על הגבעות בדרך לרומא
יש הנוסעים מרומא דרומה. אנחנו, את הטיול שלנו החלטנו לעשות הפוך.
התחלנו בדרום – בנאפולי ופומפיי, המשכנו לדרך אמלפי ועיירותיה הציוריות ואז שמנו פעמינו לרומא.
השכמנו קום ועל כן עצרנו למנוחת קפה וארוחת בוקר קלה על הדרך, בעיירה קסומה בשם Formia . אמנם לא סיירנו בעיר, אבל לשבת בבית קפה מנומנם מול המרינה, שמעליה מתנשאים הרים ולהשקיף אל המפרץ שבו עוגנות ספינות, היה בהחלט נעים ומרגיע. אז אם אתם על הדרך לרומא, פורמיה הוא מקום נחמד לעצור בו.
קסטלי רומני
פחות מ 30 ק"מ דרומית מזרחית לרומא על גבעות אלבני, שרידי פעילות וולקנית שפסקה והשאירה אחריה בתוך שני מכתשים נדיבים, בלועם של הרי געש לא פעילים, שני אגמים יפהפיים. אגם נמי ואגם אלבנו.
אזור הררי וולקני פורה מאד, שמאז ימי הביניים פרחה בו החקלאות, שהפכה אותו ליעד קולינרי מבוקש עד עצם היום הזה. במקום יקבים בשפע שיוצרים יינות ששמעם יצא למרחוק.
כבר בתקופה הרומית, החלו אצילי רומא לבקר באזור ולקבוע בו את משכנם לימות הקיץ, על אחת כמה וכמה מרגע בו החליט האפיפיור לקבוע יתד במקום. יש הטוענים שזו הסיבה שניתן לאזור כולו השם "הטירות הרומיות". רוב העיירות באזור הן עיירות מימי הביניים ויש שם 13 עיירות שנקראות על שם המצודות, שנבנו בימי הביניים על ידי עשירים ואצילים כמקום מפלט, מקלט ונופש, בשטחן.
נמי
לנמי, העיירה הקסומה, הממוקמת על לועו של הר געש כבוי יש אגם משל עצמה. הוא אמנם קטן מזה של שכנתה קסטל גנדולפו, אבל לא נופל ממנו ביופיו.
אגם נמי הצנוע בגודלו ובעומקו, צפן במשך שנים סוד תחת מימיו השלווים.
שליטי רומא הרבו לבלות את זמנם באזור, ואחד מהם, היה קליגולה – מהאכזריים שבקיסרי רומא, אשר שלט ביד רמה 4 שנים בלבד, עד שנרצח בידי משרתיו.עבורו ועבור אורחיו, ניבנה פרויקט מגלומני, שתי ספינות אדירות ממדים (70 מ' על 20), והן קושטו בפאר רב, כשהן כמעט לא זזות ממקומן ומשמשות כספינות תענוגות.
עם הירצחו של קליגולה, טובעו הספינות ונותרו שם מאמצע המאה הראשונה לספירה ועד שהגיע מגלומן חדש בדמותו של מוסוליני, שבשנת 1929 החליט לשלות את הספינות האבודות, ולהציגן לראווה במוזיאון לאחר שיפוץ יסודי.
לצורך הביצוע, הורדו פני האגם ב-12 מ', וב-1940 הספינות הוצגו לראווה. תהילתן הייתה קצרה, במלחמת העולם השנייה הן נפגעו ועלו באש ונותרו מהן שרידים בודדים. לאחר שנים רבות שוחזרה אחת מהשתיים, והשחזור מוצג כיום במוזיאון בעיירה נמי.
מהמרכז ההיסטורי של העיירה ניתן לעשות תצפית על אגם נמי. יום שני, שעת צהריים והעיירה מתנמנמת. פה ושם חנות פתוחה אבל מעט מאד אנשים או תיירים במקום.
והאווירה קסומה עד כדי כך, שגם על נמי הכרזנו כעל מקום בו היינו שמחים לגור.
מאז שנת 1922, מידי שנה בין ה 30 למאי ועד ה 7 ביוני, מתקיים בעיירה פסטיבל התות שמושך אליו תיירים רבים מכל העולם. אלפי סוגים שונים של מאפים מוצגים בבתי הקפה והמסעדות,
ריבות, יין וקרמים שכולם עשויים תות – מוגשים במהלך ימי הפסטיבל, כמו גם איסוף תות וחלוקת תות לעוברים ושבים.
קסטל גנדולפו
בנויה מעל אגם אלבנו. חלק נכבד מהעיירה מוגדר כרכוש הוותיקן. כלומר, למרות שיש שם סניף דואר ובית עירייה משל עצמם – הרי שהם יושבים על "אדמה זרה", אדמת הוותיקן, שכידוע נחשבת מדינה בפני עצמה.
