על גאווה ולוקאל פטריוטיות – בליני
בכתבה על "סקרלט, סקרלטי סקרלטינה", סופר על משפחת מלחינים שמוצאה באזור פלרמו.
למעט אח אחד נשכח, יתר בני המשפחה לא הביטו לאחור לאחר שעברו לנאפולי והמשיכו קריירה ביבשת, ולכן למעשה לא מקשרים אותם לסיציליה.
המלחין ויצ'נצו בליני, אחד ממלחיני האופרות הנחשבים ביותר, נשאר מזוהה עם האי ועיר הולדתו קטניה, יש לו הנצחה רבה בעיר, ולכן בחרתי לכתוב עליו בשל היות בכיר מלחיני סיציליה.
♦ בליני הוא השם המקורי של הבלינצ'ס. הגרסה האידישאית לחביתיות.
♦ זהו גם שמו של קוקטייל ונציאני משנות ה- 30 של המאה הקודמת, שממציאו קרא לו כך על שום צבעו, שהזכיר את ציוריו של ג'ובאני בליני, בן למשפחת אומנים ונציאנית ענפה, שהיה גם מורהו של טיציאן הגדול.
אבל עבור תושבי סיציליה וקטניה בפרט, זהו שם משפחתו של מלחין אופרות נערץ, שנולד בעיר מוכת רעידות האדמה בשנת 1801.
גם אביו ובעיקר סבו היו מוזיקאים, והנער שנחשב לילד פלא, התגורר אצל סבו מגיל 15, אצלו גם למד לראשונה בצורה מסודרת. כיאה לכל אומן בן סיציליה, המטרה הייתה לעבור ללמוד בעיר הגדולה שמעבר למיצר מסינה – נאפולי, ומשם לפרוש כנפיים צפונה. לרומא, פירנצה, ונציה – בה החלו האופרות, מילאנו הצטרפה לרשימה, ואז לשאר אירופה.
מאחר ומשפחתו לא הייתה אמידה, נעשתה פנייה לפרנסי קטניה, כדי להשיג מלגה ללימודים בנאפולי, וזו אכן ניתנה לתקופה של 4 שנים, כשבתמורה אמור המלחין הצעיר לשלוח לעירו יצירות ביכורים פרי עטו.
ב-1819 עבר בליני לנאפולי, ולא שב עוד לגור בסיציליה, למרות שבניגוד לאחרים ששמו את אי הולדתם מאחורי גוום, הוא ביקר את משפחתו כמה פעמים לאחר מכן.
בקונסרבטוריון בנאפולי למד אצל מלחין האופרות ניקולו זינגרלי, שעודד מאד את הכישרון הצעיר, ולאחר שנה זכה על הצלחותיו בלימודים במלגה, שאפשרה לנער לתמוך כלכלית במשפחתו.
ב-1824 זכה למעמד מיוחד והחל להדריך סטודנטים צעירים.
במקביל התוודע ליצירותיהם של רוסיני יליד פזארו ודוניצטי יליד ברגמו, שהיו מעט מבוגרים ממנו, ובעקבות זאת כתב את האופרה הראשונה שלו.
עם תום לימודיו, החל בקריירה כמלחין אופרות, תחילה בנאפולי שבדרום, ומ-1827 עקר צפונה למילאנו שם הכיר את פליצ'ה רומאני, ליבריתן מהולל של כמאה אופרות (ליברית – טקסט של אופרה).
מרבית האופרות שכתב היו שיתוף פעולה פורה של השניים, כששיאו באופרה "נורמה" משנת 1831, אם כי בשעתה היו לו מצליחות ממנה מבחינה כלכלית.
יצוין שבליני התפרנס אך ורק מכתיבתו, ידוע שגבה סכומים נכבדים שאפשרו לו חיים נוחים (הלוואי על מוצרט).
הקריירה של בליני כללה גם תקופות בערים נוספות ובראשן ונציה, ביקור באנגליה, ולאחר מריבה עם רומאני אחרי "נורמה", הגיע המלחין לפאריס, שם התערה בחברה הגבוהה, הכיר סופרים כז'ורז' סאנד, פגש בגרמני היינה שניבא לו חיים קצרים, נבואה שהתגשמה.
בפאריס, כתב את האופרה "הפוריטנים" שהייתה מעין חותם בין לאומי של הצלחתו.
זמן לא רב אחר כך, חלה בדלקת קיבה קשה שלמעשה תקפה אותו גם בשנים הקודמות פה ושם, הפעם גופו נכנע לה והוא נפטר בגיל 34 בלבד.
את לווייתו וקבורתו בפאריס אירגן המלחין רוסיני, ורק כמה עשרות שנים אחר כך הועברו שרידיו לקתדרלת קטניה, עיר הולדתו. בעירו יש על שמו בית אופרה מפואר, כיכר, גן, פסלים בכל רחבי העיר וכאמור קיברו נמצא בקתדרלת העיר.
בכל חייו הקצרים של בליני, למרות רומנים רציניים מעת לעת, נמנע בליני מלשאת אישה ולהקים משפחה, וזאת כדי לא 'לחבל' בקריירה שלו.
החל משנת 1824 ועד למותו, הלחין בליני 11 אופרות, ממוצע של אופרה אחת בשנה, הן זכו להצלחה רבה עוד בחייו. מלבד אופרות, בתקופה מוקדמת יותר הולחנו יצירות דתיות, ומוזיקה אינסטרומנטלית ממנה מבוצע בעיקר קונצ'רטו לאבוב.
בליני, בצוותא עם רוסיני ודוניצטי, הם השלישייה המובילה במחצית הראשונה של המאה ה-19, תקופת שיא באופרה האיטלקית, שהמשיכה עם ג'וזפה ורדי, ועם שינוי הסגנון לכיוונים מודרניים יותר עם פוצ'יני, ומלחינים נוספים.
בליני יוחד על ידי הדרמטיות שלו, והמלודיות שלו נחשבות לארוכות ושירתיות, ובעטיין זכה לכינוי "ברבור קטניה". הוא זכה להערכה רבה מצד שופן, ליסט, ואף ריכרד ואגנר (שלא נטה להעריץ אחרים), שהילל את הקשר שבין הטקסט למוזיקה, וגם ורדי, אשר בשנת 1898 הילל את המלודיות יוצאות הדופן של בליני.
