שמורת פורה, קיבוץ שובל, שלולית החורף שפיר
טיול לדרום ולא רק אדום
כנהגת היחידה בבית וכמי שהישיבה מאחורי ההגה איננה חביבה עליה במיוחד, הדרום האדום הזה נראה רחוק מאד. גם המחשבה על ישיבה ארוכה בפקקי התנועה, עליהם הכריזו חדשות לשבתות קרייני גלגל"צ הלוחשים, גרמה לי לעצבנות יתר, עוד טרם קמתי 'תלבשתי וצחצחתי ת'שיניים.
וכך, שנה אחרי שנה, כשכולם נסעו דרומה ושיתפו תמונות נפלאות של מרבדי כלניות, אנחנו פגשנו בהן בגבעות הכורכר הקרובות הביתה.
למרות זאת החלטנו, באחת השבתות האדומות, לשים פעמינו ולנסות לראות מרבד אדום זה או אחר, דרומית לנו.
אבל, להדרים בלי להגזים!
בחרנו בשמורת פורה, שקרובה לקיבוץ שובל, בו יש תערוכת צילומים שמשכה את תשומת לבי.
כדי לסדר את אדון הפקקים וחבר ידידיו צמודי הפגוש – יצאנו לדרך בשבע וחצי בבוקר.
שמורת פורה
בעיקרון, פשוט נוסעים על כביש 40 והשילוט משובח.
עוד יותר בעיקרון, שימו ווייז! הוא שמע על המקום ואפילו לא יעשה לכם פרצוף מופתע.
הכבישים היו ריקים לתפארה, ומגרש החניה של השמורה אירח מספר בודד של מכוניות, כשהגענו לשם.
שמורת פורה, שבצפון הנגב, ממוקמת בין צומת פלוגות לצומת בית קמה, על אפיקו של נחל פורה שהוא יובל של נחל שקמה.
היא מסודרת עם שבילים להולכי רגל ובקשות מפורשות להישאר עליהם כדי לא לפגוע בצמחים.
השמורה היא ארץ לא זרועה בתוך שדות חקלאיים מעובדים אחרים, שבסביבתה.
המסלול בה הוא מסלול מעגלי.
פגשנו שם לא רק כלניות
וינקה עשבונית
קדד פיינברון
עירית גדולה
לשון הפר
דודה רפואי
אירוס ארצישראלי
ופרחים שלא מצאנו להם שם, אבל אולי אתם תדעו
וגם את אגם פורה, שקרקור הצפרדעים משך אותנו אליו.
המשיכה כנראה לא הייתה הדדית, מפני שאף לא אחת מהן התכבדה והראתה את פרצופה.
קיבוץ שובל – מרכז ישראל
קיבוץ שובל נמצא לא רחוק מרהט, בין קריית גת לב"ש.
בדיוק במרכז ישראל, בין הנקודה הדרומית ביותר באילת לצפונית ביותר בחרמון.
נסענו לשם, מפני שתערוכת צילומים בשם "בית פנימי" משכה את תשומת לבי.
הצלם שי פוירינג, צילם ותיקים מהקיבוץ בפינה שהם בחרו וקשורים אליה ביותר.
התערוכה הפתוחה יפהפייה, כל הבעה מצולמת וכל כיתוב ראויים לתשומת לב מרבית.
אבל, כבר כשהגענו משכו את תשומת לבי מגדל בטחון ואז מגדל מים ואתם יודעים מה קורה עכשיו, נכון?
קיבוץ שובל היסטוריה – בקטנה
11 הנקודות
כבר בשנת 1939, החלו מוסדות ההתיישבות לרכוש קרקעות גם בנגב מתוך כוונה לעבות את היישוב היהודי בו בהמשך.
תכנית מוריסון גריידי שהשאירה את הנגב הצפוני למדינה הערבית, ואת הנגב הדרומי לבריטים, אילצה את ראשי היישוב לחשיבה מהירה ויצירתית לצורך קביעת עובדות בשטח, כאלה שתאלצנה את הגורמים לשוב ולשקול את המפה מחדש.
