טיול במושבה שמכבדת את עברה
טיולים בטבע הם דבר מענג ביותר.
אוריאל ואני, נמנים על חובבי טיולי הפריחה, הארכיאולוגיה והמים. אבל גם טיולים עירוניים, יותר ופחות, חביבים עלינו מאד. כתושבי השפלה/המרכז החלטנו שאנחנו רוצים לבדוק ולגלות מה מסתתר פה, ממש מעבר לפינה. הכוונה הייתה לנסוע לטיול בגדרה, יבנה ובגבעת חומרה.
כבר בבוקר אמר לי אוריאל, שכמו שהוא מכיר אותנו, נראה לו שגבעת חומרה תדחה ליום אחר, ושכנראה נספיק רק את גדרה ואת יבנה.
העברנו את עצמינו ממצב "תושב" ל- "תייר" ויצאנו להכיר את גדרה.
גדרה, שוכנת על כביש 40 בין צומת ביל"ו וצומת כנות.
כמעט כמו רומא גם גדרה בנויה על 7 גבעות (כורכר) המתנשאות לגובה של כ- 80 מטר, מעל פני הים.
המושבה, שהוקמה בשנת 1884 על ידי אנשי ביל"ו. היא המושבה היחידה שהוקמה על ידם ועל שום כך היא מכונה "מושבת הביל"ויים". בשנת 1949 הוכרזה המושבה כמועצה מקומית.
נו, אתם מכירים אותי כבר, אז קבלו קצת היסטוריה "בקטנה"
מי היו הביל"ויים?
ארגון צעירים יהודי ציוני אשר הוקם בינואר 1882 בעיר חרקוב שבאוקראינה, לאחר הפוגרומים שהתחוללו שם, שזכו לשם "הסופות בנגב". השם אגב, נבחר כשם קוד כדי לציין את המהומות שהתפרצו כסופה, בעיקר בדרום מערב האימפריה הרוסית, בעיתונות הציונית של אז.
גל הפרעות האכזרי, שהחל באפריל 1881 ונמשך עד מאי 1882 בעיקר באוקראינה (של היום), בתוספת חוקים נוקשים כמו תחום המושב, שהוטלו על היהודים ברחבי האימפריה הרוסית עוררו גל הגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית, בעיקר אל ארה"ב ולארגנטינה, אבל גם חיזקה באחרים את ההכרה בצורך בתנועה יהודית לאומית. תנועה ציונית שמטרתה המוצהרת הייתה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.
בראשית קראו לעצמם "דאביו" "דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות י"ד פסוק ט"ו).
בהמשך החליטו שלא מספיק לדבר, יש צורך לדרבן ועל כן שינו את שמם לביל"ו "בית יעקב לכו ונלכה" (ישעיהו ב' פסוק ה').
קבוצת יהודים משכילים, חופשיים ומבוססים היוותה את הגרעין הראשוני. 50 אנשים סה"כ.
בראש התנועה עמד ישראל בלקינד ומרכז התנועה, היה בחרקוב ועבר משם לאודסה.
הם קראו להתחדשות רוחנית לאומית של העם היהודי בארץ ישראל ובעולם, ומטרתם הייתה התיישבות בארץ ישראל. בעקבות גרעין ההקמה הזה קמו קבוצות נוספות בערים כמו מוסקבה, מינסק ועוד. השאיפה הייתה לעלות כחלוצים לארץ ישראל ולקיים בה חיי שיתוף.
ביולי 1882 ישראל בלקינד, יחד עם עוד 12 גברים ואישה אחת מתוך קבוצת הביל"ויים, ירדו מאניה בנמל יפו, במטרה להיות עובדי אדמה. את ראשית דרכם בארץ עשו ב"מקווה ישראל", כקבוצה מאוחדת, שחיה חיי שיתוף עם תקנון משותף. התנאים היו תנאים קשים ביותר, השכר היה שכר דל והקושי החל נותן אותותיו. מחלוקות קמו בין חברי הקבוצה לישראל בלקינד, שאולץ לעזוב את הקבוצה יחד עם אחיו.
בסוף 1882 עברו חברי הקבוצה להתגורר בראשון לציון ולעבוד בה. גם בראשון לציון היה שכרם דל ופניותיהם אל תנועת חובבי ציון לקבלת סיוע – נדחו. עד סוף 1884 היה מספר הביל"ויים בארץ 48, ברוסיה חדלה התנועה מלהתקיים בכלל.
וזו השנה בה ייסדו 9 חברי ביל"ו את המושבה גדרה.
