על ריאות ירוקות ונסים קטנים
ברשומה הקודמת טיילנו בכנסייה הרוסית שבאבו כביר. הפעם הזו אני לוקחת אתכם לטייל בסביבתה הקרובה. טיול בריאות הירוקות של תל אביב.
פארק החורשות הוא סוג של נס שמוכיח שוב, עד כמה חשובה מעורבותה של הקהילה בשמירה על איכות חייה ובהגנה על סביבתה הקרובה.
פארק החורשות
חורשה, שרוב עציה ניטעו במקום עוד בשנות החמישים, עברה מתיחת פנים יפה.
שבילי הליכה ואופניים. מתקני שעשועים יפים – לשובב נפשם של ילדים. שרידים להתיישבות הערבית הקדומה – כדי להרגיש מעט היסטוריה. מעט מדשאות. עצי הדר, תאנים, ורימונים, ופרגולה מודרנית ומזמינה. כל אלה יחד הם פארק החורשות שלצד הכנסייה הרוסית.
כמי שנוטה חיבה לגינות קהילתיות וגינות הצלה שמחתי מאד לגלות במערב החורשה את
הפנינה הקטנה והמקסימה הגינה הקהילתית.
ריאה ירוקה בדרום תל אביב, שממנה ניתן להיכנס לגני הטבע ואל הכנסייה.
גני הטבע
גני הטבע נמצאים בשכונת אבו כביר בחלק ההיסטורי-חקלאי של יפו.
מבנה בית הספר לטבע שימש בעבר את אוניברסיטת תל אביב, וגני הטבע מוקמו שם לצרכי לימוד כבר בשנת 1952, כגן בוטני ייצוגי לצומח בארץ ישראל. לצדו התקיים גם גן זואולוגי. לאחר שהאוניברסיטה עברה לרמת אביב, עבר ניהול גני הטבע לידי החברה להגנת הטבע, ובשטח האוניברסיטה ברמת אביב הוקמו גנים חדשים.
בשנים האחרונות הגנים מנוהלים על ידי עיריית ת"א-יפו וחברת גני יהושע.
בגן נעשו לאחרונה עבודת פיתוח שונות, לטובת שיקום ושימור הטבע, ותוכלו למצוא בו צמחי בר אופייניים לארץ, בריכות מים עם צמחיית מים מגוונת, בריכת חורף ובוסתן.
מעט דרומית לכניסה הראשית, כניסה לבריכת תצפית עם צמחייה עשירה ומעט ציפורי מים.
אותה כניסה "ראשית", היא דווקא מרחוב לבון המקביל להרצל (הכתובת הרשמית), ולא קל לאתר אותה, לאור השילוט הלא מספק. יש להחנות בחניון פארק החורשות, ולהלך ברגל כברת דרך, משמע בלתי נגיש בעליל.
שילוט מטעה
שילוט לא מספק
בגן מרכז מבקרים ובמסגרת "בתים פתוחים" היינו בין ה 40 הראשונים, שהובטחה להם כניסה. מאחר ומארגני הסיור לא עמדו בתנאים שהם עצמם קבעו, לא הצלחנו להיות בין הזוכים לביקור במרכז המבקרים – כמובטח.
מרכז המבקרים טרם נפתח לקהל הרחב.
הגן, רובו ככולו, אינו נגיש!
לא הייתי ממליצה לבקר בו עם ילדים בני פחות מחמש.
לא יכולה הייתי להימנע מהשוואה בינו לבין הגן הבוטני שבירושלים שגם בו הטופוגרפיה לא קלה, אך עשו כל שניתן על מנת להנגישו. ניכר שלא מזיק היה תקצוב נוסף.
ולמרות כל האמור המקום שובה לב ביותר.
הכניסה לגן חופשית
סביל אבו נבוט
סביל – הוא מבנה ציבורי לשתיית מים אותו נוהגים היו למקם בצדי דרכים ובאתרי תפילה, במקומות בו הולכי רגל ומתפללים יכולים היו לעצור ולהינפש בלגימת מים (צוננים יותר או פחות). לכן אך טבעי הוא למצוא אחד כזה גם על הדרך הישנה מיפו לירושלים.
סביל אבו נבוט על שם מושל יפו, מטעם השלטון העות'מאני, בראשית המאה ה- 19, מוחמד אגא – א-שמי . המושל החביב נודע בכינויו "אבו נבוט", מפני שנוהג היה להסתובב כשאלה כבדה בידו ולעורר חיל ורעדה בקרב נתיניו.
המבנה בן שלוש כיפות אדומות, וארבעה מגדלים קטנים חבושי כיפות אף הם. בצד המערבי, קשת שבמרכזה ברזי מים ומעליהם כתובת בערבית שמאחלת רוויה לשותים.
גן הפסלים של יגאל תומרקין
בגן, שהוקם בקיץ 2000 והממוקם בחורשה הצמודה לסביל אבו נבוט, 18 פסלים שתרם יגאל תומרקין. הם ללא ספק משפרים ולו במעט את אפרוריותו של האזור המאובק בואך יפו.
עד כאן, נכון לעכשיו, על שכונת אבו-כביר.
מחפשים פינות חמד ומקומות מסקרנים?
בלשונית טיולים בארץ תוכלו למצוא שפע רעיונות לטיולים שונים.
אנא, הקפידו על זהירות בימי הקיץ החמים.
שתיה, קרם הגנה, כובע ועירנות כלפי הסובבים, ישמרו את כולם – בריאים ומרוצים.
לפוסט הזה יש 2 תגובות
מדהים! איך את יודעת הכל! לא שמעתי מעודי על סביל אבו נבוט ולא על פארק החורשות 👏👏👏
🙂 אנ'לא יודעת הכל. אני סקרנית חסרת מנוח. תודה על התגובה 💗