מסקרלטי הנגן ועד סקרלט הגוון

משפחת סקרלטי והקשר הסיציליאני

הנושא – משפחת סקרלטי ובעיקר אלסנדרו האב, ודומניקו הבן השישי מבין עשרה.

התירוץ – ביקורנו בצפון מערב סיציליה, איזור הולדתו

נושאי מישנה – צבע השני (סקרלט) ושנת 1685, מהשנים הגדולות בתולדות המוסיקה.

באחר הצהריים של היום השלישי לטיולנו באי הגדול בים התיכון, החנינו את רכבנו בעיר טראפאני, בסמוך לקצהו הצפון מערבי. למען האמת, היא היוותה אך ורק קרש קפיצה לעיר הגבוהה אריצ'ה, בהיות הרכבל לאותה אריצ'ה, בתחומה. טראפאני עצמה לא זכתה מאתנו לתשומת לב, ובערבו של אותו יום הגענו ליעדנו הבא, הכרך הגדול והמאובק פלרמו, שממזרח לטראפאני.

המלחין הבארוקי אלסנדרו סקרלטי, נולד על פי המשוער באחת משתי הערים, טראפאני או פלרמו בשנת 1660. אחיו פרנצ'סקו, שהיה מוזיקאי גם הוא (בצל אחיו הבכור), נולד על פי הידוע, בפלרמו.

סיציליה, בארוק וסקרלטי 

תקופת הבארוק במוזיקה, תחומה בין 1600 ל – 1750 (שנת מותו של באך), והיא הייתה בעיניי (או באוזניי), התקופה המשובחת מכולן.
היא הביאה את הגדול מכולם, יוהאן סבסטיאן באך, ועוד שורת מלחינים נפלאים מגרמניה, אנגליה, צרפת, ועוד, אך נראה שהקבוצה הגדולה ביותר באה מארץ המגף, איטליה, שהייתה המדינה המובילה בענייני אומנות לסוגיה,
כמו גם אדריכלות וכמובן בענייני דת, בהיות הכס הקדוש בתחומה.

באותה העת איטליה לא הייתה מדינה אחת, אלא מחולקת למחוזות הנשלטים ע"י הערים המרכזיות.
האי סיציליה, פרובינציה מרוחקת יחסית, היה שייך לממלכת נאפולי, שהייתה ועודנה העיר ה"יבשתית" הגדולה הסמוכה.

סיציליה לא הולידה שורת מלחינים מרשימה במיוחד לאורך השנים. רשימת אנשי המאפייה ללא ספק ארוכה ומרשימה יותר. המזוהה ביותר הוא מלחין האופרות בליני, יליד קטניה, אליו נחזור ביומנו האחרון באי.

אלסנדרו סקרלטי – האב 

אין מידע על מוזיקאים שקדמו לאלסנדרו באילן המשפחתי. כמו כן לא ידוע דבר על השכלתו המוזיקלית המוקדמת, מוריו הראשונים, אפשר לשער שלמד נגינה באורגן.

ידוע עם זאת, שכבר בגיל 12, הוא נשלח למרכז האקשן, העיר רומא, שם משערים שהיה תלמידו של קאריסימי, אחד מגדולי המלחינים האיטלקיים של הבארוק המוקדם.
בהיותו בן 19, הפיק אופרה שזיכתה אותו במשרתו הראשונה בחצרה של המלכה השוודית כריסטינה. בתי המלוכה ביבשת אירופה, מאז ומעולם היו מעורבים אלו באלו, וחצרה של כריסטינה הייתה ברומא.
בזאת דרך כוכבו של המלחין יליד סיציליה, ונפתחה קריירה מזהירה של כתיבת למעלה מ-100 אופרות, למעלה מ-600 יצירות ווקאליות דתיות וחילוניות.
הוא נחשב למייסד אסכולת האופרה הנפוליטנית. יצירתו מהווה גשר בין הבארוק המוקדם, לתקופה הקלאסית.

