתידיים.
מחקרים מעידים על כך שישובים עם סצנה תרבותית ואמנותית פעילה ודינמית, מהווים מוקד משיכה.
במאמר של " Americans for the Art" נאמר:-"…אמנות ציבורית מהווה מרכיב חיוני כאשר העירייה רוצה להתקדם כלכלית ולהיות בת קיימא לתושבים הנוכחיים ולפוטנציאליים. …ערים עם סצנה תרבותית פעילה ודינמית נחשבות לנחשקות יותר ליחידים ולעסקים.
האמנות הציבורית יכולה להיות גורם מפתח בביסוס מקום ייחודי ופעיל מבחינה תרבותית…מקומות עם ביטויי אמנות ציבוריים חזקים שוברים את מגמת התפלות, ומקנים לקהילות תחושה חזקה יותר של מקום וזהות."
אין לי ספק שלחיבור קהילתי, לצורך פיתוח כלכלי, ישנה בתקופה הנוכחית רלוונטיות מיוחדת.
הערך הכלכלי האישי
לכולם יש גישה לאמנות שבמרחב הציבורי.
היא, אינה בתשלום. מוצגת בציבור ואינה מוגבלת למקום תַּחוּם, כמו גלריות או מוזיאונים.
מחירי הכניסה למוזיאונים מונעים מחלק לא קטן של הציבור, ליהנות מעבודות האמנות, או אפילו להתקרב אליה. כשהיא מוגבלת לתחומי המוזיאונים והגלריות, הופכת האמנות לבלתי נגישה, אליטיסטית ומרחיקה, בניגוד לזו שבמרחב הציבורי, שעשויה לעורר שיח.
גם אם יצירת אמנות זו או אחרת, המוצבת במרחב הפתוח, מעוררת תרעומת או אי נחת הרי שבה בעת היא יוצרת מוקד ענין ונקודת מפגש בין אדם לחברו ובין אדם לתפיסת העולם של האמן.
הרגש והצמיחה
מחקר שהתמקד בצד הרגשי של הקשר בין התושבים לקהילותיהם, נערך על ידי גאלופ ב-26 קהילות ברחבי ארצות הברית, במשך שלוש שנים.
במחקר ביקשו לברר:-
1. מהם הגורמים העיקריים המקשרים תושבים לקהילתם
2. האם קיים קשר בין ההתקשרות הקהילתית – לצמיחה הכלכלית ולרווחתו הכללית של האזור.
החוקרים בחרו עשרה תחומים הנחשבים ככוח מניע בעל משמעות, להתקשרות בין האנשים למקום מגוריהם. הנחקרים התבקשו לסמן מה לדעתם ולתחושתם התחומים החשובים ביותר.
התחומים שהוצאו לנחקרים:-
תשתית קהילתית, כלכלה מקומית, ביטחון, מנהיגות זמינה וישרה, אסתטיקה וריאות ירוקות במרחב הציבורי, פעילויות חברתיות יזומות מצד ההנהגה, ידידותיות התושבים, מעורבות ויזמות חברתית ורשתות חברתיות בין התושבים (קבוצות ווטסאפ לדוגמא)
שלושה גורמים עיקריים נבחרו, ברוב גדול מאד, על ידי הנבדקים.
פעילויות חברתיות, בטיחות, ואסתטיקה במרחב הציבורי.
במחקר נוסף שנערך בקרב כ-43,000 אנשים ב-43 ערים נמצא שהאסתטיקה במרחב הציבורי, האמנות והריאות הירוקות, מדורגים במקום גבוה יותר אפילו מהחינוך.
בסקר נוסף שנערך, נמצא שצפייה באמנות במרחב הציבורי היא השנייה בדירוג הפופולאריות. נמצא קשר משמעותי בין התקשרות קהילתית לצמיחה כלכלית. ככל שרמת ההתקשרות בין התושב למקום גבוהה יותר, כך גם הוגברה והתעצמה צמיחת התמ"ג. (התוצר הגולמי המקומי).
