ט"ו בשבט הגיע- חג לאילנות
הרשומה הזו נכתבת לכבוד החג.
אני לא יודעת אם מזג האוויר כן או לא יאפשר יציאה אל הטבע, בשבת שלפני ט"ו בשבט.
יש הטוענים שהיא תהיה סוערת ורטובה, אבל לחגוג את הטבע אפשר תמיד, בלי קשר ליום בשבוע
או לחג זה או אחר.
ט"ו בשבט הגיע – חג לאילנות. ואיפה חוגגים לאילנות אם לא ביערות?
הפעם החלטתי לספר לכם על שני יערות משגעים. "יער אילנות" ו"יער ראש העין".
את יער ראש העין אנחנו פוקדים כמעט בכל שנה.
ליער אילנות קשה היה לי לחזור, מפני ששם טיילנו את אחד הטיולים האחרונים שלנו עם חברתי אדית אבן חן, או בשבילנו מיצי. הצלחתי לקחת נשימה עמוקה ולטייל בירוק הנפלא הזה, במוזיאון העצים המופלא.
לרגעים, נדמה היה לי שאני שומעת את צחוקה המתגלגל, מלווה אותנו בסיור.
מא' עד ט"ו בשבט (בקטנה)
חג לאילנות
"ראש השנה לאילנות" חל בחודש בו מחדשים העצים פריחתם והפרי מבשיל.
ט"ו בשבט מבשר ראשיתה של שנה חדשה לפרי העץ. החג אינו מוזכר בתורה, אלא נקבע על ידי חז"ל. הוא מוזכר לראשונה בסדר מועד במשנה, במסכת ראש השנה ומכונה בה "ראש השנה לאילנות".
קביעת תאריך החג, היה נושא למחלוקת בין בית הלל ובית שמאי.
בית שמאי טענו שהתאריך חייב להיות הראשון בחודש שבט, לבית הלל הייתה דעה שונה, וכפי שאנחנו יודעים, קביעתם של בית הלל היא שנתקבלה.
התאריך, המהווה נקודת ציון לפיה נקבע גיל הפרי, שייך לתחום המצוות התלויות בארץ. מצוות שרובן מתייחס אך ורק לפרי שצומח באה"ק.
מאחר והן תלויות במחזור היבול השנתי (הדו"ח השנתי של מסה"כ), ישנה חשיבות למועד ראשיתה של השנה החקלאית. הפרי שהבשיל אחרי ט"ו בשבט – הוא פרי של השנה החדשה ולפיו נקבעת הפרשת התרומות והמעשרות.
בימי הבית השני, קיומם של מוסדות הדת והחינוך תלויים היו במערכת מיסוי, שהתבססה על התוצרת החקלאית על פי חוקי המעשרות והתרומות. ונעשתה חלוקה שכזו:
א' באלול – ראשית שנת המס על משק החי וט"ו בשבט – ראשית שנת המס על היבול.
גלגולו של חג וסדר ט"ו בשבט
כאמור, ראש השנה לאילנות מופיע כבר במשנה והוא נקבע פשוט כדי שלרשויות המסים יהיה קל יותר למסות את היושבים בארץ. לא חג, אלא תקשורת בין מס-ההכנסה לתושבים.
מאחר ומדובר במצווה התלויה בארץ, לאחר חורבן הבית השני והיציאה לגלות, אבד ערכו המשמעותי של ציון ט"ו בשבט והוא נשאר עזוב לנפשו בין דפי המשנה.
היו אלה מקובלי צפת שהחלו נותנים סימנים בחג.
החל מהמאה ה-16 ניתן למצוא במקורות שונים את מנהג אכילת פירות בליל ט"ו בשבט.
כלומר, מדובר במנהג "צעיר" יחסית ויש הטוענים שציון ט"ו בשבט ואכילת הפירות, הם יום ציון הגעגוע לארץ ישראל. זה פשר מסורת אכילת הפירות המיובשים. קשה היה אז לדאוג שיועבר מאה"ק פרי טרי ועל מנת לשמרו – הוא יובש.