במקביל, בשנת 1678, פתח בקריירה משפחתית מזהירה, ונשא אישה שילדה לו עשרה בנים.
בשנת 1684, חזר לדרום, עת התמנה למשרת מאסטרו דה קאפלה, בחצרו של המשנה למלך נאפולי, אותה עזב ב-1702. בהמשך ,זכה לתמיכת משפחת מדיצ'י וכן של החשמן אוטובני ברומא.
לאחר הרפתקה ונציאנית קצרה חזר לנאפולי, שם התעמעם מעט כוכבו.
עם זאת, ברומא זכה עדיין להצלחה, כשבכל התקופות הללו, כתב מוזיקה לכבוד אירועים ממלכתיים ודתיים כאחד. אלסנדרו סקרלטי נפטר בשנת 1725 בעיר נאפולי. יש לציין שיצירותיו הכליות (אינסטרומנטליות) מוערכות פחות מיצירותיו הווקאליות, למרות שתמיד הצטיין בתזמור עשיר, שימוש מרשים ומתקדם בכלי נשיפה, כתיבה אלגנטית לרביעיית כלי קשת כלווי לאריות המשובחות שלו, כמו גם הרמוניה מגוונת.

דומניקו סקרלטי

בנו השישי, דומניקו שנולד בנאפולי בשנת 1685, האפיל על אביו, בזכות כתיבתו המזהירה לצ'מבלו.
מגיל צעיר, התבלט דומניקו כקלידן מעולה, בתחילה תחת שרביט האב, וכבר בגיל 16 התמנה למלחין ואורגניסט בקאפלה המלכותית בנאפולי. בצעירותו הלך בעקבות אביו והלחין אופרות, כשהוא נוחל הצלחה בעירו
ולאחר מכן בעיר ונציה. לאחר מכן, נסע לאנגליה, שם עשה הכרות עם המלחין הגרמני המצליח הנדל.
גם שם זכו יצירותיו להצלחה תחת ניצוחו, ובמקביל ערך רסיטלים בהם הדהים את הקהל בנגינתו שעוררה במאזיניו השערה שהוא כרת ברית עם השטן (כמו פגניני וליסט במאה ה-19). בין 1708 ל-1719 עבד ברומא,
בתחילה בחצרה של מלכת פולין הגולה מריה קז'ימייז'ה, שם המשיך בכיוון האופראי וגם הלחין קנטטה ואורטוריה.
ב-1713, התמנה למאסטרו די קאפלה בוותיקן, ובתקופה זו תמך בו החשמן אוטובני, שאירגן לו רסיטלים, הכרות עם המלחין קורלי ואף אירגן תחרות נגינה בינו לידידו מאנגליה הנדל, תחרות בה ניצח סקרלטי בצ'מבלו,
בעוד הנדל קצר את הניצחון בנגינה באורגן.

בתקופה זו הכיר את שגריר פורטוגל בוותיקן, והכרות זו סללה את הדרך למהפך בחייו, עת התמנה בשנת 1719, למאסטרו בחצרו של מלך פורטוגל.
במקביל לימד נגינה את כל צאצאי המלוכה ובעיקר את הנסיכה מריה מגדלנה ברברה.
בתקופה זו היה דומניקו בפרץ יצירתי, והוא הלחין למעלה מ-500 סונאטות לצ'מבלו, מרביתן עבור תלמידתו.

ב-1727 עזב את ליסבון, שב לרומא ונשא לאישה בחורה בת 16. כעבור שנתיים חזר עמה לחצי האי האיברי, והשתקע למספר שנים בעיר סביליה, שם למד את מוסיקת הפלמנקו.
ב-1735 עבר למדריד, שלמעשה הפכה לביתו הקבוע, נולדו לו חמישה ילדים, כשהוא מלמד את בני משפחת המלוכה וממשיך בהלחנה, בעיקר לצ'מבלו.
דומניקו סקרלטי מת ב-1757 במדריד, ושהותו הארוכה בספרד כמו גם השפעת המוסיקה הספרדית על סגנון הלחנתו, גורמים להיסוס אם להגדירו כמלחין איטלקי או ספרדי.