על מנת לכלול את אזור הנגב בתחום גבולות העתיד של המדינה היהודית, תוך יצירת מציאות פוליטית חד משמעית חדשה בנגב הצפוני, הוחלט על מבצע התיישבות רחב היקף.
במהלך המבצע יוקם מספר גדול של ישובים בעת ובעונה אחת, מתוך מחשבה שיהיה קשה מאד לבריטים לפנות מספר ישובים רב, שיהיו לא מרוחקים האחד מהשני.
מבצע ההתיישבות העצום החל במוצאי יום הכיפורים של אוקטובר 1946.
מועד הפעולה נקבע כתגובה לאירועי השבת השחורה, יום בו ביצעו הבריטים מבצע צבאי נגד היישוב העברי בארץ-ישראל, ונעצרו בו רבים ממנהיגי הישוב, ומתוך הנחה שביום הכיפורים הבריטים יהיו שאננים ובטוחים שאחרי צום, היהודים ישקטו על שמריהם.
עובדה חשובה נוספת הייתה, שיום הכיפורים היה בשבת ויום ראשון, הוא יום המנוחה של הבריטים.
11 ישובים הוקמו במהלך לילה אחד ועוד יום, במבצע ההתיישבות הזה, שנחשב לאחד הגדולים, אם לא הגדול ביותר, שנעשו טרם קום המדינה. אחד מאותם 11 ישובים הוא שובל.
בזמן הביקור שם, זכינו להכיר את מיקי עין גדי, שתוך כדי שיחה סיפרה לנו שהיא עובדת בארכיון.
אתם לא יכולים לדמיין את הקנאה שהתעוררה בי 😊
כשהתחלתי לכתוב את הרשומה, לא התאפקתי ופניתי אליה בבקשה לשלוח אלי תמונות מאותם הימים.
התמונות שאתם רואים כאן הן אם כן, באדיבות ארכיון שובל.
וזה המקום להודות, מקרב לב, למיקי עין גדי על ההיענות המהירה לבקשתי.
קיבוץ שובל הוקם על ידי גרעין של השומר הצעיר ב 1944 וכאמור באוקטובר 1946 עלה לקרקע.
בני הקיבוץ שקיוו להתיישב ליד הים, רצו לקרא לו אילת. לאחר דיונים בוועדת השמות הוחלט לקרוא לו שובל, על שמו של אחד מבני יהודה.
"בני יהודה:- פרץ, חצרון וכרמי וחור ושובל" (דברי הימים א' פרק ד פסוק א').
עם הקמתו ולאורך זמן, היה הקיבוץ שתופי לגמרי. כל הרכוש היה משותף בלי סייגים. במהלך הזמן השתנתה מעט הגישה, ובהדרגה צעד הקיבוץ לעבר הפרטה, תשלומים אישיים, ביטול הלינה המשותפת ולפני מעט יותר מעשור התקבלה שם ההחלטה לשמור על רשת ביטחון של ערבות הדדית, למקרה ויהיה מי שנזקק, אבל חברי הקיבוץ יתחילו לקבל שכר.
עיקר פרנסתו של הקיבוץ, גם היום, על חקלאות.
בית הביטחון
נבנה בשנת 1947 ותוכנן כך שיוכל לאפשר שהות של עד 25 איש ל 20 יום. על גגו הותקן מתקן איתות לקשר עם קיבוץ משמר הנגב למקרה הצורך. במשך השנים שמש בית הביטחון כחדר נשק, ספריה ואפילו למגורים.
מגדל המים
נבנה בשנת 1948. סביבו ציורים מתוקים שצוירו על ידי ילדי הקיבוץ.
פולה והמועדון הישן
עם השנים הלכו תושבי הקיבוץ והתבגרו. אל המועדון, בו נהגו להתכנס, מוביל גרם מדרגות, שלא הקל עליהם את הגישה אליו.
עלינו למרפסת המועדון וצילמתי את הנוף ומעט מוצגים שקרצו לי.
ועל כן נבנה מועדון חדש, פולה שמו.