בספר "חמדת ימים", שנכתב אי שם בראשית המאה ה-17 ועוסק במנהגים והלכות של מועדי ישראל, מופיע לראשונה סדר ט"ו בשבט. תיאור של סעודת פירות עשירה, מלווה בברכות וקטעי שירה, גם כאן מופיעות ארבע כוסות היין.
לא אכנס כאן לסיפור המרתק של שבתאי צבי ואם כן או לא, הוא שכתב את הספר. קטונתי. אבל אתם מוזמנים לקרא כאן ו כאן.
ציונות
אחת הפעולות המרכזיות של העשייה הציונית טרום הקמת המדינה, הייתה רכישת אדמות על מנת לבסס ולחזק את האחיזה היהודית בארץ. החוק התורכי דרש את עיבוד האדמות על ידי הרוכשים, כתנאי להישארותן בידיהם והכרה בזכותם עליהן.
אחת הדרכים המהירות והקלות יותר, להוכיח את הבעלות הנדרשת, הייתה הנטיעות.
מאחר והיה רצון להקנות למועדים שונים תכנים בנוסח הציונות ויישוב הארץ, הוחלט להפוך את ט"ו בשבט לחג הנטיעות.
לחג הוענק תוכן חדש ומרגש, כזה שנותן לעולה ולמתיישב היהודי החדש, להפריח את השממה ולהכות שורשים על אדמת המולדת.
ט"ו בשבט הפך להיות למועד המסמל את השיבה אל הטבע ואת ההתיישבות העברית החדשה בארץ ישראל.
חינוך
תוכן חדש, שירים ופעילויות שונות נבנו על מנת לעורר אצל הילדים זיקה אל הארץ ואדמתה. נטיעות בית ספריות, תהלוכות בישובים, ועוד.
השנה היא שנת שמיטה ובה אסור, על פי המצווה, לטעת עצים חדשים.
בשנים האחרונות השתלטה לה הקרן הקיימת לישראל, שלה זכויות רבות בכיבוש השממה והיישוב, והחליטה שלא עוד ט"ו בשבט אלא "חג קק"ל"
אני מודה ומתוודה, שבכל פעם שאני שומעת את הזמריר בו מצהירה הקרן על הבעלות שנטלה על החג מימי המשנה, אני מתעצבנת.
עבורי – זה היה ויישאר ט"ו בשבט.
יער ראש העין
כמו לאמנות במרחב הציבורי, גם לריאות הירוקות יש ערך גדול ועצום לרווחת הפרט.
היערות הקהילתיים משפרים את איכות החיים ומאפשרים לקהילה לחוות את הטבע מקרוב
את יער ראש העין, שנמצא בצמוד לשכונות הצפוניות של העיר החלה הקק"ל לטעת בשנת 1976, על גבעות הסלעים שחבקו את השכונות. הוא משתרע על פני יותר מאלף דונם ואחד מיובלי הירקון, נחל רבה – חוצה אותו.
בט"ו בשבט 2004 הוכרז יער ראש העין כיער קהילתי.
השנה הקדמנו מעט את ביקורנו במקום, והנחל, למרות הגשמים שהיו, לא ממש זרם.
בשנים עברו זכינו לראות במקום עיריות, כלניות בצבעים שונים, וצבעונים שצמחו לתפארת, ממש בצמוד אל הנחל. השנה ראינו רקפות ואירוס ארצישראלי.
אני ממליצה להשכים ולהגיע אליו כמה שיותר מוקדם בבוקר, כדי למצוא חניה נוחה ואז פשוט לתת לעיניים להוליך את הרגלים. על שבילי הכורכר, על השבילים שכבשו רגלי המבקרים, ולתת לירוק הקסום הזה לעטוף אתכם באהבה.
הגעה:- וייז יודע!
יער אילנות
כמו חוות הנוי שבעמק חפר גם יער אילנות הוא גן אקלום לעצים "עולים חדשים".
הוא החל את דרכו אי שם בשנות החמישים ביוזמתם של אנשי המחלקה לחקר היער במשרד החקלאות, שאספו וליקטו מרחבי העולם מעל ל 700 מיני עצים. הם נטעו אותם במעל 20 חלקות ברחבי הגן, כשהחלקות מצוינות על פי האזורים הגיאוגרפיים מהם הגיעו העצים.
