טיול לדאליית אל כרמל
במקור, תכננתי לכתוב רשומה שתספר על גלריות ותערוכות בהן ביקרנו בשבועיים האחרונים, אחרי זמן ארוך, ארוך מידי, בו לא התאפשר לנו לחוות טיולים ו/או מוזיאונים וגלריות. מפגש אחד, עם אישיות מרהיבה ומרתקת, גרם לי לדחות את כתיבת הרשומה ההיא לטובת גפן הכרמל הלא היא "דאליית אל כרמל".
חופש הבחירה
בחירות.
בכל פעם, לאורך כל השנים כולן, אנחנו בוחרים להגיע למעוז הקופסא והפתקים, עם פתיחתו. גם על מנת להימנע מהמתנה מיותרת בתורים מייגעים, וגם על מנת לנצל את חלקו הגדול של יום החופש הכפוי (והטיפשי) כדי לצאת ולטייל.
מזמן, אבל באמת מזמן, לא טיילנו.
כל מיני מינים של דברים, חלקם ברומו וחלקם בתחתיתו של עולמנו הפרטי, מנעו אותנו מלצאת ולתור מחוזות קרובים יותר או רחוקים פחות. החלטנו שיוצאים – ויהי מה.
לאחר דין ודברים, הוחלט שלא לשים גלגלינו מרחק קילומטרים רבים מידי.
לטענתו של אוריאל :- "צריך גם לחזור את אותו המרחק" (ידעתי את זה לבדי).
בחרנו מקום שאנחנו מחבבים ושנים לא פקדנו, דאליית אל כרמל. לא רחוק מידי, ויש נופים ו…משהו שמצאנו על מפת דאליית שאב אותנו, ועל כך בהמשך.
כמה מילים על דאליית אל כרמל (בקטנה, נו...)
דאליית אל-כרמל, הממוקמת על רכס הכרמל, מחזיקה בתואר הכפר הדרוזי הגדול ביותר. היא נוסדה, יחד עם מספר כפרים דרוזיים נוספים, לפני כ 400 שנים.
כיום היא כבר לא כפר, ומתוך כ 20 הכפרים הנוספים שנוסדו בתקופה ההיא, נותרו על רכס הכרמל רק היא ועוספייה. מוגדרת כמועצה מקומית והיא מונה קרוב ל 19 אלף תושבים – רובם דרוזיים.
מיקומה הנוח, הנופים הנשקפים ממנה, והאקלים שמאפשר גידולי גפנים וכרמים לתפארת, הם שנתנו לה את שמה "גפן הכרמל"
באופן הטבעי וההגיוני ביותר, הפכה דאליית לאחד הישובים המתויירים ביותר באזור.
במקום שוק ססגוני שהוקם לפני 50 שנה, והוא חביב הן על המבקרים בה והן על התושבים שמוצאים בו פרנסה, גלריות לאומנות, מאפיות, שיפודיות ועוד.
שיטוט בדאליית אל כרמל, עם האוויר המשובח והאווירה החביבה, הוא חוויה מענגת, גם אם לא תבחרו לבוא בשעריו של אתר זה או אחר.
סאם חלבי
מתאבנים 😊
פתחנו ת'מפה, הגדלנו אותה כדרכנו בקודש, נתנו בה סימנים ויצאנו לדרך.
קיר הגרפיטי הארוך בישראל
אורכו כ-550 מ' והוא צויר על ידי הצייר והאומן דודי שובל onelove , על שניים מקירותיו של האצטדיון העירוני. פשוט, לקחת את הזמן ולעבור לצדם (בתקווה שאף משאית לא תעמוד בצמוד) מקרוב ומרחוק, הדמויות והצבעים מקסימים.
הרובע העתיק
סתם להדס.
למרות שמאד קיווינו לבקר בבית יד לבנים, הלא הוא בית אוליפנט ולחוות את המקום והנוף. משהגענו, גילינו ששער ברזל נעול מונע מאתנו כניסה. כנראה בשל יום הבוחר.
