טיול זוגי – לסיינה שבטוסקנה
במסגרת הטיול שלנו לבירת טוסקנה פירנצה – החלטנו לצאת את העיר פעמיים. פעם אחת נסענו מערבה אל לוקה היפהפייה, ובפעם האחרת שמנו את פעמינו דרומה לסיינה.
סיינה הייתה המתחרה העיקרית של פירנצה לאורך כל השנים. שגשוגה של העיר החל במאה ה-12 ובמאות ה 13 וה 14 החלו גם האומנים שלה להתחרות באומניה של פירנצה. בניגוד גמור ללוקה המישורית והקלה להפליא להידוס רגוע, הרי שסיינה בהיותה עיר של עליות ומורדות, דורשת מעט יותר כושר.
אך בדומה להידוס שלנו בלוקה, גם כאן, נכנסנו למעט אתרים וחווינו את העיר כשהעיניים מוליכות את הרגליים.
לסיינה נסענו באוטובוס. דרך יפהפייה, לא ארוכה, ובכל מקום עליו נחו עינינו מבעד לחלון האוטובוס, מוכנים היינו לרדת ולתקוע בו יתד לתמיד.
האוטובוס מפירנצה:- 17 Via Santa Caterina da Siena Busitalia SITA Nord Autostazione
R131 שיוצא בערך כל חצי שעה. הנסיעה אורכת כשעה וחצי של עונג לעיניים. האוטובוס לא עוצר במרכז סיינה, אלא קצת מחוצה לה אבל אז מה? כיף גדול להתחיל כבר שם את ההידוס.
Piazza Salimbeni
בכיכר ארמון בסגנון גותי שנבנה במאה ה 14. במהלך המאה ה 19 הוא שופץ בפעם הראשונה ושוב במהלך המאה ה 20. הבניין, המשויך למשפחת סוחרים ותיקה בסיינה, מאכלס כיום את המשרדים הראשיים של Banca Monte dei Paschi di Siena, אחד הבנקים העתיקים ביותר בעולם.
הפסל בכיכר מוצב שם מאז 1882 והוא של כלכלן ופוליטיקאי שהיה בעד סחר חופשי ושנתיים לפני מותו תרם את ספרייתו לאוניברסיטת סיינה ובזכותו הוקמה הספרייה. לאות הוקרה הוצב פסלו בכיכר.
Church of St. Christopher
הכנסייה נמצאת ב Piazza Tolomei והיא בין העתיקות בסיינה, ובין המאה ה 12 וה-13 הייתה מקום התכנסותה של המועצה הגדולה של הרפובליקה. היא נפגעה קשות ברעידת אדמה בשנת 1798, ורק החלק האחורי שלה ששייך למנזר מתוארך לשנת 1200, נשאר על כנו עד לשנת 1921 ואז שופץ ושונה.
מול הכנסיה עמוד עם הפסל המפורסם של הזאבה של סיינה שמתוארך לשנת 1610. בכיכר ישנו גם Palazzo Tolomei מבנה אבן מ 1267 והוא נחשב לבית העתיק ביותר בסיינה.
המשכנו ללכת על Via di Citta ועל הדרך חיכה המבנה היפהפה הזה:-
Circolo Degli Uniti
לא פחות ולא יותר, מועדון החברים הוותיק ביותר באירופה. רק 100 גברים מורשים להיות חברים בו והם חייבים להיות בעלי זיקה ברורה, עקבית ושורשית לסיינה. הוא הוקם בשנת 1657 ומטרת המועדון הייתה להרחיב את מעגל הקשרים העסקיים שבין חבריו ולחזק אותם, תוך כדי אספקת שעשועים ותרבות. גם כיום המקום ממשיך לתפקד כמועדון סגור ומארח בו ערבי תרבות וקריאה.
Piazza del Campo
פיאצה דל קמפו – כיכר שהקפה 333 מטר והיא אחת הכיכרות הגדולות ביותר באירופה של ימי הביניים. סביבה הפלאציו פובליקו עם מגדל הפעמונים שלו ומבנים נוספים. על פי הנחייה של הממשלה משנת 1297 נדרשו לבנות כיכרות בצורה אדריכלית הומוגנית ככל שאפשר כשחזיתותיהם פונות אל הכיכר – כדי לשמור על מבנה הרמוני בינם לבינה.