ניתן להתארח במועדון, להזמין כוס קפה (5 ₪) משובח ויש גם מיני תופינים
(לא דגמנו אבל הם נראים יפים ומפתים).
חנות "סריקרפט"
חנות מקסימה, מלאה בכל טוב ממעיל ועד גרב, תכשיטים ותקשיטי בית. מתקבלים בסבר פנים מאיר והמחירים ממש סבירים, אז אם אתם כבר בסביבה…
פתוח:- א'-ה' 15:00- 13:00, 12:00- 9:00. ו' 13:00 – 09:00 שבת 14:00 -10:00.
חדר האוכל ואתר הנצחה
על אתר ההנצחה ועל חדר האוכל כתב מיכאל יעקובסון בבלוג שלו "חלון אחורי":-
"סיבוב בחדר האוכל ואתר ההנצחה בקיבוץ שובל"
בריכת שפיר
הארץ הזו לא בורכה ביותר מידי אגמים ונהרות שוצפים וכל שלולית, גורמת לנו שמחה גדולה. כדי שנרגיש גדולים, לעתים יש הקוראים לאותן שלוליות חורף "בריכת החורף". שיראה מכובד יותר.
שלוליות נוצרות כתוצאה מהיקוות מי גשמים בכל מקום בו יש שקעים משקעים שונים, בין אם מעשי הטבע ובין אם מעשה ידי האדם. כשהאדמה רוויה ואין בכוחה להכיל עוד, או כשהאדמה היא אדמה כבדה, שמונעת מראש את חלחול המים. ככל שהשקע עמוק יותר, כך נצר בית גידול גדול לח יותר. כזה שמאפשר למערכת אקולוגית ענפה ומיוחדת להתפתח.
מיני שונים של צמחים ודו חיים, שזה בית גידולם תלויים בשלוליות החורף.
ייחודן של בריכות החורף הוא שהן מתייבשות בקיץ. עקב כך הן מתאפיינות במינים מיוחדים של צמחים ובעלי חיים, שאם חלילה, לא תתייבש השלולית שלהם, הם ייעלמו, בדיוק כמו במקרה שלא תשוב השלולית ותרווה רב מים לעת חורף. הכחדת שלוליות החורף, בכל צורה, תביא את הכחדת המינים שתלויים בה.
ונגיד, רק סתם לצורך האמירה, שלא אכפת לנו מהקרפדות, הצפרדעים ושאר החיים שם, בריכות החורף מסייעות לחדירת מים נקיים יותר לאקוויפר! וזה כבר חברים, קשור ישירות אלינו.
בעבר כבר סיפרתי לכם על שלולית החורף ברחובות ועל פארק בריכת החורף לב השרון.
עכשיו תורה של שלולית החורף שפיר שנמצאת בכניסה לקיבוץ עין צורים בין קריית מלאכי לאשקלון.
שלולית החורף שפיר שימשה בעבר כבריכת ההשקיה של הכפר הערבי סוואפיר אל-שארקיה. הכפר נהרס במלחמת העצמאות ונראה שגם הסכר שבנו, על מנת לאגור מאחוריו את מי הגשמים, נהרס אף הוא. למרות ההרס הצליחה השלולית להתמלא בכל פעם מחדש, ולחגוג את ימות החורף הגשומים.
לפני כעשור נבנו בסביבתה אתר מבנים ארעיים למגורים ותחנת דלק, ושני אלה סתמו את הגולל על הניקוז אל המקום. השלולית יבשה.
המועצה האזורית שפיר, קק"ל, משרד החקלאות ופיתוח הכפר ורשות נחל וניקוז שורק לכיש, החליטו לצאת למבצע הצלה. התוצאה היא פארק נאה שמגרש חניה קטן אך מסודר לפתחו, שולחנות פיקניק, מתקני שעשועים לילדים וגשרי עץ מעל שלולית יפה אחת ששוקמה.
זה היה טיול לדרום צבעוני, פורח ומסקרן.
קומו, הביטו בשעון, עשו הכרה עם השעות המוקדמות של הבוקר גם בשבת – וצאו לטייל טיול נטול פקקים.
