על שלוש תערוכות ועל מבט אישי אחד
עדות מקומית
מאז 2003 מוצגת אחת לשנה, במוזיאון ארץ ישראל, תערוכה בשם "עדות מקומית".
תערוכה המוקדשת כל כולה לצילום תיעודי ולצילום עיתונות.
"עדות מקומית" מתקיימת במקביל ל- World Press Photo, התערוכה הבינלאומית לצילום עיתונות. שתי התערוכות משקפות דרך עינית המצלמה, אירועים חדשותיים ורגעים מיוחדים שעצבו את השנה החולפת.
הצילומים נבחרים בתחרות, הפתוחה בעיקר לצלמים מקצועיים, אך נותנת גם מקום לצלמים צעירים וחובבים. אלפי צילומים נשלחים לתחרות מידי שנה. התצלומים המוצגים בתערוכה, נבחרים על ידי חבר שופטים שונים מעולם התקשורת והצילום, ולצדם אוצרים ממוז"א.
צילום חדשותי, צילום תיעודי והרגש
בביקור בתערוכה ניתן לנסות ולהכיר את ערכו של הצילום התיעודי הישיר.
בצילום העיתונות אמור הצלם להביא את האירוע באובייקטיביות מוחלטת.
בצילום התיעודי יש לרגש וההזדהות של המצלם משמעות רבה בהעצמת הרגע, והוא מתבקש.
האם הבדלי ההגדרות הללו באים לידי ביטוי?
הצלם – העומד מול האירוע, לא אחת בתוך התרחשותו ממש, לעומת סיטואציות המצולמות אקראית, על ידי עוברי אורח במצלמות הניידים, או במצלמות האבטחה, הפזורות כיום כמעט בכל מקום. בצילומים של אלה וגם אלה, עושים לא אחת שימוש לצרכים חדשותיים.
שלא כמו מצלמת האבטחה, שתקועה על קיר או עמוד בנקודה קבועה, והיא נטולת רגש והשגות, או עובר האורח, שלא אחת נקלע לאירוע שלא בטובתו או בכוונתו, ופשוט שלף את מכשיר הטלפון שלו כדי לצלם, הצלם המקצועי, נשלח לתעד התרחשות ותופס רגעים נבחרים מתוכה. ומתוך סך כל הקליקים, יבחר מספר מצומצם. גם לצלם התיעודי או החדשותי (ירצה או לא), ישנן דעות, השגות ורגשות.
האם ניתן לחוש, להבין או לדעת מהי עמדתו האישית של הצלם התיעודי כשאנחנו עומדים מול צילום שצילם? האם כששני צלמים יעמדו באותה הנקודה, ויכוונו את עדשות מצלמותיהם אל אותה התרחשות ממש, כשנעמוד מול הצילומים תיחשף מולנו בסופו של דבר אותה העמדה? או שנקבל צילום חף מכל עמדה?
תהייה המצלמה אובייקטיבית ככל שתהייה, ירצה המצלם להיות ענייני ונטול פניות ככל שישאף – לטעמי, רגשותיו יבואו לידי ביטוי גם בצילום התיעודי וגם בצילום החדשותי שהביא לקהל.
האם ייתכן שהפרשנות שאנחנו כצופים ניתן לצילום, תהייה מושפעת מרגשותינו ודעותינו? לדעתי, בהחלט כן.
הצילום – למצלם וגם לצופה, תמיד יהיה טעון ברגשות.
וזהו חלק מהעושר, העניין והקסם שמביאה "עדות מקומית", בצד חילוקי דעות כאלה ואחרים.
התערוכה "עדות מקומית" תיסגר ב-8 בינואר 2022
הביקור בתערוכה מביא אותי לספר ולהמליץ לכם על "עדות מקומית" עתיקת יומין.
"אינסטגרם גרסת 1938: תצלומי א"י בתקופת המנדט מאת זולטן קלוגר"
תערוכה קטנה ומקסימה. אני ממליצה לכם לתת קפיצה לדיזנגוף 77 שבתל אביב ולצפות בתערוכה המקסימה והמרגשת, המוצגת בקומה התחתונה של באוהאוס תל אביב
זולטן קלוגר
זולטן קלוגר נולד ב 1896 בהונגריה. במלחמת העולם הראשונה שירת כצלם בחיל האוויר האוסטרו הונגרי. בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת, היגר לגרמניה. ועבד בברלין כצלם עיתונות עבור העיתונים הנחשבים והבולטים ביותר של אותה התקופה.
בברלין פגש את נחמן שיפרין, שמעבר להיותו עיתונאי ועורך בעיתונות היהודית האירופית, ייסד בברלין סוכנות צילום בשם "Press Photo", שסיפקה צילומים לעיתונות הכללית.
עם עליית הנאצים לשלטון, איבד קלוגר את מקור פרנסתו והחליט לנסוע לבקר בארץ ישראל כתייר, כשבאמתחתו ציוד צילום משוכלל, כזה שלא ניתן היה לראות או לרכוש דומה לו בארץ. עד מהרה החליט לקבוע בארץ את מושבו. זמן קצר לאחר מכן הצטרפו אליו נחמן שיפרין ושותפו יצחק מרילין, ויחד הם הקימו בארץ סוכנות שהייתה הסניף הארצישראלי של חברת ה- "Press Photo" הברלינאית.
"סוכנות אוריינט – "Orient Press Photo "החברה המזרחית לצילומים בשביל העיתונות".
מטרת הסוכנות הייתה הפצה ושיתוף צילומים מארץ ישראל לעיתוני העולם, והיא עבדה בעיקר עם קרן היסוד.