גדולתו של סקרלטי על 555 הסונאטות לצ'מבלו סולו, יצירות מפליאות בפרק יחיד, בעלות עושר יוצא דופן. ניכר בהן הומור, וירטואוזיות מפליאה, לעומת סונאטות מלודיות וליריות. הרמוניות עשירות תוך שימוש חופשי בדיסוננסים, כמו למשל שימוש בקלסתרים (אשכולות של צלילים צמודים), להשגת אפקט של הגברת עוצמה.
הסונאטות זכו לשני קיטלוגים- רשימת לונגו על שם מלחין ופסנתרן איטלקי בשם זה, בן המחצית השנייה של המאה ה-19, ובמאה העשרים ע'י הצ'מבליסט האמריקאי קירפטריק שדרך הקיטלוג על שמו, שלו דחקה את קודמתה.

כגיטריסט, הכרתי בתחילה סונאטה שמספרה 352 ברשימת לונגו, ולאחר זמן, התברר שמספר גדול של סונאטות עובדו לגיטרה בהצלחה כזו או אחרת, ע'י גיטריסטים רבים, כשמה שמשך כנראה את כולם, מלבד איכות המוזיקה, הוא הדמיון היחסי בצליל של שני הכלים, והאופי הספרדי שניכר בחלקן הגדול, בין השאר בהשפעת הפלמנקו.

ועכשיו ליתר בני המשפחה הפחות מוכרים 

ראשית, לאלסנדרו היה אח צעיר, יליד 1666 בשם פרנצ'סקו, ששמר אמונים לעיר הולדתו, אולי עקב אי הצלחה ביבשת. הוא החל ללמוד בקונסרבטוריון בנאפולי, וכנראה בסיוע אחיו, התמנה בגיל 24 לכנר בקאפלה המלכותית. באותה שנה נשא אישה, אולם כעבור שנה שוחרר ממשרתו. בעקבות זאת שב לעיר הולדתו, פלרמו, שם נולדו לזוג 5 בנים.

בפלרמו עבד כמוזיקאי מקצועי וידוע, שיצירותיו זכו בתקופה זו לביצועים במספר ערים.

ב-1706 מתה אשתו ובשנים שלאחר מכן, החל לסייר באירופה. ב-1719 ביקר בלונדון, כנראה בהזמנת ידיד המשפחה הנדל. כעבור 5 שנים, השתקע בדבלין שבאירלנד וכנראה נישא שם בשנית, לא בהצלחה מרובה. נמצא דיווח מ-1741 על בריאותו הלקויה וכנראה שבשנה זו, הלך לעולמו.

בין יצירותיו – מזמורי תהילים, מיסה ולהפתעתי קונצ'רטו גרוסו יפהפה שצליליו צורפו לפוסט על פלרמו, להנאתכם.

בנו הבכור של אלסנדרו, פייטרו פיליפו, נולד ברומא ב-1679, והיה כאביו נגן אורגן ומלחין ומינויו הראשון בגיל 26, היה כמנצח מקהלת הקתדרלה באורבינו. לאחר מכן, הובא לנאפולי על ידי אביו והיה לאחד מנגני העוגב המלכותיים בחצר.

האופרה היחידה שכתב, אשר תוויה אבדו, הועלתה בשנת 1728, ומלבדה כתב כמה קנטטות ומספר מרשים של טוקטות לכלי מקלדת, עד מותו בשנת 1750 בנאפולי.

שתיים מאחיותיו של אלסנדרו, היו זמרות פעילות ואחד מאחיו היה זמר טנור בנאפולי. קרוב משפחה בשם ג'וזפה, אשר מקומו באילן היוחסין אינו ברור, היה מלחין מצליח למדי, כתב מעל 30 אופרות, יצירותיו בוצעו במספר ערים באיטליה וכן בוינה, שם היה לידידו של גלוק.