ראשית ימי גדרה
חברי ביל"ו נתקלו בקשיים להשיג סיוע כספי שיוכלו באמצעותו לממש את כוונתם וחזונם להקמת מושבה שיתופית בארץ ישראל. כשאם המושבות פתח תקווה שהוקמה ב 1872, ראשון לציון ב- 1882, ראש פינה, זיכרון יעקב ועוד כמה מושבות כבר התחילו את מסען המשותף ליישוב הארץ.
חברי התנועה נדחו גם על ידי הברון רוטשילד, שהסתייג מעקרונותיהם הסוציאליסטיים והתקנון הדמוקרטי, שעל פיו תבחר הנהלת המושבה על ידי ומקרב תושביה. תקנון זה לא יכול היה להיות מיושם כשפקידי הברון הם שניהלו את המושבות האחרות. עקרונות אלה הביאו למאבק איתנים בינם לבין פקידות הברון ובהתאם – לחילוקי דעות בינם לבין תושבי המושבות האחרות שבסביבה.
בסופו של דבר, החליטה אגודת חובבי ציון לסייע לאותן מושבות שלא זכו לתמיכת הברון, כשהם נעזרים ברב יחיאל פינס אשר רכש עבורם חלקת אדמה בת 3,300 דונם בכפר הערבי קטרה.
עם עלייתם לגדרה, התיישבו הביל"ויים בצריף מגורים אחד, ששימש את כולם והוקם בסיועו של הרב פינס.
מקום לבהמות איתן חרשו את השדות, לא היה להם, וגם לא את המעות הדרושות להוצאת רישיון להקמתו של כזה, ועל כן הם חפרו את הבור.
על פי החוק העותומני, ברגע שלמבנה יש גג, גם אם אין לו רישיון אסור להרסו, אולם תושבי הכפר הסמוך, שצפו וראו אותם בונים, הלשינו לשלטונות שהגיעו ואילצו אותם להרסו. תוך יצירת הסחת דעת מתושבי הכפר ומהשלטונות מיהרו לשוב לבנות אותו והפעם סיימו את הבניה עם גג במועד.
לימים הבור ההוא נקרא "בור הביל"ויים".
את הרכב חנינו במגרש עפר ויצאנו אל מוזיאון גדרה.
עצרנו לרגעים בחצר המוזיאון שעוד מתכננים לה תכנונים רבים
אבל רגע לפני שנכנסנו בשערי המוזיאון לתולדות גדרה והבילו"יים, נכנסנו לכיכר שמולו.
גם כי – משם אפשר לצלם אותו במלוא יופיו וגם כי גינת רחל שבכיכר הקטנה, היא כמו מוזיאון חוצות קטנטן ובמרכזה לוח זיכרון. מה עושה יצירת אומנות של אומן אוסטרי מפורסם במרכז המושבה גדרה?
המוזיאון לתולדות גדרה והביל"וים
כבר עם כניסתנו למוזיאון, הייתה לנו הזכות העצומה להכיר את נעה שרמן גולדפינגר מנהלת המוזיאון, בעלת שורשים עמוקים, בני ארבעה דורות במושבה, ואת מרים יוגב המדריכה.
לשמחתנו ולמזלנו היינו אורחיו היחידים של המוזיאון באותה העת, ועל כן זכינו להדרכה צמודה, נלהבת ומרתקת משתיהן. וכשמרים יוגב שמעה שבאנו במיוחד לגדרה ומשם אנחנו נוסעים ליבנה, בלי להתבלבל היא אמרה:- "אה, ליבנה כבר לא תגיעו היום" …וצדקה.
את הביקור התחלנו בסקירה קלה על מקום מושבו של המוזיאון, בית מינץ, שנבנה בשנת 1924 על ידי דוקטור משה מינץ בקצה רחוב הביל"ויים, ומראהו השונה בולט למרחוק. את סיפורו של הדוקטור תוכלו
לקרא בבלוג "חכמת הארץ" של נעה שרמן גולדפינגר.
המבנה כולו מועמד לשימור. המוזיאון עבר שיפוץ נרחב ונפתח מחדש לפני כשנתיים.
קבלנו הסבר על ראשית ימי גדרה, צפינו בסרט על ראשית ימי הביל"ויים והסתובבנו ארוכות בחדר נהדר ובו כלי עבודה מראשית ימי המושבה.
נעה הפנתה אותנו לקיר אחד ועליו סיפור יחיד ומיוחד.
כפר אוריאל
סיפורו של כפר אוריאל הוא סיפור שהלוואי והיו עוד כמותו עד לעצם ימינו, בכל ישוב וישוב.