בטיחות וביטחון
ככל שהערים גדלות והמתחמים מתחדשים, הופכים האתגרים להיענות לצרכי התושבים, העסקים והמבקרים, מורכבים יותר.
על השטחים הציבוריים לענות גם על הצורך בתחושת ביטחון, כדי לעודד את השימוש בהם על ידי כלל הציבור. רובנו חוששים ללכת בלילה, החושך מהווה איום על כולנו. שילוב של תאורה במרחב הציבורי, משפרת באופן ניכר את תחושת הביטחון של התושבים.
גם תאורה יכולה להיות אמנות.
להאיר מבנים מיוחדים, פסלים או תמונות במרחב הציבורי באופן כזה שמצד אחד תמשך העין אל העצם או הגוף המואר, ומצד שני תסופק סביבה מוארת שתקנה תחושה של בטחון.
חוויה רב חושית
המרחבים הציבוריים המושכים ביותר הם כאלה שמעוררים את החושים והרגש.
בין אם מדובר בתאורה, צבע, מרקם ואפילו ריחות. מסעדות ובתי קפה לדוגמא, הם מסוג העסקים שיפתחו בסביבה בה לאמנות ולתאורה תפקיד משמעותי.
ומי לא מכיר את ריחו המפתה של הקפה, המאפה או כל מאכל אחר, שנישא באוויר ומעורר את חושינו.
החוויה רב החושית, גם היא יוצרת קשר בין התושב, או המבקר המזדמן למקומות הללו.
עם תחושת הביטחון – מגיעים לרווחה אישית וקהילתית.
לתחושתי, כאן בארץ חמדת אבות למרות האמור לעיל, החוויה האנושית אינה מהווה גורם רב משקל בתכנונם של המרחבים הציבוריים שלנו. על פניו נראה, שלא מוקדשים די זמן ומחשבה באופן פיתוח המרחב הציבורי, כך שיתחשב בצרכי הפרטים – שיוצרים את קהל המשתמשים.
דימויים במרחב הציבורי, בין אם מדובר בפסל, צילום, תאורה או ציור, מעודדים נטילת אחריות ציבורית על הסביבה ומעודדים את הציבור לפעילויות ממשיות – שיובילו לשינויים רצויים.
לסיכום
♦ אמנות במרחב הציבורי – משמשת כגלגל לחיזוק הכלכלה המקומית. עסקים מקומיים מספקים חומרים, אמנים מקומיים מספקים יצירה, נפתחות מסעדות ומקומות בילוי, מקומות תעסוקה נוספים ועוד. עבודה בסביבה משופרת אסתטית משפרת את מורל העובדים, כתוצאה מכך את הפרודוקטיביות ואת הכבוד שבין אדם לאדם ואדם למקום.
♦ אמנות במרחב הציבורי – היא שירות לציבור שאינו תחום או מוגבל לגלריות או מוזיאונים ואינו תלוי עלות כספית.
♦ אמנות במרחב הציבורי – מהווה תרומה להעשרת הסביבה ומעוררת אותה לחיים תוססים
♦ אמנות במרחב הציבורי – משמשת כלי למעורבות קהילתית, ועידוד תקשורת בינאישית
♦ אמנות במרחב הציבורי – מסייעת לטיפוח הסביבה תוך סיפוק הזדמנויות מקצועיות לאמנים
♦ אמנות במרחב הציבורי – מעוררת ומעודדת גאוות יחידה קהילתית.
♦ אמנות במרחב הציבורי – תורמת לחינוך. מרחב ציבורי מפותח יוצר סביבת למידה תומכת. מעורר עניין באמנות, בחומר, במיקום עצמים במרחב ועוד.
המרחב הציבורי האסתטי המפותח ומעורר החושים, מעלה את המודעות הציבורית, כבר מהגיל הרך, לניהול סביבתי ולהערכה לסובבים ולסביבתם.
