עכו העתיקה ואתריה
עכו, היסטוריה בקטנטנה
עכו, אחת מערי הנמל העתיקות בעולם, שוכנת במישור החוף הצפוני.
העיר העתיקה רובצת להנאתה על חצי אי שמהווה כמו סוג של חיץ בין מפרץ עכו למפרץ חיפה.
שנים רבות הייתה עיירת דייגים קטנה, עד מסעות הצלב.
עקב מיקומה המשובח, שאיפשר גישה קלה יחסית אל צפון הארץ והגליל ואל פנים הארץ, הייתה העיר
יעד כיבוש נחשק במשך שנים. עכו הגיעה לשיאה במאה ה-13, כששימשה כבירת ממלכת ירושלים ובסוף המאה ה 18 כבירתו של אחמד אל-ג'זאר, שהיה מושל צפון ארץ ישראל מטעם האימפריה העות'מאנית
בין השנים 1775–1804.
משהפכה חיפה לעיר הנמל העיקרית בחשיבותה בארץ, הלך מעמדה של עכו והדרדר.
מאז 2001 מוכרת עכו העתיקה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
לא אלאה אתכם בשלל הכיבושים והחוויות שחוותה העיר במהלך ההיסטוריה הקדומה, אזכיר את תקופת המנדט הבריטי, אז שמשה מצודת עכו כבית כלא ומקום לגרדום, את האסירים היהודים שישבו שם ואת הפריצה לכלא עכו.
לטייל בעכו
חורף גשום במיוחד עובר על כוחותינו בארץ זבת חלב ודבש. וקר.
בשבת אחת, כשהובטח חגיגית על ידי אי אילו חזאים, שישנה עצירות מה אצל ענני מרום הצפוניים ושהם נודדים דרומה, החלטנו לנצל את ההפוגה הקלה ושמנו פעמינו צפונה. נסענו לטייל בעכו.
כבר עכשיו אני מספרת לכם שהעיר על חתוליה, שבתה את ליבנו ועל כן עוד נשוב ונבקר בה, ובאתרים אותם לא הספקנו לפקוד בסביבתה.
מסגד אל ג'זאר
כיפותיו הירוקות והמצוחצחות של מסגד אל ג'זאר, שנבנה ב 1781, קיבלו את פנינו מרחוק. נראה היה שהן משקיפות עלינו ומשגיחות על צעדי העוברים ושבים, כמעט מכל מקום בו שהינו.
במשך שנים רבות נחשב המסגד הזה, לגדול ביותר מחוץ לירושלים, עד שהגיע המסגד הגדול באבו גוש וקטף את הבכורה.
ביקור במקום צריך להיות מתואם מראש והוא בתשלום. הפעם לא תיאמנו, לא שילמנו וכפועל יוצא הגיוני, לא ביקרנו בו. שומרים משהו לביקור הבא.
תוך כדי שוטטות בעיר, בדרכנו מאתר לאתר, חלפנו בבזאר הטורקי הצבעוני, ועל פני השוק הלבן היפהפה.
ושלט יפהפה ומיוחד שלכד את עינינו לאמור
נשים גליליות יוצרות
נשים גליליות יוצרות הוא פרוייקט של 10 נשים שמציגות את עבודותיהן היפהפיות במבנה עתיק בעכו. באמת ובתמים שהיה כיף גדול להסתובב בין שפע עבודות האומנות שם.
ואם אתם במקרה בעלי קשיי ניידות, אל תתנו למדרגה לפתח החנות לרפות את ידיכם.
יש שם רמפה שהן מניחות על פי בקשה.
נתקלנו גם בענן חצוף אחד, שהחליט להמרות את פי החזאים, נשאר מאחור ולא ירד דרומה.
באופן לא מתוכנן (מצדינו) החליט הנ"ל לרוקן את תכולתו על פדחתנו נטולת המטריה.
רצנו מפיסת גג אחת לאחרת. מצאנו עצמנו חוסים תחת קשת מבנה שצופה אל הנמל, ופה אחד הוחלט לנסות ולרוץ אל השוק.
ובכן יקיריי, השוק השובב החליט להפוך לוונציה הקטנה. וכשאנחנו מדלגים בין זרם שיורד מעלינו, שלוליות ופלגים עליזים שזורמים למרגלותינו – נכנסנו למסעדה הראשונה שפגשנו.
אני לא זוכרת את שמה, וזה גם לא ממש חשוב, בהתחשב בעובדה שמקבלי פנינו שמחו לרשום את ההזמנות שלנו, אבל שכחו להמיר אותן למנות מזון, במשך זמן רב מאד.
בפשטות? הם שכחו אותנו.
רק כשביקשתי חשבון, על הפיתות והחמוצים, אותם מהרו לשים על השולחן בבואנו, הם טרחו להתייחס.
העיקר והחשוב הוא שכשיצאנו ממנה, התכבד הענן לעצור את מימיו עד שהגענו לפאתי ראשון לציון.
(ועוד שבוע נוסף אחר כך).