בין העולים הרבים שהגיעו לארץ בגל העלייה הגדול, היו גם בעלי מוגבלויות ונכויות שונות. ביניהם כבדי ראייה ועיוורים. מאחר וקשה עד בלתי אפשרי היה, לשלבם בתהליך הקליטה הנוקשה של יישוב במעברות, ניסו למצוא פתרונות מפתרונות שונים, שיביאו אותם לידי עצמאות כלכלית ויכולת לנהל חיים עצמאיים ומלאים. ראשית, הם רוכזו במספר מקומות בהם זכו להכשרה מקצועית במלאכות שונות, כמו עבודות קש, ייצור מזרונים ומטאטאים. בהמשך הוחלט על ידי מלב"ן להקים כפר מיוחד עבור כבדי הראייה והעיוורים. בסוף שנת 1950 הוקם ואוכלס "כפר אוריאל".
נסללו כבישים, הוקם מעקה לאורך כל השבילים שבין המפעלים לבתי המגורים, כדי להקל על הנגישות, הוקמו מוסדות חינוך, מפעלים מוגנים בהם יכולים היו לעבוד וגם מרפאה, מכולת וגן. רמזור הוקם בעבור העיוורים, כך שיוכלו לחצות את הכביש.
בראשית הדרך, הצליחו מפעלי הכפר לשווק את תוצרתם ברווח נאה. עם השנים בוטלו ההקלות והפטורים שנתנו למפעלים, ההזמנות מהמפעלים הלכו ופחתו עקב הפצעתם של מוצרים זולים אחרים וממפעל מרוויח, הפך כפר אוריאל לבעל גירעון הולך ותופח.
לאט לאט התחילו לשכנע עובדים במפעל לפרוש, שעות העבודה צומצמו והיקף העבודות הלך ופחת. בשנת 1967 נסגר הכפר המופלא.
במוזיאון תוכלו לראות שעון ברייל שנתרם על ידי נכדו של אחד העיוורים מתושבי הכפר.
נגישות:– יש הפניה בולטת לכניסה נגישה למוזיאון
כתובת:- הביל"ויים 29
עוד כמה תמונות מהמוזיאון הנפלא
הצריף האחרון – בית סברדלוב
אמרנו לכם שפגשנו צמד מופלא במוזיאון.
כשתכננו את הסיור שלנו לגדרה, ראינו שלצריף האחרון, עליו אספר לכם עוד רגע קט, יש צורך להזמין סיור מראש. מאחר ולא הייתה לנו כוונה להצטרף לסיור מאורגן מראש, החלטנו שמקסימום נצלם אותו רק מבחוץ.
תוך כדי כך שאנחנו זוכים להסברים הנהדרים מנעה ומרים, זרקה מרים שאלה:-
הייתם רוצים שאקח אתכם לצריף?
תגידו ת'אמת, הייתם אומרים "לא, תודה" – לאראלה ממפעל הפיס?
כשהיא חמושה בצרור מפתחות, ובצעד נמרץ הובילה אותנו מרים יוגב אל הצריף.
בדרך עוד התעכבנו מעט, כשגילינו מפה של גדרה, שניצבת בצד המדרכה, עם כתב ברייל וקווי מתאר בולטים לטובת כבדי ראייה ועיוורים.
צריף הביל"ויים נבנה ע"י אליהו וחיה סברדלוב והוא הצריף היחיד בארץ שהשתמר בשלמותו מאז ימי העלייה הראשונה. הצריף האחרון משישה הצריפים המקוריים שבנו הביל"ויים בשנת 1887, לאחר שפרקו את העצים מ"בור הביל"ויים" והשתמשו בהם לבנייתם.
למזלו של הצריף, הוא המשיך לתפקד כבית עד סוף שנות ה- 60 ובשנות ה 70 הפך למחסן.
בסוף שנות ה 70 הוא נתרם על ידי בני המשפחה למועצה, עבר שימור מוקפד והוא עומד על תילו.
כתובת:- הביל"ויים 23
נפרדנו לשלום ממרים והמשכנו בשוטטות.
לאורך כל ההידוס ברחובה הוותיק של המושבה, מצאנו "במות" מידע קטנות ומרגשות, שמספרות את סיפורה של המושבה. רצונם של פרנסי המושבה ותושביה להבליט את ייחודו של רחוב הביל"ויים ניכר, הן במבנה החדש לחלוטין שנבנה ליד הצריף, ונראה כאילו הוא יליד המקום ולא עולל רך בשנים, והן באותיות הברזל על בתי העסק, שאמנם לא שומרים על אחידות הגופנים, אבל כן מעניקים את האווירה האחידה והמיוחדת.