בעבר היה במקום שוק מסחר גדול. כיום ישנם אירועים שונים בכיכר כמו הקרנבל בפברואר, ובקיץ ונערכות תחרויות הפאליו השנתיות, מרוץ סוסים מסורתי סביב הכיכר, שראשיתו אי שם בשנת 1310 ומאז ועד היום הוא מתרחש פעמיים בשנה ביולי ובאוגוסט. כשהגענו לסיינה, הבטיחה לנו תחזית מזג האויר גשם מהשעה 12:00 בשעה רבע ל.. קדרו פני השמיים בבת אחת, וגשם עז התחיל יורד דקות ספורות אחר כך. לא הצלחנו להיכנס לכיכר מפני שהיא הייתה "מבוצבצת" כהלכתה והייתה סכנת החלקה. ובכל זאת ניתן להתרשם מיופייה הרב.
Fondazione Accademia Musicale Chigiana – Onlus
האקדמיה למוסיקה בסיינה איזה מזל שהתחיל/המשיך לרדת גשם…נכנסנו רק כדי להסתתר והרווחנו מוזיאון מקסים למוזיקה ובית קפה חמוד ולצדו חנות מזכרות שכולה קשורה למוזיקה.
הארמון בו מתאכסנת האקדמיה הוקם בראשית המאה ה 13 ונבנה בראשית כמגדל תצפית ושמירה. הוא יושב על מה שהיה אז, עורק תחבורה ראשי שהיה לו ערך אסטרטגי גדול, גם למסחר וגם להגנה על העיר. הארמון עבר ידיים, בראשית המאה ה 16 הוספו לו קישוטים מקישוטים שונים שעדיין ניתן לראות עליו. בשנת 1770 נרכש על ידי משפחת סראצ'יני שהייתה אחת המשפחות העשירות בסיינה, שהרחיבו את המבנה, מילאו אותו באוסף של יצירות מופת, ואף רכשו שלושה בניינים סמוכים לו, ובעצם מה שרואים כיום חיצונית הוא המבנה הסופי.
בשנת 1806 נפתח הארמון לציבור בפעם הראשונה כ"גלריית סראצ'יני" , הכניסה הייתה חופשית וללא תשלום וב- 1819 פורסם ספר הדרכה ליצירות המוצגות במוזיאון הפרטי.
בשנת 1906 ירש את הארמון איש עסקים חובב תרבות מושבע, שאהבתו הגדולה ביותר הייתה מוזיקה. הוא שיפץ ושינה אותו מבפנים ואף יצר בו אולם קונצרטים ותיאטרון קטן לביצוע מחזות וקריאת שירה.
האקדמיה עצמה נוסדה בשנת 1932 כמרכז בינלאומי ללימודים מוסיקליים מתקדמים, והספרייה שלה כוללת מעל 70,000 כרכים של יצירות מוזיקאליות החל מהמאה ה 14.
בחצר הפנימית באר עתיקה ממנזר ישן ,פסלים על הקירות ופרסקו משגע על התקרה.
כשביקרנו במקום, הארמון היה סגור למבקרים. תוך כדי כתיבת הפוסט גיליתי שהחל מנובמבר 2018 ועד 30/06/19 הוא ייפתח לסיורים מודרכים בני שעה, בהזמנה מראש אותה ניתן לעשות במייל infochigiana@operalaboratori.com
הסיורים מתקיימים בימים ב'-ש' בשעה 11:00 בבוקר ובימי חמישי גם ב 16:00 עלות הסיור 7 יורו.
מוזיאון כלי הנגינה/המוזיקה
בשלושה חדרים הסמוכים לאולם הקונצרטים שנבנה בארמון, יצר היורש הנלהב מוזיאון קטן ויפהפה לכלי מוזיקה. בין כלי הנגינה המוצגים במוזיאון צ'מבלו שנבנה בשנת 1515, צ'לו של סטרדיווריוס, פסנתר שהיה שייך לליסט ועוד.
שוב, בביקורינו במקום לא ניתן היה לראות את כל המוזיאון, אבל גם החלק הקטנטן עם הצילומים היפים ושני הפסנתרים שראינו, הסב לנו שמחה ועונג. כיום, במסגרת הסיור בארמון' כלול ביקור במוזיאון השלם.
