טיול של שבת בעמק חפר
טרם החריף לו החורף, המים עוד לא שוצפים בנחלים, והפריחה לא הרימה ראשה.
ובכל זאת אני רוצה להזמין אתכם לטייל בטבע הלא מאד רחוק.
עמק חפר הוא עמק במישור החוף, לאורך הים התיכון, בחלקו הצפוני של אזור השרון.
עד שנת 1927 היה האזור נגוע בקדחת בשל הביצות שהיו בו. בשנת 1927 רכש יהושע חנקין את אדמות העמק עבור הקק"ל. ואז הוחל במפעל ההתיישבות.
כמו בעמק החולה, גם כאן, יובשו הביצות במקום לטובת אדמה חקלאית, בריכות דגים וכדי לוותר במידת מה על חברתם של היתושים.
שנים רבות מאוחר יותר, החליטו לנסות ולהחזיר ולו גם מעט מהטבע הבראשיתי שהיה במקום וכך נוצרו מאגרי עמק חפר.
מצפור ויקר
הרעיון התחיל מתגבש בעת הכנת התוכניות לשיקומו של נחל אלכסנדר,
קיבוץ עין החורש נתן קרקע ששמשה את בריכות הדגים שלו, בסמוך לנחל אלכסנדר, שבשל דעיכתו של ענף הדגה, הפך למאגר שיטפונות, תוך תקווה להקים לתחיה ולשקם את החי והצומח שהיו במקום טרם יובש. לקח לא מעט זמן לפני שהתוכניות יצאו אל הפועל אבל בזכות תרומות שנתקבלו, ורצון טוב שהחליט להפגין המשרד לאיכות הסביבה הן התחילו זוחלות מהמגירה החשוכה אל האור.
בשנת 2015 הפך המאגר למלון אורחים לאלפי שקנאים. המקום משמש יחד עם אגמון החולה, כתחנת האכלה לאלפי הנודדים הרעבים, וכך מונע את הנזק שהם עלולים לגרום ברעבונם, למגדלי הדגים בארץ.
מטרת המאגר והפיתוח סביבו הוא בעיקרו להחזיר בתי גידול שחרבו אל מכונם ולנסות ולהחזיר לטבע, ולו גם מעט מכבודו שנגזל, בעזרת "חיקוי" הביצה שאיבד.
במהלך העבודות על פיתוח המקום נשתלו ונזרעו במקום צמחים נדירים שכמעט ונעלמו מהנוף, תוך תקווה שעם שובן של הציפורים, ימהרו ויצטרפו אליהם עוד ועוד בעלי חיים שיזהו את המיקום הטבעי שלהם והמערכת האקולוגית הבראשיתית של המקום תשוב לימיה כקדם (כמעט)
ביקרנו במצפור ויקר שנבנה בזכות תרומה של משפחת ויקר מקנדה.
הגענו למצפור בשבע בבוקר (כן נו, אנחנו חרוצים) ובמצפור היו 800 פרטים שכנראה עוד לא סיימו את ארוחת הבוקר. בשנים קודמות, הגענו באוקטובר והיו מהם הרבה יותר.
אולי כי בדיוק הייתה האכלה, ואולי כי הם ידעו שנגיע והחליטו להפגין נימוס
כך או כך, גם לראות 800 פרטים – זו חוויה נהדרת.
מבחינת נגישות, המצפור נגיש, העלייה אליו היא ברמפה מעגלית, מעט תלולה, אכל כסאות גלגלים יכולים להגיע.
המצפור נמצא על הגדה המזרחית של נחל אלכסנדר וממנו ניתן לראות גם רוכבים. על אופניים ועל סוסים.
זו הפעם השלישית או הרביעית שאנחנו מגיעים למקום, ואני ממליצה עליו בחום רב.
נחל אלכסנדר
אורכו של הנחל כ-32 ק"מ.
