גרפיטי בחיפה: פוסט בלי מילים (כמעט)
אבי, עליו השלום, היה אומר:-
"אם לא תסתכל לאן אתה הולך – תלך לאן שאתה מסתכל"
המשפט התייחס למי שהולך היה ועיניו כבושות בקרקע או לחילופין, לאותו שהולך היה ובוהה בשמיים. מדוע נזכרתי במשפט הזה?
אני שולחת אתכם להסתכל בקירות, אבל באמת ובתמים מבקשת שלא תכנסו עם הראש בקיר 🙂
בשבת נסענו לחיפה.
כאוהבי גרפיטי מושבעים, לא יכולים היינו להתעלם מפסטיבל הקירות.
התגברתי על סלידתי מנהיגה (ועל הקושי בגלל היד הסוררת) השכמנו קום (סתם ביטוי נחמד, אני תמיד על הרגליים כבר בארבע וחצי בבוקר) ושמנו פעמנו חייפתה
החלטתי לשלב בפוסט הזה, שיהייה כמעט נטול מילים (בהתחשב באני הפטפטנית), צילומים של גרפיטי גם מפעמים שונות אחרות בהן בקרנו בחיפה, תוך שאני מחליטה שעוד יבוא יומה של היפהפייה הזו לזכות לפוסט שלם משל עצמה.
אולי חלקם כבר אינם ואולי הם עוד שם. אני לא יודעת. אבל אני שמחה בהם והחלטתי לשתף אתכם בשמחתי.
כמובן שגם בשבת, לא הסתפקתי בצילום העבודות המשתתפות באופן רשמי בפסטיבל,
והקלקתי בחדווה לכיוונן של עוד כמה וכמה. הן מצדן – לא הביעו התנגדות
מאחר ולא את שמות כל האומנים שאת עבודתם צילמתי ואני מעלה כאן אני יודעת, החלטתי פשוט להעלות תמונות בלי לציין שמות.
על חלק מהצילומים תוכלו לראות את השמות.
עוד על גראפיטי בחיפה תוכלו לקרא בבלוג של עינת הרשקו אלטרנטיבה, שהפוסט שלה חיפה של מטה גם הוא עודד אותי לנסיעה.
המלצות לחופשה בחיפה תוכלו לקרא בבלוג של תמר גרינברג החיים סילאן? בפוסט 24 שעות בחיפה