אז דעו שהוא שם, בקצה הידוס צבעוני ומשובב עין וידברו הצילומים להוכחת דבריי.
בעודנו מהדסים, פנתה אלינו גברת מקסימה, שלא היה לי שכל לשאול לשמה, שוחחה אתנו מעט וסיפרה לנו שהכפר התחיל ממערב למזרח והבית, עם החצר רחבת הידיים והיפהפייה ממנה יצאה, היה בזמנו הבית האחרון שנבנה ברובע העתיק. מים רבים זרמו מאז והמקום התפתח.
הגלריה של בותיינה - גלריה להנצחת השואה
הסיבה העיקרית להחלטה הסופית שלנו לפקוד דווקא את דאליית היה מקום שמצאנו על המפה ובו כתוב היה:-
הגלריה של בותיינה – גלריה להנצחת השואה.
מה לה, לאומנית דרוזית, ולהנצחת השואה? החלטנו שאנחנו חייבים להגיע לשם.
הרמנו טלפון והתברר לנו שיש ביקור כולל מפגש עם בותיינה ב 12 וחצי בצהריים. נרשמנו. וגם איך לא, הודענו לציונה וליוני.
מי את -בותיינה חלבי?
הגענו לגלריה וזכינו להיפגש עם אחת הנשים היותר מרתקות שהכרנו.
היא נשואה לתמיר, העזר כנגדה והמעודד הראשי, ולהם שלושה ילדים.
כל השנים עסקה בהתנדבות, בהנחלת האומנות והציור לילדים ולנוער, בציורי קיר על מוסדות שונים ועוד.
בותיינה חלבי מספרת שכלל לא הכירה את נושא השואה.
כן, היא אומרת, שמענו על כך שנרצחו שישה מיליון יהודים, ובכיתה י"ב אפילו הייתה על כך איזו שאלה בודדת בבגרות, אבל לא הרחיבו על הנושא כלל ועיקר, לא כל שכן, מפגשים עם ניצולי שואה. לדבריה, מאחר וידעה מעט מידי לא נקשרה רגשית לנושא.
לפני כשש עשרה שנים, בהיותה בת 32, תוך כדי קריאת עדויות של ניצולי שואה בעיתון, נחשפה לנושא במלוא עוצמתו.
בותיינה החליטה שהיא חייבת לדעת יותר. היא החלה קוראת עוד ועוד ספרי היסטוריה המדברים על התקופה, נפגשה ושוחחה עם ניצולי שואה, ביקרה במוזיאונים והחלה מציירת את החוויות שחוותה דרך הסיפורים ששמעה, צילומים שראתה והעובדות שלמדה.
הציור הראשון שציירה בנושא היה "צעדת המוות" או "השתקפות"…
בותיינה נסעה לפולין, והייתה לדרוזית הראשונה ואולי גם היחידה שהשתתפה במשלחת בת 17 איש למצעד החיים. לדבריה חוויית הצעידה הייתה מטלטלת עבורה כאדם, כאישה וכאם.
המשלחת צעדה מאושוויץ לבירקנאו והיא לא מצליחה להשתחרר מהמראות. הביתנים הלא נגמרים, הארובות של המשרפות והריח בביתנים שלא עזב את המקום. כל אלה מלווים אותה עד היום.
בותיינה אומרת:-
דרך הציורים שלי, אני מעבירה מסר של קבלת האחר והשונה, של אחווה ושלום.
כולנו בני אדם ואסור שההיסטוריה תחזור על עצמה.
בחלק גדול מהציורים שלה תוכלו למצוא סמל לשישה מיליון הנספים. למשל, בציור צעדת החיים מופיעים בתחתית שישה נבטים. בותיינה הסבירה שהם מסמלים את שישה מיליון הנספים, אך גם את התקומה שלאחר השואה.