ומה אתנו?
ביקרנו בחדרה, שם ראינו גלריית חוצות, ובה צילומים שצילמו אנשי המקום.
"הזדנגפנו", במיוחד כדי לראות את התערוכה של יעל רוזן, ואפילו התיישבנו שם בבית קפה.
תיירים בתל אביב.
לא אחת קבענו כנקודת מפגש את הפסיפס של גוטמן בקצה שדרות שבת"א רוטשילד, או את מגדל המים במדרחוב של ראשון-לציון.
סימני דרך ונקודות מפגש.
כל ועד שכונה, כל קובץ שכונות בכל עיר או מקום יישוב, עם תמיכה ועידוד נכונים של העירייה, יכולים להקים מחדש את המפות הקוגניטיביות של כולנו, לעורר מחדש את תחושת הקהילתיות שאבדה לנו ושכיום הפכה שוב לחיונית ביותר.
איני יכולה לסיים את הרשומה הזו מבלי לציין שכל המרחב הציבורי כולו,
חייב להיות מזמין, נוח ונגיש לכל.
כולנו, בלי יוצא מן הכלל, חלק מהקהילה.
ברשומה שלפניכם, התמקדתי בחשיבות האומנות במרחב הציבורי, עבור הפרט:-
"כשאדם חולף על פני אמנות, התקדמותו במרחב הופכת מעט איטית יותר
ומאפשרת, כמעט מבלי משים, רגע של רוגע בתוך המולת המקום"
אני מזמינה אתכם לקרא רשומה שכתבה חברתי, הבלוגרית תמר גרינברג,
בעלת הבלוג החיים סילאן? תמר מתמקדת ברשומה הנפלאה שלה
"אמנות במרחב הציבורי" באומנות הציבורית בתחנות מעבר.
לפוסט הזה יש 12 תגובות
פוסט מעורר מחשבה. קראתי בעניין רב את סיכומי המחקרים שהבאת ונהניתי מאוד מהתמונות שלך.
מעניין מאוד לקרוא איך אומנות במרחב הציבורי יכולה לחבר קהילות, ליצור מרחב בטוח וכמון נגיש לכולם.
תודה
תודה רבה, ינינה. שמחה שהרשומה עניינה ועוררה סקרנות. תודה רבה שקראת ותודה שהגבת.
העלית נימוקים מאוד חשובים ומשכנעים. מעניינת בעיני במיוחד העובדה שאנשים נוטים לפתוח את סגור לבם מול זרים. מאיזה זווית שלא נסתכל על זה הטיפוח הסביבתי, שילוב האמנות בסביבה וחידוד הזהות המקומית – כל אלה הם ברכה גדולה ואפשר לומר שאפילו צורך אנושי.
תודה רבה על התגובה, זיוה. גם אני מאמינה שלאמנות בכלל ולזו במרחב הציבורי ישנה השפעה מבורכת על רווחת הפרט ועל שימור הזהות התרבותית המקומית והכללית. שמחה מאד שאהבת.
ניני פוסט חשוב, מרתק ומעורר המון מחשבה. אני מסכימה עם המסקנות שלך, אומנות במרחב הציבורי עושה טוב לכולם. אני אוהבת כזו אומנות כי כל אחד מוצא בה את מה שקרוב אליו, מבין אותה אחרת ומכניס אותה לחייו. חשבתי על האי בוראנו המדהים על שלל בתיו הצבעוניים. מליוני אנשים מגיעים לראות את הפלא הזה, ואין ספק שזו אומנות במרחב הציבורי. אני אוהבת לטייל ולראות צילומים על גדרות, גרפיטי וגם משפטים של משוררים/סופרים וסתם אנשים שכותבים דברי חוכמה קצרים על קיר מזדמן. תודה על השיתוף ועל המורכבות הרעיונית שהשקעת כאן.