הרבה מחשבה ואהבה, מעות ורצון טוב, הושקעו בשיקומו של נחל אלכסנדר, שבמקור היה עשיר בצמחיה ובעלי חיים. אפילו נהגו להתרחץ בשפך הנחל.
ואז, אז קמה המדינה, והיו לה צרכים משל עצמה, ומעט מאד חשיבה ארוכת טווח, ואל הנחל האומלל התחילו להזרים שפכים שכללו שפכים ממפעלי תעשיה כמו שפכים ביתיים.
כ 3700 דונם סביב הנחל הוכרזו כ"גן לאומי" כבר בשנת 1982 אך רק בשנת 1995 החלו לשקם אותו.
בפרויקט השיקום הושקעו בסביבות 50 מיליון שקלים והפרויקט זכה לתשבחות ופרסים ברחבי העולם. למרות המאמצים הכבירים שנעשו ועדיין נעשים לשיקום הנחל, שיחד עם הצלת הצבים נחלו הצלחה לא קטנה,
במחקרים שנעשו גילו שהוא עדיין מכיל לא מעט מזהמים שונים ומשונים.
אחד מבעלי החיים שחיים בנחל אלכסנדר הוא הצב הרך, שנמצא בסכנת הכחדה. הפגיעה באזורי הריבוי הטבעי שלהם, אזורי ההטלה הזיהום, כמו גם הקטנת שטח המחיה של אויבים טבעיים כמו שועלים ונמיות שפגעו בביצי הצבים,
גרמו להתדלדלות הצב הרך. בנחל אלכסנדר הוקם הפרויקט הראשון והגדול ביותר להצלת הצב הרך.
הוקמו עבורו אזורי הטלה ושטחי התחממות (דם קר) בעונת ההטלה נאספים הקינים למקומות מוגנים ולאחר בקיעת הצבים הם מוחזרים לנחל.
הסתובבנו בפארק איטליה שבילי הליכה נוחים ונעימים לאורך גדת הנחל. גלריה חיצונית שובת לב.
מדשאות ושולחנות פיקניק מסודרים גם לנכים.
ואפילו אפשר להגיע לגשר הצבים, בהליכה (או לקחת את הרכב ולהגיע אליו מצד אחר) אנחנו ויתרנו.
כבר כשנסענו לאורך הדרך הקרויה נוף נחל אלכסנדר, ראינו קצף לבן שמכסה את מי הנחל.
כשהגענו לפארק שוב נתקלנו בהררי הקצף.
בדרכנו חזרה אל האוטו פגשנו שתי נשים מקסימות, "נאמנות נחל אלכסנדר" היה כתוב להן על החולצות.
ולמרות היותי אופטימית חסרת תקנה, ומלאת תקווה, שהקצף הוא תוצאה של אוסף כובסות שמכבסות בנהר ושרות בקול גדול תוך כדי שפשוף בגד בבגד, החלטתי לנסות ולקבל מהן חיזוק לתקוותי.
מתברר שזו פסולת מייצור שמן הזית ברשות הפלסטינאית. את הזרמת השפכים שלהם פתרו על ידי הקמת מאגר לטיהור מי שפכים. ואפילו הקימו להם בריכות שיוכלו להעביר אליהן את הפסולת מייצור השמן, אך הם לא מתחזקים אותן כראוי, הן נסתמו והעקר זורם לנחל וגורם לזיהום כבד שמסכן את הצמחייה ואת בעלי החיים שבנחל.
הן הסבירו לנו שבשל העקר, קטנים הסיכויים שנצליח לראות את הצבים, למרות שמידי פעם הם מוציאים את הראש מעל למים כדי לנשום.
ובכל זאת, הפארק יפהפה, בתקווה שיימצא הפתרון ויצליחו למנוע את המשך זיהומו ותמשכנה הפעולות להצלתו ושיקומו.
מרחבים ירוקים וגדת נחל – מרחיבים לב אנוש.
ואם אתם בסביבה אתם יכולים לצרף לטיול ביקור מענג בחוות הנוי שבעמק חפר .
