תל אביב, שבת שמשית בצל הקורונה

הייתה אחת משלוש כיכרות שתוכננו לצפון ה"חדש" של תל אביב, עוד בראשית שנות הארבעים. כיכר המדינה הייתה הגדולה משלושתן.
האזור, שנחשב אז לאזור נידח ובהתאם לזאת גם היה מחיר המגרשים שבו, היה שייך לחברה לשיכון עממי, ובראשית שנות הארבעים נרכשו כ 30 דונמים שחולקו ל 54 חלקות, שנרכשו על ידי בעלים שונים.
התוכנית המקורית כיוונה  ליצירת שני מעגלים – חיצוני בנוי למגורים ופנימי. כשהמעגל הפנימי אמור היה להשאר פתוח, כשטח ציבורי ובתוכו מבני ציבור. 
בראשית שנות החמישים החליטה העירייה מספר פעמים על קיום תחרויות שונות לעיצובה של הכיכר.
בשנות השישים שימשה הכיכר לפעילות ציבורית מגוונת. אוריאל אפילו זוכר שהיו בה אוהלי קרקסים שהגיעו לביקור. במחאה החברתית של קיץ 2011 אירחה הכיכר את אחת ההפגנות היותר גדולות שידעה המדינה.
לקראת סוף שנות השישים הוגשה תכנית שהתייחסה לכיכר הפנימית.
תוכננו בה שלושה מגדלי מגורים בני 11 קומות, ובמרכזה מבני ציבור כמו תיאטרון, ספרייה, גלריות ועוד.
רק בשנות השבעים המוקדמות החלה בניית מעגל מבני המגורים החיצוני של הכיכר, אחידים במבנה ובצורה.
קומת המסחר האחידה, בטבעת שהקיפה את הכיכר הפנימית (שנשארה ריקה מאותו מבנה ציבור או צמחיה מובטחת), הפכה עד מהרה מקום משכנן של חנויות יוקרה רבות, וכיכר המדינה הפך מאזור נידח וזול – לאחד האזורים ששמו הפך שם קוד לעושר רב. כיכר האלפיון העליון.