ג'וזפה נולד ב-1723 בנאפולי ומת ב-1777 בוינה, ונחשב לשלישי בחשיבותו בשבט הכישרוני. סגנונו שייך כבר לתקופה הקלאסית, שבאה לאחר הבארוק.

 ולנושאים המשניים או מסקרלטי הנגן עד סקרלט הגוון 

שם המשפחה סקרלטי, שם נפוץ למדי בסיציליה ובאיטליה, מקורו במילה סקרלט, ובעברית צבע השני.
צבע זה הוא אחד הגוונים של האדום. יש חילוקי דעות אם מדובר באדום עמוק, או שמא בעירוב עם כתום, ברור שמדובר בצבע חזק ואפקטיבי, אחד הצבעים המופיעים בתורה בענייני מלאכת הקודש, יחד עם התכלת והארגמן.
בתרגום גוגל, כתובה בטעות המילה ארגמן , אבל זה גם התרגום למילה crimson כשם להקת king crimson (מלך ארגמן) הנפלאה.

פרוגרסיב, תרגום, ועל הצבע  

ואם במוזיקת רוק פרוגרסיבי אנו עוסקים:-
בשנת 1969 התפרסמה להקת "Rare Bird" (ציפור נדירה) בלהיט Sympathy (אהדה). ללהקה היה בין השאר שיר נפלא בשם beautiful scarlet, שתורגם בטעות כ-"ארגמן נפלא".

אפשר להבין שצירוף המלים "שני נפלא" לא היה עושה את זה, כמו ששם להקת ה- "Eagles" הזכורה לטוב, תורגם כ-"הנשרים" , כנראה מפני ש- "העיטים", התרגום המדויק, נראה לא טוב ואינו נוח להגייה.
גוון נוסף של הצבע האדום מופיע בשיר של להקתThe Rolling Stones  (האבנים המתגלגלות) והוא Ruby Tuesday, שתורגם בשעתו -"יום שלישי אדמדם".
שוב, גוון של אדום שאיננו "סתם" Red פשוט.
בשנת 1887, פורסם ספר בלשי של סיר ארתור קונן דויל, בשם " "A Study in Scarlet "חקירה בשני", בו הופיעה לראשונה דמותו של בלש העל שרלוק הולמס.

סקרלט פימפרנל, הוא דמות ספרותית המתארת אציל אנגלי המציל אצילים צרפתיים מאימת הגיליוטינה של רובספייר, הדמות הופיעה ברומן משנת 1905 שכתבה הברונית אורצ'ה, וכינוי זה הוא למעשה השם הלועזי של הפרח מרגנית השדה.

הקשר פחות סימפטי, הוא מחלת השנית (סקרלטינה), מחלה מדבקת, שהייתה בעבר גורם מוות משמעותי, בעיקר בילדים בגיל 4 עד 8. אחד מתסמיניה הבולטים הוא אדמומית ניכרת בעיקר באזור השפתיים ובלשון.

צבע השני משמש רבות לא רק במלאכת הקודש של עמנו, אלא גם בדת הנוצרית, בהיותו מסמל את צבע הדם (של ישו), ותלבושתם של קרדינלים היא בעיקר בצבע זה.
באופן כללי, הצבע משמש רבות במדים ותלבושות רשמיות של קבוצות ספורט, אוניברסיטאות, יחידות משטרה ויחידות צבא במדינות רבות בעולם.

בהקשר לדת הקתולית, הוא קשור גם למקצוע הזנות.
כזכור, בערים בכל רחבי העולם, יש רובעי זנות מיוחדים שצבעם הוא אדום, כשזה של אמסטרדם אולי הידוע שבהם.
Scarlet  Alliance, הוא שמו של איגוד עובדי תעשיית המין באוסטרליה.

לצבע השני עוד שמות מקראיים כגון:-
תולעת השני, תולע – שמות שייתכן ומעידים על מקורו של הצבע.
אם זאת, ספק אם כותרת כגון "חולצת פוטר מפנקת בצבע התולע הססגוני", תעשה את העבודה בימינו.