כתובת:- Via di Città, 89, 53100 Siena
basilica di san francesco siena
הכנסייה הוקמה מייד לאחר מותו של פרנציסקוס הקדוש בשנת 1226 בדיוק במקום בו ניצבת הבזיליקה כיום. בין השנים 1326-1475 הורחבה הכנסייה אך נשרפה כמעט כליל בשריפה גדולה שהייתה בשנת 1655 והיא נעזבה ונזנחה
למשך כ 200 שנים, עד שבשנת 1763 התחילו לאט משפצים אותה ובשנת 1765 הוקם מבנה הפעמונים הנוכחי. במהלך המאה ה 10 המשיכו בשיקום הכנסייה ואז גם הוסיפו לה את החזית הנוכחית.
המנזר של סן פרנצ'סקו הוקם במאה החמש עשרה והורחב בשנת 1518. כיום הכנסייה משמשת את הפקולטה לכלכלה של אוניברסיטת סיינה ואת ספריית המעבדה המשפטית. לצערנו המקום היה סגור כשהגענו.
כתובת: Piazza S. Francesco, 6, 53100 Siena
הדואומו – ה-קתדרלה של סיינה
אם הגעתם לסיינה ליום אחד, או לדואומו במיוחד ולא רכשתם כרטיסים מראש, אתם קונים את הכרטיסים לדואומו ב:- Siena Tourist Information Office Piazza del Duomo, 2, Siena
אם אתם מתוכננים לפי ימים ויודעים בדיוק מתי תהיו בסיינה אפשר לרכוש כרטיסים כאן
גולת הכותרת של היום שלנו בסיינה הקסומה הייתה הקתדרלה העצומה.
ככל הידוע, היא הוקמה במיקום בו שכנה כנסייה אחרת, שהוקמה במאה ה 9 והאזכור הראשון שלה כקתדרלה מופיע בכתובים בשנת 126 ,אז שולם עבור השלמת כיפתה. רשומים נוספים מספרים שבשנת 1667 לערך חלקים ממנה נבנו מחדש.
גם אם אין לכם זמן להיכנס אל הפלא המפוספס, חובש הכיפה ועטור במגדל, ועברתם רק כדי לראות, סובו סביבה, היא שווה את זה.
אבל, אם יש לכם זמן לבוא בשעריה, אני מבטיחה לכם שלא תצטערו.
לעומת הפנים הספרטני כמעט, של הדואומו בפירנצה, הרי שהדואומו של סיינה עשיר ומרשים מהמסד ועד הטפחות, הפסיפס על הרצפה והתקרות המצוירות. אין בה ולו פינה, אליה תפנו מבט ולא תמצאו בה משהו מיוחד.
את העבודות על רצפת הקתדרלה החלו כבר במאה ה 14 אבל הן הושלמו רק לקראת המאה ה 19 והן עשויות בטכניקות כמו:-
שיבוץ בשיש – כמו ה פייטרה דורה אבל בענק.
בעץ – שנקראת מארקוטרי, שילוב של פיסות עץ ופורניר, על מנת ליצור דפוסים דקורטיביים, תמונות או עיצובים שונים.
והגרפיטו – הנחת שכבות טיח בצבעים מנוגדים, חריצה/שריטה שלו, הוספת צבע או טיח צבעוני ואז גירוד השכבה על מנת ליצור תבנית או ציור.
בסמוך לכניסה, על הרצפה גלגל המזל והזאב הסייני, מוקפים בסמלי הערים שהיו בנות בריתה של סיינה. ככל הידוע הפסיפס הזה הוא משנת 1369.
הרצפה כולה מדהימה ורק עבורה יש צורך ביום שלם כדי לעבור ולחקור אותה.
הדוכן שגילף ניקולה פיזאנו בין השנים 1265 ו -1268, בנו ג'ובאני, שגילף את הפסלים בחזית, דונאטלו, ומיכלאנג'לו הם רק חלק מהאומנים שיצירותיהם מפארות את הקתדרלה הפלאית
ספריית פיקוליומיני
יצירת מופת בפני עצמה.
