טיול זוגי בחיפה
ביוני האחרון, כשהיא בת 103, הלכה לעולמה הפסלת אורסולה מלבין.
אורסולה מלבין נולדה בברלין, למשפחת רופאים יהודים. בגיל צעיר הצטרפה לתנועת נוער ציונית.
כשהייתה בת 16 עלה היטלר לשלטון. כבר בגיל צעיר נמשכה לאומנות הפיסול אבל, למרות שהרשימה בכישרונה הרב את הבוחנים, מועמדותה לאקדמיה לאומנות נדחתה בשל יהדותה.
היא החלה לומדת אצל מורים פרטיים בהחבא, מאימת הנאצים.
אורסולה החליטה לצאת מגרמניה ושמה פעמיה לג'נבה שבשוויץ. שם, בסיוע הקהילה היהודית, הצליחה להגיע לאקדמיה לאומנות. בזמן לימודיה היא הכירה את מי שהפך להיות לבעלה, הפסל הנרי פיקוט (אשמח מאד למצוא עליו פרטים).
בשנת 1964 בקרה בארץ. בעקבות אותו ביקור, החליטה שהיא רוצה בית גם כאן ולא רק בשוויץ. במהלך חיפושיה הגיעה לעין הוד, רכשה בכפר בית והחלה מחלקת את זמנה בין עין הוד, לשוויץ.
בין שלל הפרסים להם זכתה בעבור יצירתה, קיבלה בשנת 1995, מהאקדמיה הצרפתית לאומנויות, מדליית זהב.
בראשית שנות ה- 70, כשחצר ביתה בעין הוד הפכה צרה מלהכיל את שפע פסליה, החליטה להקים גן פסלים כשי לציבור. לאחר שוטטות כה וכה ברחבי הארץ היא בחרה במקום על הכרמל, בנקודת תצפית מרהיבה על נופי חיפה.
בגן הוצבו 29 פסלי ברונזה נפלאים מעשי ידיה, פתיחתו הרשמית הייתה במהלך 1978.
גן הפסלים של אורסולה מלבין – מצפור השלום
בין שבילים קסומים ובוסתנים נסתרים ואל מול נוף מרשים של הים והעיר חיפה, עומדים 29 פסלים רבי הבעה של נשים וילדים, בעלי חיים ונגנים.
באמת ובתמים ובלי כל הגזמה, ראוי לעבור וללטף בעיניים כל פסל ופסל. להתעכב ולהסתכל על המבע, התנוחה והתנועה.
מידי פעם להתכנס אל תוך סוכה מוצלת, שיוצרים ענפי העצים על הגן, ולשוב ולצפות מחדש.
כתובת:- שד' הציונות פינת רח' 2 בנובמבר.
אנחנו חנינו ברחוב הצלבנים. חצינו את הכביש ונכנסנו מהכניסה שבשדרות הציונות מס 143
פתוח:- יום יום עד השעה 18:00 והכניסה חינם.
לא נגיש
סטלה מאריס - ומצפור סן פרנסיסקו
מנזר סטלה מאריס (כוכב הים) הוא מנזר גברים כרמליתי, שנבנה במאה ה 19.
פנים הכנסייה מצופה לוחות שיש לבנים והכיפה היפהפייה, צוירה בידי הנזיר לואיג'י פוג'י ומציגה מספר פרקים מהתנ"ך.
בכניסה לכנסייה אנדרטה לחיילים צרפתיים שנהרגו עם נסיגתו של נפוליאון.
הכנסייה פתוחה בכל יום בין השעות 06:30 – עד 12:30. ומ 15:00. עד 18:00 בערב.
בהיות המנזר ממוקם במקום גבוה, בסמוך אליו, בצידה השני של דרך סטלה מאריס, ישנה תצפית מצפור סן פרנסיסקו, שהוקם על מנת לציין את ברית האחיות התאומות בין שתי הערים.
בסמוך, נמצאת התחנה העליונה של הרכבל, שתחנתה התחתונה בדרומה של טיילת בת גלים.
למגיעים ברכב – המצפור נגיש, יש הנמכה של אבני הסף ממש מול הכניסה לתחנת הרכבל.
בקצה המצוק הצפון מערבי, כנסייה ישנה ומתפוררת ש"הפכה" לבסיס של חיל הים, ובסמוך לשם ניצב פסל מרשים של מריה הקדושה, שנתרם על ידי העם הצ'יליאני.
עוד באותו צד של הכביש, ניתן לתצפת מערבה אל הים ואל הקצה הלבנבן של קפלת המשפחה הקדושה, במורד ההר. יש שביל המוביל אליה, אנחנו הסתפקנו בתצפית מהכביש.
הכנסייה הרוסית
אנשי הכנסייה הרוסית רכשו משתי משפחות טמפלרים חלקת אדמה ב 1909 במטרה להקים עליה כנסיה. על מנת להונות את השלטון הטורקי, ששלט אז בארץ ולא ממש שש לחלק רישיונות לבניה, היא הוקמה כביכול כחדר אוכל, ורק אחר כך הוצהר על המקום כעל כנסייה. הקמת מקדש נוצרי, על מה שאז נחשב לאזור מוסלמי – הייתה משימה לא קלה. עם מעט בקשיש, תחינות ובקשות התקבל היתר מהסולטאן, ורק בשנת 1913 נחנך והוקדש המקום.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה הייתה הכנסייה נטולת כומר ולא פעילה.
לאחר הקמת המדינה הועברו חפצי הקודש שבכנסיה לידי הפטריארכיה במוסקבה. רק במחצית 1991 מונה לה מחדש כומר והיא החלה לפעול מחדש.
כשהגענו ביקשנו רשות מהנזירה שהייתה שם להיכנס. היא סימנה לנו בידה שאנחנו מוזמנים להיכנס אבל דקות ספורות אחר כך היא נכנסה וצעקה עלינו שבגלל שלא הצטלבנו אנחנו חייבים לעזוב את המקום מייד.
זו לנו הפעם הראשונה אי פעם שגורשנו מכנסייה, בכל מקום שהוא, מפני שלא הצטלבנו, ועם זאת המקום יפה ומפתיע לגלות מתחם כזה בלב שכונת מגורים על הכרמל.
כתובת :- התשבי 51-55
לפוסט הזה יש תגובה אחת
הפעם האחרונה שלי בגן הפסלים הייתה ביום חתונתנו במסגרת צילומי הנוף. מאז שכחתי מקיומו. הצילומים שלך מרהיבים!