תודה רבה, ציפי. גם אני מאמינה שבכל סוג של אמנות, יש מי שמוצא את עצמו. והיא מקרבת אותנו אחד אל האחר ואת כולנו אל הסביבה.
פוסט מאוד חשוב! העניין הוא שכדי שתהיה אמנות במרחב הציבורי – צריך תחילה לתכנן את המרחב הזה. הדוגמאות והצילומים היפים שלך הובאו ממקומות שתוכננו מזמן, עוד כשהושקעה מחשבה על סביבה בונה חברה. היום הסביבה זהה בכל הפריפיות ובכל הערים החדשות שנבנו (מודיעין, חריש) מן היסוד – ללא תכנון ככרות (לא ככרות תנועה מכוערות ועליהן פסלים של ועדת קישוט מקומית) עד כי אינן יודעת להבדיל בינהן… תכנון הרחובות והערים אינו מתחשב כלל בכל מה שציינת ועל כן אינו מזמין אמנות…
נכון, אבל רק כמעט. אני כתבתי "למרות האמור לעיל, נראה שהחוויה האנושית אינה מהווה גורם רב משקל בתכנונם של המרחבים הציבוריים שלנו. על פניו נראה שלא מוקדשים די זמן ומחשבה באופן פיתוח המרחב הציבורי, כך שיתחשב בצרכי הפרטים – שיוצרים את קהל המשתמשים." ועדין אני מאמינה שכן ניתן לבצע פיתוח סביבתי ושינויים שיאפשרו, תוך שיתוף פעולה עם התושבים, ולתת מקום לאומנות במרחב הציבורי, במגבלות חוסר החשיבה של העבר, ותוך תקווה שהמתכננים בעתיד, ירחיבו אופקים. תודה רבה על התגובה 🙂
ניני, זו רשומה שצריכה להתפרסם בעיתונות. רשומה מעניינת ואינטרדיסיפלינרית. אהבתי את הקישורים שעשית כאן ואת הדוגמאות. מוסיפה את האינטראקציה שיכולה להיווצר בין האומן לתושבי השכונה כמו בציור הקיר באוטרכט של ארון ספרים. האומן שאל את תושבי השכונה מהם הספרים האהובים עליהם והנציח אותם בציור שלו.
נהנתי לקרוא!
🙂 תדה רבה, רחלי. ברחובות יש קיר מוזר מאד (שאני דווקא לא מחבבת את תוצאתו) שהתחיל כעבודת אמנות של אמן מקומי, ותושבי השכונה בקשו את רשותו לשים שם דברים שלהם. והיום יש שם חפצים אישיים, תמונות ופריטים שונים שאנשים הוציאו מביתם הפרטי, אל הכלל. אז אמנם את התוצאה הכללית אני לא מחבבת, אבל כשמתעכבים על הקיר וסורקים אותו במבט מעמיק ולא מרחוק, מרגישים את החמימות והשיתוף. האעיון של הספרים האהובים, או החפצים האהובים, הוא רעיון יפהפה בעיני. הלוואי ויום אחד יוגשם גם כאן.
ניני, תודה על רשימה משובבת עין ומרחיבת אופקים. כל ילד בעיר אירופאית גדל לתוך הוויה אמנותית ואסתטית האופפת אותו מרגע שנולד. כמה חבל שאצלנו תמיד יוותרו על טיפוח האמנות ורווחת הכלל, לטובת עוד ועוד (ועוד) נדל"ן בלי נשמה. שהרי אצלנו כבודה בת מלך פנימה", ולמי חשובים היופי והאסתטיות במרחב הציבורי. איזה פספוס…
תודה על התגובה, גלית. אני עדין מקווה שבזמן מן הזמנים, יתחילו להתייחס לפיתוח המרחב הציבורי כחלק בלתי נפרד מבנית מבנים, חניונים או אפילו כבישים.
אני מאמינה שאם כל רשות עירונית תתחיל לשים לב – זה יהיה גל שישטוף רבים, ולשם שינוי לעשייה מבורכת.