היא עובדת בשיתוף פעולה עם מוזיאון טרזין שבגבעת חיים איחוד. מאחר ואין בו את התמונות הקשות מאד שניתן לראות ב"יד ושם", נהגה לקחת לשם תלמידים דרוזיים מכיתות ו' ועד כיתות י"ב, וללמד אותם על קבלת האחר והשונה, ואודות השואה.
התמיכה לה היא זוכה מילדיה והמשפחה הקרובה היא עצומה. במיוחד, כפי שכתבתי קודם לכן, מתמיר חלבי בעלה. לדבריו, חובתם להעביר את המסרים לדורות הבאים.
בותיינה מעולם לא למדה ציור באופן פורמלי. כמו את נושא השואה, כך גם את הציור על הטכניקות השונות, היא למדה בכוחות עצמה.
והיא מספרת לנו:-
אין דבר שאני לא יכולה לצייר מהר ובקלות. אבל, כשאני מציירת את נושאי השואה, זה תמיד לוקח לי הרבה זמן, וכוחות נפש. כל ציור כזה מלווה בהמון מחשבה ורגש.
לפני כמה שנים קבלה בותיינה מאוניברסיטת חיפה את "אות שגרירים ברשת" כמי שנלחמת באנטישמיות ובגזענות.
גם כיום, בותיינה מתנדבת רבות בשפע תחומים ועיסוקים, ותעדנה על כך שפע תעודות ההוקרה על הקירות. היא מרצה בנושא השואה, עוסקת בקירוב לבבות בין הדרוזים למוסלמים לנוצרים ליהודים ולא משנה הסדר.
היא טסה בעולם ומרצה על השואה באנגלית, עברית ובערבית.
נלחמת בהכחשת השואה וב B.D.S וכל אלה כשגם לה יש ביממה רק 24 שעות. בדקתי.
סיפור מרתק, ציורים מופלאים ואני בכוונה לא מספרת לכם כאן את כל מה שסיפרה לנו. אני באמת ובתמים חושבת, שכדאי לכם מאד להגיע אליה ולשמוע אותה מספרת את סיפורה, ממקור ראשון.
פרטים נוספים
📌המפגש הוא בין שעה לשעה וחצי ועלותו 30 ₪ לאדם
הוא כולל כיבוד קל ושתייה
לתיאום מועד יש להתקשר ל 054-7742228
ממליצה בחום
מעבר לתיאום המפגשים בגלריה, תמיר חלבי מדריך סיורים מרתקים בדאליית אל כרמל
כפי שתוכלו לראות בצילום המצורף.
לפוסט הזה יש 12 תגובות
איזה אישה מעוררת השראה, מזמן לא טיילתי שם, עשית לי חשק ניני
תודה ויקי, אני מקווה שבאמת תטיילי שם בקרוב ותפגשי אותה, אין לי ספק שתתרשמי כמונו
תמונות יפיפיות. תודה על רשומה מרתקת נוספת
🙂 תודה רבה, אחותי 💗
בותיינה מצטרפת לשורת הנשים החזקות ומעוררות ההשראה של משפחת חלבי! איזו עשייה מפעימה! והצילומים שלך ניני! עם העין המיוחדת שלך והצבעוניות של דליית – חגיגה!
🙂 תודה רבה, מלי. באמת עשייה מפעימה ואישה מיוחדת
מאד נהניתי מהרשומה המרתקת ומהתמונות היפיות כתמיד.
איזה כיף. תודה על התגובה 🙂
נהניתי לקרוא רשומה עם מידע חשוב ומעניין. מי יתן וגם רשומה זו תתרום לקרוב הלבבות. צילומים יפים כתמיד.
הלוואי, תודות רבות על תגובה מפרגנת 🙂
סיפור מאד מרגש על האומנית ואני מבינה מדוע נסעתם לראות את הגלריה שלה. הצילומים שלך נפלאים, כיף לבלות ככה יום עם חברים. תודה על השיתוף.
תודה רבה, ציפי. בהחלט יום מרגש ומהנה 🙂