מרכז המבקרים
מרכז המבקרים, המבנה היפהפה בעל הקשתות הרחבות, ממוקם בלבו של גן מרשים, שעבר שיקום ושימור משובבי לב.
במרכז תערוכה, המציגה ממצאים ארכיאולוגים שונים וגם אולם הקרנה, שבזמנים קבועים מציג סרטון
על תולדות העיר. אם אתם עם ילדים – הם בהחלט יכולים ליהנות ממנו. מבוגרים יכולים לוותר.
את הכרטיס המשולב, שכולל את אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים, החמאם, מוזיאון אוצרות בחומה ומוזיאון עוקשי, רכשנו בביתן קטן בחצר היפה של מרכז המבקרים.
אולמות האבירים
אולמות האבירים, שהתגלו באקראי בשנות השישים של המאה הקודמת, תוך כדי עבודות פיתוח עירוניות להנחת צנרת ביוב, שוכנים במצודת עכו (המצודה ההוספיטלרית).
בעבר שימשו האולמות כאורחן למסדרי הצלבנים שהתקיימו בעכו.
קשתות עצומות, אולמות המחוברים זה לזה וחצר רחבת ידיים ביניהם.
המקום נשתמר בצורה מרשימה ביותר, ועבר ועובר עוד הליכי שימור ושיקום.
קחו אתכם את המדריך הקולי.
המקום נגיש, ישנה מעלית לנכים ויש רמפות בתוך האולמות עצמם.
מנהרת הטמפלרים
המנהרה הוקמה לקראת סוף המאה ה-12 כנתיב תת-קרקעי אסטרטגי, על ידי אנשי המסדר הטמפלרי . אורכה כ-350 מ' והיא חצובה בחלקה התחתון בסלע הטבעי וחלקה העליון הוא בנייה מאבן גזית.
וכמו שאולמות האבירים התגלו כשהתכוונו להטמין קו ביוב חדש, כך התגלתה המנהרה בשנות ה 90 של המאה הקודמת כשדיירים התלוננו על ביוב סתום.
נראה שיד הביוב תרמה ללא מעט תגליות לצוף מעל פני השטח. קצת כמו ללכת לחפש אתונות.
החלק המערבי של המנהרה נפתח לציבור הרחב בסוף 1999.
לאורך המנהרה ישנם מקומות נמוכים ויש לשים לב לאזהרות ולתמרורים במקום.
זכרו – נכנסתם עם ראש על הכתפיים. אתם מן הסתם, רוצים לצאת איתו החוצה.
חמאם אל באשה – החמאם הטורקי
חמאם אל-באשה הוקם בשנת 1795 על שרידי בית מרחץ צלבני והוא ממוקם דרומית למצודת עכו.
המבנה עבר שיפוץ ושימור בראשית שנות ה 2000 ויש בו תצוגה אורקולית בשעות קבועות. תוכלו לראות את שעת המופע הבא על שעון שנמצא מעל לפתח ובכניסה תקבלו אוזניות ומדריך קולי, כך שתוכלו להאזין לסרטון בשפה הנוחה לכם.
מוזיאון עוקשי לאומנות
מוזיאון עוקשי לאומנות, שוכן במבנה מהתקופה העותמאנית, בו היה בעבר הסטודיו של הצייר אבשלום עוקשי. לאחר מותו הפכו את הסטודיו למוזיאון, ובו תצוגת קבע מיצירותיו. במוזיאון מוצגות גם תערוכות מתחלפות.
בביקורינו הוצגה במוזיאון תערוכה יפהפייה של ציור נאיבי, בשם "זיכרונות ילדות".
המציגות הן שתי אמניות- נירה לב ואביבה סונסינו. וכמובן את עבודותיו של עוקשי.
למרות יופיו של המבנה והתערוכות המרשימות, חווית הביקור במוזיאון לא נעימה, על שום הברנש
שמקבל את פני הבאים בפנים זעופות, ומקפיד לתת לבאים את הרושם שנוכחותם מהווה מטרד
ועדיף היה מבחינתו, אם נמנעים היו מלפקוד את המקום. חבל.
מוזיאון אוצרות בחומה
אוצרות בחומה ממוקם במבנה בפינה הצפון מזרחית בחומה החיצונית של עכו העתיקה.
החללים שבלב החומה משמשים כיום את המוזיאון
"אוצרות בחומה – מרכז לאתנוגרפיה ופולקלור של עכו והגליל"
במקום מוצגים כלי עבודה, רהיטים, פריטי ביגוד, כלי אוכל ואפילו דגם של כיתת בית ספר.אגף שמציג שוק ובו חנויות של בעלי מלאכה שכמעט פסו מעולמינו כמו הסנדלר, הרצען, הפחח והנפח ועוד. ריהוט דמשקאי באגף אחר, ספרי ילדות ואוספים שונים מהבוידם.
קערות אמייל של פעם, ששמחו להיות מפוזרות במקום ולקלוט את מי הגשמים שנקוו מעל.
כמו להלך במנהרת הזמן. היו שם פריטים שזיהיתי מבית הוריי, ומבית סבי וסבתי.
להסתובב להתרשם, לחייך וקצת להתגעגע. מקום משגע.
