טיול מחוץ לורונה בתחבורה ציבורית: ברוכים הבאים לסירמיונה
את שהותנו בורונה העיר והמרפסת, עליה סיפרתי לכם כאן ניצלנו לשתי גיחות אל מחוצה לה. הראשונה הייתה אל העיירה סירמיונה שלחופי אגם גארדה
סירמיונה
מורונה לסרמיונה ניתן להגיע באוטובוס איטי למדי (כשעתיים נסיעה), או ברכבת שנוסעת כחצי שעה ועוצרת בעיירה דסנזאנו וממנה לוקחים אוטובוס לסרמיונה. על שום ההבדל בין מחציתה של שעה לשעתיים, בחרנו בנסיעה ברכבת.
כבר מחלונותיה החלו מתגלים לעינינו הצבעים המרהיבים של אגם גרדה וההרים היפהפיים הסובבים אותו.
שמחים וטובי לב ירדנו מהרכבת בדסנזאנו, כדי לגלות שהאוטובוס שאמור להובילנו למחוז חפצנו עתיד להגיע בעוד כשעה. עוד התברר שזהו אותו קו איטי שמגיע מורונה וחוזר אליה, דרך סירמיונה.
ניצלנו את ההמתנה כדי לשוטט מעט בעיירה הציורית והחלטנו שבדרכנו חזרה, נעשה שימוש בשרותיו הטובים והישירים של האוטובוס.
והרי לכם דוגמא נוספת, ללמידה תוך כדי תנועה.
סירמיונה שבדרום אגם גארדה, ממוקמת על לשון יבשה קטנה מעין חצי אי, והיא אחת מעשרות כפרים ועיירות הפזורים לחופי האגם הגדול. אחת האטרקציות של סירמיונה היא שמהנמל הקטן שלה יוצא מספר פעמים ביום מעין שאטל ימי בין העיירות והכפרים. וזה היה התכנון – להתחיל בסירמיונה וממנה לצאת ולבקר במקומות נוספים.
באותו היום למזג האוויר היו תכניות משל עצמו, ולאחר בוקר שקט ומסביר פנים, הגיעה למקום סופה עזה שכללה גשמים מטורפים, סופות ברקים ורוחות עזות. מזג האוויר "קרקע" את כל כלי השייט מקטון ועד גדול.
נאלצנו "להסתפק" בסירמיונה בלבד, שמצידה סיפקה את הסחורה, לצד צבעים נפלאים שסיפקו ענני הסופה, הנשפכים לאגם מכיוון ההרים, וקריאות צהלה של אהוב לבי שאוהב סופות, סערות ושאר מיני רטובים שזולגים משמיים.
כדרכו בקודש, סרב אהובי הנ"ל לקחת מעיל כצידה לדרך או ללבוש חולצה ארוכת שרוולים, ועל כן החל משנה צבעו לכחלחל ענוג. כמובן שבעיקשות, משך שעות ארוכות, סרב לרכוש חולצה או עליונית כדי להתחמם. בסוף נכנע וקנה בסירמיונה שבאיטליה חולצה עם הכיתוב ההגיוני USA ובא לכחלחל גואל.
הכניסה לעיירה היא דרך מבצר רומי גדול שמתוארך למאה ה 13, מטרתו הייתה הגנה על הכניסה לעיירה ועל הנמל שלה. יש במקום מוזיאון (בתשלום) עליו וויתרנו
העדפנו להמשיך אל העיירה פנימה ולחקור את צפונותיה.
בעיירה סמטאות קסומות, חנויות מזכרות ואומנות, ופזורים בה מלונות פאר עם גינון מדהים.
כנסייה יפה (איך לא) וגן מתוק שזכה מאתנו לכינוי "גן הפסגה", בהיותו הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגענו בעיירה.
הייתה ממנו תצפית מרהיבה אל שני צדי חצי האי הקטן. הספקנו לרדת משם תוך שהסופה מתעצמת ומצאנו מסתור במסעדה זעירה שניצלה חלל מינימלי בצורה מדהימה ושם סעדנו את לבנו.
שעות קסומות בילינו בסירמיונה, לא הספקנו להגיע בה אל כל פינה, ובלי ספק, היינו שמחים לשוב אליה.
חזרנו לאטנו אל הכניסה לעיירה תוך שאנחנו נלחמים ברוחות החזקות ושבנו לורונה באוטובוס שמבעד לחלונותיו נגלו לנו עיירות קסומות נוספות.
לסיכום – סירמיונה חלומית. בואו חמושים במטריה ועליונית. ואם אתם בורונה ובלי רכב, קחו את קו 11SAIA מתחנת Porta Nova הלוך ושוב וותרו על הרכבת
כמו תמיד, אשמח לתגובות ולהמלצות נוספות. מוזמנים לבקר במדור טיולים בחו"ל לכתבות נוספות!
גם אני משתתפת במיזם "בלוגריות מאירות את החודש"
מטרת המיזם:-
לזרוק אלומת אור לעבר עמותה, או ארגון חברתי ותוך כדי כך לאפשר לכם להכיר את מי שמנסה
להאיר כל השנה כולה.
בחרתי להאיר את עמותת סהר – סיוע והקשבה ברשת.
מטרת העמותה:- הצלת חיים.
סהר עוסקת בהקשבה ובסיוע לאותם שנמצאים במצוקה קשה. לעתים אובדנית.
מזה כ – 18 שנים, באמצעות מערך אינטרנטי שמתפרס על צ'אט, פורומים, מייל ו"סיירת" – שמאתרת קריאות מצוקה ברחבי הרשת, "סהר" מעניקה עזרה בזמן אמת.
העמותה מבוססת בעיקרה על מתנדבים, שעוברים הכשרה מקצועית רחבה, לומדים אמפטיה והקשבה, ויודעים לתת את האוזן השומעת, הכתף (הוירטואלית) להניח עליה ראש עייף ואתם את העזרה המיידית תחת פיקוחו של הצוות המקצועי.
למעט בתקופת ההכשרה, ההתנדבות נעשית מהבית. המתנדבים נשארים אנונימיים.
אני מקווה שאלומת האור שאני מכוונת אל העמותה – תסייע הן למי שרוצה לצעוק ולא ידע איפה האוזן שמחכה להקשיב לזעקתו והן לאותם שרוצים להתנדב, פעם בשבוע – בשעות הלילה, התנדבות משמעותית (ולא קלה)
אבל לא יכולים לצאת מהבית.
האמינו לי – יש לכם את הכוח להציל חיים כשאתם בפיג'מה בבית.
לטופס התנדבות לחצו כאן