בית הכנסת "ישורון", בית הספר הראשון ומגדל המים
בית הכנסת "ישורון" הוקם, במידה מסוימת, כאות הוקרה והערכה לרב פינס, שהושיט יד וסייע
בראשית ימי גדרה. הביל"ויים, שכזכור היו חופשיים וסוציאליסטים, ששאפו לקיים אורח חיים שיתופי ולא דתי/מסורתי, חשו כלפיו כבוד והערכה.
בראשית, מדובר היה בצריף עץ, שמוקם בסמוך לבור הביל"ויים, והוא שימש גם ככיתות לבית הספר וגם מקום להתכנסויות חברתיות, משהוקם בית ספר פינס, חדלו כיתות בית הספר מלהתארח בו.
משנבנה בית מינץ – חדלו גם הפעילויות התרבותיות והחברתיות מלהתקיים בו, והוא החל משמש אך ורק לצרכי דת.
המבנה עצמו, שהיה לבית הכנסת הראשון של הישוב גדרה, נבנה בשנת 1912. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, שימש כמפקדה לתורכים וכבית חולים לחיילים הפצועים, הוא הופגז על ידי הבריטים וגגו שנהרס, שוקם בתום המלחמה.
בית הספר הראשון נבנה בשנת 1900 אז הספיק רק חדר אחד. מאוחר יותר נבנו שני חדרים נוספים, לתקופת מה שימש כבנין המועצה וכספרייה.
מגדל המים יותר מ 16 מ' גובהו, נבנה בשנת 1935.
תקופות מסוימות שמשה קומתו התחתונה ככיתת לימוד וחדר מורים, הוא שימש גם לצרכי הגנה וביטחון.
כתובת האתרים:- הביל"ויים 26
חצר הבילויים 12
מתחם יפהפה שכדאי בהחלט לבוא בשעריו. אני אניח לצילומים לספר את סיפורו.
המתחם נגיש!
הסמטה המפתיעה
בין בית מספר 9 לבית מספר 11 ישנה סמטה נהדרת ומרגשת. מרים ונעה, המליצו לנו שלא לפספס אותה. ועכשיו תורי להעביר אליכם את אותה המלצה. מצד ימין – חצר פלאית עמוסה בכל טוב ועל הקיר, שוב אותו מוזיאון חוצות שממשיך ומספר את תולדות המושבה.
יומה שגב וגן הפסלים
כבר בדרכנו אל המוזיאון נתקלנו בפסלים שלו על הדרך – מתנה לציבור.
יומה שגב הוא פסל אומן שלימד את עצמו את המלאכה. כשהוא משתמש בחלקי ציוד חקלאי, צמיגים ישנים, מושבים, שרשראות ועוד – שתם זמנם, ובכוח כשרונו ודמיונו מפיח בהם חיים חדשים.
אל תסתפקו באותם פסלים שתראו על הדרך, גשו לגן הפסלים שברחוב פייבל, ממש קרוב למוזיאון ו…אתם כבר תיראו.
נגישות
מרחוב פייבל אין כניסה נגישה, מרחוב לוינסון יש. אמנם לא ניתן לראות את כל הפסלים, אבל גם המראה משם הוא מרגש ומספק, ויש לזכור שמדובר בחצר בית שמתגוררים וחיים בו.
.
תל קטרה
בצפון גדרה גבעה תלולה 55 מ' מעל פני הים, אשר צופיה ממזרח אל עבר הרי יהודה, במערב אל רצועת החוף של אשדוד, וכמובן על בתי המושבה מדרום. נקודה נאה לצילומי נוף השפלה.
בצפון מזרחה של הגבעה, נמצא "מצפה קורל", פינת הנצחה לזיכרה של קורל קינן, שנפטרה בפתאומיות לפני כ-6 שנים בהיותה בת 22.
ואם יתמזל מזלכם, ותגיעו בעונה הנכונה, תוכלו למצוא שם פריחת תורמוסים נאה, אירוס ארצישראלי ועירית גדולה.
עד כאן טיול במושבת הבילו"יים.
לא סיפרתי לכם על החנויות המקסימות, על השלווה שיש במושבה ולא בכל האתרים הספקנו לבקר.
*חשוב לדעת
רוב העסקים סגורים בשבת, ועל כן אני ממליצה בחום, לתפוס יום שישי שמשי ולהכיר את גדרה.
אני מקווה שנהנתם לטייל אתנו בגדרה, כמו תמיד אשמח עד מאד לתגובות
גדרה היא אחד היישובים בהם נערכים הסיורים "בעקבות חמושה" ואנחנו מקווים לחזור לפעילות
תוך התאמה להוראות החזרה לשגרה ובהתאמה מלאה להן.