לא ידוע אם לשבט סקרלטי היה קשר לצבע. שמא היה שערם אדמוני, אולי מי מהמשפחה היה צבעי בדים וצמר במקצועו, ואולי חלו באותה מחלה צובעת לשון.
כנראה שלא נדע לעולם.

שנת 1685 השנים הסמוכות אליה ונפלאותיהן

שנת הולדתו של דומניקו סקרלטי, הינה שנה חשובה בתולדות המוזיקה, אולי השנה של כל הזמנים.

10 שנים לאחר שנת האמצע של תקופת הבארוק שכזכור נקבעה (שרירותית) בין 1600 ל-1750, הייתה זו שנה בה באו לאוויר העולם, כמה מהשמות הגדולים והחשובים במוזיקה הקלאסית, ואם "נפזול" מעט ימינה ושמאלה, שנות ה-80 של המאה ה-17 הולידו כישרונות מדהימים, ולאו דווקא באיטליה.

נתחיל דווקא באלמוני מכולם, שאת שמו לא הכרתי, איטלקי מבטן ולידה, ג'וזפה מטאו אלברטי, שנולד בשנה זו בבולוניה. נודע ככנר ומלחין וכתב בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית, עבד במספר ערים בארץ המגף עד מותו בשנת 1751.

שנה לפני כן, בשנה שמסיימת רשמית את תקופת הבארוק, מת אולי גדול המלחינים שדרכו עלי אדמות, יוהאן סבסטיאן באך, תיקצר היריעה לתאר את פועלו, כדאי לציין שהוליד (לא לבד), שושלת של מלחינים
בעלי חשיבות ובראשם קארל פיליפ עמנואל באך, ממבשרי ויוצרי הסגנון הקלאסי, שבא בעקבות הבארוק.

מלחין גרמני נוסף שנולד באותה שנה עצמה, הוא גיאורג פרידריך הנדל, מגדולי התקופה וכל הזמנים, שבשמו כבר נתקלנו בהקשר שבט סקרלטי, קצר הצלחה רבה גם מחוץ לתחומי ארצו, ובאנגליה בפרט, עד למותו בשנת 1759.
ביחד עם דומניקו סקרלטי, יש כאן מקבץ מדהים.

וכדי להשלים את התמונה, אמנה כמה מלחינים שנולדו בשנים הסמוכות ל-1685.

תחילה, מלחין שמוכר אך ורק לגיטריסטים ונגני לאוטה, המלחין ליאופולד סילביוס וייס, יליד 1687 בגרמניה, נגן לאוטה חשוב ובעקבות זאת מלחין של יצירות רבות לכלי זה, שבאופן טבעי מצאו את דרכן לרפרטואר הגיטרה הקלאסית. וייס נפטר בשנת הפטירה של באך, 1750.

גיאורג פרידריך נוסף, טלמן, נולד ב 1681, מלחין נפלא שלמדתי להכיר במשך השנים לאחר שבתחילה הייתה לו בעיניי תדמית של כותב סקוונצות ותו לא, איזה פספוס.

הגרמני האחרון ברשימה, והפחות מוכר, הוא יוהאן פרידריך פאש, מלחין וכנר שנולד ב-1688.

נשוב לאיטליה, לשני שמות – פרנצ'סקו ג'מיניאני, ממלחיני הבארוק האיטלקיים האהובים עלי, שנולד בעיר הנפלאה לוקה בשנת 1687, היה כנר וירטואוז ומלחין נפלא.

איטלקי נוסף, שנולד ב-1686, הוא בנדטו מרצ'לו, מלחין ונציאני חשוב ואח למלחין נוסף בשם אלסנדרו, שנולד 17 שנים לפניו והלחין קונצ'רטו לאבוב ידוע ואהוב.

והשם האחרון ברשימה, המלחין הצרפתי ז'אן פיליפ ראמו, שנולד בעיר דיז'ון בשנת 1683, ומתחרה במלחין ז'אן בפטיסט לולי, על התואר "מלחין הבארוק הצרפתי החשוב ביותר".