זהו מקום משכנו של האפיפיור לעת קיץ. פה הוא מקבל את הנכבדים השונים. כשאנחנו ביקרנו, לא ניתן היה להיכנס לגני הארמון או אליו, אז הסתפקנו בתצפית לאגם אלבנו.
בשנת 2016 הוחלט לאפשר כניסה לחלקים מהארמון. פרטים נוספים תוכלו למצוא כאן
Frascati פרסקטי
במרחק של כ 15 ק"מ צפונית מזרחית לרומא – אחת העיירות ההיסטוריות, ששייכות לאזור הקסטלי רומני. העיירה הזו הוקמה עוד לפני שנוסדה רומא. במקור שמה היה Tusculumוהיא נחשבה אז לאחת הערים הגדולות ביותר על גבעות אלבני.
פרסקטי נחשבת לאחת העיירות היותר ידועות בקסטלי רומני בשל היין הלבן שמייצרים במקום.
אחד האתרים היותר מפורסמים בפרסקטי היא וילה אלדוברנדיני ((Aldobrandini).
להיות למעלה ולראות את כל הדרך לרומא וביום טוב אפילו לראות את רומא.
במקור – הווילה נבנתה עבור הוותיקן בשנת 1550 והיא הוענקה כשי לקרדינל ממשפחת אלדוברנדיני עבור המשא ומתן שהביא להסכם שלום בשנת 1595. אחד הדברים המעניינים בוילה הוא שעד היום היא שייכת למשפחת אלדורברנדיני.
שוטטנו בגן הפלאי, שמאחורי הווילה, שגולת הכותרת שלו :-
תיאטרון המים Teatro delle Acque.
אמפיתיאטרון שמעוטר בנישות ובתוכן פסלים מהמיתולוגיה. התיאטרון נבנה בין השנים 1598-1603, כדי לספק מים לגן הבארוקי שבהמשך.
נפוליאון – שהיה קשור בקשרי משפחה כל שהם עם משפחת אלדוברנדיני לקח לעצמו מספר פסלים שהיו ממוקמים על המעקה בחלקו העליון. בזמן מלחמת העולם השנייה, בשנת 1943 ניזוק הגן והמזרקות של תיאטרון דלה אקווה נפגעו. הן "תוקנו" בעבודה לא מקצועית בעזרת מלט ומצבן החל מדרדר. ככל הידוע, המקום התחיל בעבודות שיקום בשנת 2011 אבל כשאנחנו היינו שם זה לא נראה כמקום משוקם. וחבל. היה מתסכל לראות את ההזנחה והעזובה, הגנים אמנם מטופלים ומטופחים, אבל האמפיתיאטרון עומד עזוב ולא זוכה לשימור ושיקום. וזה חבל ביותר.
בדרך כלל אמורים לקבל אישור על מנת לטייל בגנים, אנחנו לא ידענו את זה וכשהגענו לשם (ביום חול) הם היו פתוחים ומלבדנו שוטטו שם עוד אנשים. לארמון לא הייתה אז כניסה בכל מקרה.
לינה – מלון ברומא
עד כאן הדרך לרומא. בסופה הגענו למלון הישן אך מסביר הפנים Residenza K שנמצא מרחק דקות הליכה ממזרקת טרווי, מארמון ברבריני ומהמדרגות הספרדיות.
השרות במלון מעולה באנגלית משובחת ואדיבות שופעת. יש אינטרנט בכל החדרים.
לא נגיש! אין מעלית למקום.
נכון לשנת ביקורנו (2014) הקומה השלישית היא הקומה המשופצת. כך שעל החדרים שבה אני יכולה להמליץ בכל לב. מרווחים, נאים למראה וחדר אמבטיה מפנק מהחלומות.
בקשו להתאכסן בקומה השלישית, למרות המדרגות. מנסיון, בקבלה ישמחו לעזור לכם עם המזוודות. ארוחת הבוקר חביבה ומספקת.
דלפק הקבלה עובד עד השעה 18:00. במקרה שהגעתם מאוחר, תתבקשו לגשת למלון אחר, ולקבל שם את המפתחות לחדרים.
ברשומה הבאה נבוא בשערי העיר היפהפייה ונטייל בה. רומא בחמישה ימים
עוד קצת על קסטל גנדולפו – תוכלו לקרא בבלוג "הטוריסטית" ברשומה "טיול יום מרומא – עיירת הקיט של האפיפיור"
מקווה שניהנתם לטייל איתנו מהדרום דרך הגבעות בדרכנו לרומא. אשמח להמלצות ותגובות.