הספרייה היא על שם סלביו פיקוליומיני שלימים הפך להיות האפיפיור פיוס השני. הוקמה על ידי אחיינו, שלימים היה לאפיפיור פיוס השלישי, לזכר דודו ובה אוסף עשיר של כתבי יד שאסף במשך שנים רבות. הספרים מוצגים בצורה יפה, אבל מה שבאמת ובתמים מעניין ומרשים בספרייה המופלאה הזו הם ציורי הקיר של פינטוריקיו ותלמידי סדנתו ובהם רפאל סנטי .
10 סצנות המתארות שלבים שונים בחייו של האפיפיור פיוס השני, במרכז החדר עותק של שלוש הגראציות מהתקופה הרומית.
הויטראז'ים
ויטראז'ים מרהיבים להפליא בקתדרלה. The Duccio Oculus הוא אחת הדוגמאות העתיקות ביותר לויטראז' איטלקי ונוצר ב 1288 מתאר את קבורת מריה.
בחזית ויטראז' שמתאר את הסעודה האחרונה שנעשה בשנת 1549. בתמונה העתק חלון ויטראז' שנעשה בין השנים 1287-1289 לפי ציור של דוצ'יו די בונינסגנה, המקור הועבר למוזיאון דל'אופרה – מוזיאון הדואומו
כשאתם יוצאים מהקתדרלה, אל תהססו ורדו במדרגות התלולות למטה וגשו אל פתח הקריפטה.
הקריפטה
למרות שבמקור יש ירידה מהקתדרלה ישירות אליה, הכניסה עכשיו היא מחוצה לה. והיא נבנתה יחד עם הקתדרלה במאה ה 13.
הגדרת המקום כקריפטה איננו מדויק, מאחר ומעולם לא שימש המקום לקבורה, אך זה השם שנתנו לו וזו אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות ביותר של העשורים האחרונים. משך מאות רבות שימש המקום כמחסן לחומרי בניה ופסולת ובעצם היה סגור וחסום.
בשנת 1999במהלך חפירות שנעשו באזור הוא התגלה מחדש ונפתח לציבור ב 2003. למה אני שולחת אתכם לשם? מפני שיש שם חדר מלא פרסקאות מהמאה ה 13. ובאמת ובתמים נעתקת הנשימה מולם. הצבעים המרהיבים עושים את שלהם, למרות שרואים גם את פגעי הזמן.
המוזיאון
המוזיאון אמור היה להיות לחלק מהקתדרלה, אך לאחר המגיפה השחורה הופסקה בנייתה של הקתדרלה הגדולה, וחלק זה של המבנה הפך להיות בשנת 1869 – למוזיאון לאומנות נוצרית וכמובן אכסניה לפריטים מקוריים מתוך הקתדרלה.
היציאה מהמוזיאון דרך הפתעה חביבה בדמות כנסייה/חנות מזכרות מרהיבה
הקיר הבודד
הקתדרלה אמורה הייתה להתרחב לממדיי ענק – הקיר הזה אמור היה להיות חלק ממנה. העבודה על הרחבת הכנסייה החלה בראשית המאה ה 14 אבל בשנת 1348 המגפה השחורה השמידה את רוב אוכלוסיית העיר, העבודה על הרחבת הקתדרלה הופסקה ומעולם לא התחילה מחדש. ניתן לטפס על הקיר ולהשקיף על העיר.
יכולה הייתי להמשיך ולהפליג בתיאורים. אבל אני די מאמינה שהבנתם כבר שאנחנו כנראה יכולים היינו להקדיש מספר ימים רק לקתדרלה הפלאית הזו.
עלות כרטיס כניסה שכולל את הקתדרלה, הקריפטה והמוזיאון בין 13-15 יורו תלוי עונה. ממליצה לבדוק באתר. כדאי לדעת שהכרטיס תקף לשלושה ימים.
סיורים בקתדרלה בפרט, בסיינה ובאזור תוכלו למצוא כאן ועל כרטיס סיינה תוכלו לקרא כאן
עד כאן טיול יום זוגי לסיינה הנהדרת. אין ספק שאם רק ניתן – ראוי להקדיש לה הרבה יותר. אבל זה הזמן שעמד לרשותנו ואנחנו חגגנו אותו.