המטרה הייתה לבדוק את מידת התאקלמותם של העצים והתאמתם לייעור בארץ
במחצית שנות השמונים נסגרה המחלקה לחקר היער וה ארבוטרום, שעד אז היה שוקק חיים, ונעשו בו מחקרים שונים, ננטש לאנחות.
העצים לא טופלו, חלקם מתו מהזנחה וחלקם מגעגועים הביתה וחוסר התאמה לאקלים הארץ. ביקרנו שם בשנת 2011 הרוב צמח שם פרא אבל האווירה הייתה משגעת.
אירוסים צמחו שם ועוד שלל פרחי בר.
בשנת 2013 הוחלט, לששוני הרב לשקם את הגן הנפלא. העצים בו מופו ולצד כל אחד מהם הוצב שלט קטן עם שמו, נטעו במקום עצים חדשים ונפרסה מערכת השקיה ממוחשבת.
ניטע מבוך חביב מול מעגל הקזוארינות.
למען יהיה מקום מנוחה מוצל לעובדים ביער אילנות, נטעו 39 עצי קזוארינה במעגל בקוטר של כשמונה מטרים וצמרותיהן נותנות כיפת צל משגעת.
נסללו שבילים, "נטעו" ספסלים ובכניסה, מספר שולחנות פיקניק.
במקום גם מרכז מבקרים. לצערי לא הצלחנו לבקר בו מפני שכרגע נעשות סביבות עבודות שיפוץ שונות.
הגעה:- וייז יודע
מראות יער אילנות
מיזמים קהילתיים נפלאים נוספים, הקשורים לטבע הן גינות המקלט של פרחי הבר
צאו אל הטבע
הטבע משפר את הרווחה הפסיכולוגית, מסייע בוויסות רגשי ומשפר את תפקודי הזיכרון.
מחקרים הראו שאנשים הסובלים מהפרעות דיכאון, הראו שיפור משמעותי במצב הרוח כשיצאו לטבע ובילו בו זמן.
התברר שהשהות בטבע מורידה את רמות הורמון הקורטיזול שנחשב להורמון האחראי על הלחץ והמתח.
לאור הטבעי ישנה השפעה חיובית ומהירה על מדד המתח, על לחץ הדם ואפילו על המערכת החיסונית.
אני יכולה כמובן, להביא לכם עוד ועוד הוכחות עד כמה הטבע חשוב לרווחת הפרט והקהילה. עד כמה חשוב להשקיע בו, לשמור עליו ולכבד אותו.
אני מאמינה שכבר השתכנעתם גם ככה.
לפוסט הזה יש 8 תגובות
פוסט מקסים. שמחתי ללמוד על ט"ו בשבט, ומקווה להגיע בעקבותייך ליער אילנות
🙂 תודה זיוה. אין לי ספק שתהני שם. המקום משכר וזוכה עכשיו למנת הפינוק והטיפוח שמגיעים לו
יו…למדתי מלא דברים חדשים מהרשומה הזאת. לא היתי באף.אחד משני היערות המוזכרים כאן 😒 וחבל כי שניהם לא רחוקים מביתי.
🙂 איזה כיף. המקומות הללו מצפים, הם לא הולכים לשומקום ותמיד כיף לגלות דווקא את אלה שנמצאים מתחת לאף. תודה על התגובה
מקסים, מרגש ומעורר געגוע….
תודה על עוד פוסט מיוחד♥
💗 תודה, אחותי
מקום משגע ניני, תודה שלקחת אותי לטייל! זה קרוב לבית ואני באמת חייבת להגיע לשם. אני ככ אוהבת יערות ופארקים ומאז שקורי הפציע אני מבינה את החשיבות של השהייה בין עצים, שמבריאה בעצם את הנשמה. ט"ו בשבט שמח ובריא לכולנו.
תודה רבה, ציפי. אין כמו ירוק של יער וכחול של ים – כדי להרגיע ולהבריא את נפש האדם.