מדרך הטבע, צילומיו של קלוגר הושפעו מהדרכתם והשפעתם של המוסדות הלאומיים והציגו את הזווית הציונית. צילומיו של קלוגר, שחרש את הארץ, ללא לאות במשך יותר מעשרים שנים, מתעדים את חיי היומיום במדינה שבדרך.
הפיתוח, החקלאות, השומר, הבניה ועוד.
כזכור, את ראשית דרכו עשה קלוגר בחיל האוויר האוסטרו הונגרי, ועל כן לא פלא הוא שהיה זה קלוגר הראשון שצילם את ישראל מהאוויר. צילומי האוויר שלו אוגדו לתיק שניתן לזלמן שוקן כדי שיחלק למקורביו לכבוד יום הולדתו ה 60 , ויחד אתם אוסף מרשים נוסף של צילומים שצילם, והוא מוצג במקום באופן דיגיטלי. תוכלו לראות באוסף שוקן בספריה הלאומית. עיקר התערוכה היא אלבום נוסף מצילומיו של קלוגר, שניתן באותה שנה כשי לפלוני (שאשמח מאד לדעת מי היה) ס. מרגולין.
במהלך שנות החמישים, חדלה קרן הייסוד מלהשתמש בשירותי "החברה המזרחית לצילומים" והיא נאלצה לסגור את שעריה. זולטן קלוגר עזב את הארץ ונפטר ב 1977 בארה"ב.
הוא השאיר אחריו ארכיון עצום ובו מעל 400 אלף תשלילים המפוזרים בין ארכיון הקק"ל, קרן היסוד, הספרייה הלאומית ועוד.
התערוכה תיסגר ב 01 למרץ 2022
מעדות מקומית לעדות אזורית
פוטומנטה
פוטומנטה היא תערוכה שמתקיימת ברחבי מוז"א ומוצגים בה צילומים, שרובם מארצות הים התיכון. היא מוצגת כמעט בכל ביתני ואולמות מוז"א, כשבחלקם הצילומים משתלבים במוצגים הקבועים בצורה טבעית ומרגשת להפליא. אחת מגולות הכותרת (מבחינתי האישית) הייתה המפגש בביתן נחושתן ,עם צילומי המכרות.
בפוטומנטה במוצהר, פרשנותם של הצלמים המשתתפים ונקודת המבט האומנותית שלהם פתוחה ובעלת שדה ראיה רחב. הצילומים הנפלאים.
הסדרות, שחלקן מכמיר לב וחלקן מעוררות חיוך, או הרהור – מרתקות.
ביקרנו בתערוכה בפעם הראשונה באוקטובר, וברור היה לנו שכשנגיע לבקר ב"עדות מקומית" מוצגים בפוטומנטה צילומים, שנשמח לחזור ולהתעכב עליהם עוד. וכך עשינו. יש שם כמה סדרות שפשוט נשאבתי לתוכן ונהניתי לשוב ולצפות בהן שוב.
למשל
ההומור והחום הבינאישי המתפרצים בסדרה של הישאם בנוחוד "אקרובטיקה 2017"
ובסדרה של פאתן גדס "סיפורו של רקע מצוייר" וכמובן שהיו עוד.
תערוכת פוטומנטה עתידה להתקיים אחת לחמש שנים.
התערוכה תוצג עד מרץ 2022
לסיכום עשו לעצמכם טובה ענקית ולכו לשוטט ברחבי מוז"א,
ואל תשכחו את מרכז הבאוהאוס גם.
ומה דעתכם?
האם מצליח צלם העיתונות לנתק את עצמו, את דעותיו ורגשותיו,
כשהוא מצלם אירוע חדשותי זה או אחר?
תגובות תתקבלנה בעליצות יתרה.
לפוסט הזה יש 6 תגובות
הולכת גם הולכת. טוב שהזכרת לי. נהניתי להחכים והיתי מרותקת לסיפור על זלוטן קלוגר. אני מאוד אוהבת צילומים מפעם. המיוחד של המדינה שלנו בראשיתה.
🙂 תודה תמר. אני שמחה שאת מתכננת ללכת לתערוכות. וכן, הצילומים הישנים ההם, מצליחים תמיד להרעיד נימי נפש.
במובן מסוים יש לי בעיה עם הגדרה מאוד צרה של ״תחום צילום״ – אני מניחה שאולי לצלמים מקצועיים יותר חשוב לחדד לפעמים הבדלים בין ״צילום רחוב״ ל״צילום תיעודי״ כדי להדגיש את הן האמנותי שלהם, אבל בסופו של דבר כולנו הרי רוצים לצלם תמונות שמעבירות מסר מסוים, לא?
אני מסכימה איתך שההגדרות לא יכולות להיות באמת מדוייקות ותחומות. אבל, האם אנחנו מעבירות מסר כשאנחנו מצלמות, לדוגמא – פרח?
או אולי אנחנו פשוט מבקשות לתעד מה שלעינינו יפה, מעורר זכרונות…לי – לא תמיד מתחשק להעביר מסר או לשאת בשורה, לפעמים סתם כך
בא לי לספר סיפור. וגם אז, כשאני מספרת את הסיפור – תמיד תמיד ישנה האפשרות שהצופה יראה שם סיפור שונה.
יופי של כתיבה ,סיקרנת אותי לראות את התערוכות ואשתדל להגיע לראותן.
🙂 תודה רבה, אם הצלחתי לעורר סקרנות הרווחתי.