כנסיות ועוד קצת בפריז
המפגש הראשון שלנו עם פריז, היה במסגרת טיול מאורגן בשנת 2001.
זו הייתה לנו הפעם הראשונה שיצאנו יחד את הארץ, ובאופן טבעי חששנו לעשות את הטיול בכוחות עצמנו. על כן בחרנו להיות מוגנים על ידי ארגון של מישהו אחר, מוגנים ובהכרח מובלים.
בלקסיקון המשפחתי זכה הטיול לתואר "טיול טירונות".
זה הטיול בו הספיקו לי רגעים ספורים כדי להתאהב באמסטרדם. ולא לחבב את פריז.
אולי באשמת פקק התנועה, בן כמעט שש השעות, שהיה בכניסה אליה. אולי זו ההמולה הבלתי אפשרית והפחד, בניסיון לחצות את השאנז-אליזה. אולי זו הריצה המטורפת סביב הזנב של עצמנו, כי חייבים להספיק לסמן V ולהמשיך הלאה. המון "אוליים" ותוצאה אחת. אני ופריז לא מתקשרות.
כמובן שרבים וצודקים אמרו לי, שאי אפשר להחליט שלא אוהבים מקום, על סמך "ספיד טיול".
אבל היי צ'מעו, עובדה שאמסטרדם ידעה לחייך אלי.
ויהי ערב ויהי בוקר, וקבלנו הצעה מציונה ויוני, אותם אתם כבר מכירים מהטיולים שלנו לאיטליה וטיולים בצפון לצאת לטיול בצרפת. הטיול יהיה לפריז, נורמנדי, ברטאן וחבל הלואר.
למרות שהרעיון לצאת שוב לפגישה עם פריז לא ממש קסם לי, החלטתי להיות רחבת לב, והודעתי לאוריאל שאני מוכנה לסלוח לעיר. (תודו, שזו נדיבות לב ראויה לציון).
לאחר התייעצויות מהתייעצויות שונות הוחלט שנתמקם ברובע הלטיני, ונבחר מלון שממוקם ברחוב מופטאר.
הרחוב שוקק חיים ברוב שעות היום והלילה. הוא תוסס, הוא ער, יש בו שוק חביב להפליא, וקל להגיע ממנו אל הפנתיאון, אל גני לוקסמבורג, ולעוד אתרים רבים נוספים.
על שום כמות המלל, החלטתי לפצל את הרשומה האחת – לשתיים.
הגענו למלון לעת צהריים חמסינית במקצת, השארנו את החפצים בחדר ויצאנו לתור את המקום.
ירדנו במורד מופטאר (דרומה) פנינו שמאלה אל Rue Daubenton ומימין המתינה לנו בסבלנות, כנסייה לא גדולה במיוחד אשר בה משהו חמים ומזמין.
כנסיית סנט מודארד
St. Médard church הוקמה במאה השביעית, על הדרך הרומית העתיקה מפריז לליון, לזכר Medardus, שהיה הבישוף של ליון, חי במאה השישית, ונחשב לפטרון הייננים והחקלאים.
בין המאות ה 15 עד ה 18 עברה הרחבה ובמאה ה-20 הוספה קפלה. יש בה ציורי קיר יפהפיים, ויטראז'ים מרשימים ולצידה גינה ציבורית חביבה ביותר. אל תדלגו עליה, היא באמת שווה ביקור.
כנסיית סנט אטיין דו מון
Église Saint-Étienne-du-Mont
הכנסייה, שנמצאת ממש מאחורי הפנתיאון, היא אחת היפות שראינו בפריז.
נבנתה, בחלקה הקטן, במאה ה- 13 וברובה במאה ה- 16, אז שופצה והורחבה ואפילו זכתה למגדל פעמונים.
בסגנון הבנייה ישנם אלמנטים גותיים ואלמנטים ניאו-קלאסיים. בויטראז'ים מהמאה ה 17 (הפלא ופלא) סיפורים מהתנ"ך.
כתובת: Place Sainte-Geneviève
איל דה-לה-סיטה – שתי כנסיות – ואיל סן-לואי גם
שני איים על נהר הסן, שנחשבים לחלק מהרובע הראשון והרביעי. מאחר והם מיושבים למעלה מאלפיים שנה, הם נחשבים לאזור המיושב הוותיק ביותר בפריז.
על איל דה לה סיטה – יושבים קתדרלת נוטרדאם/שארטר שחוותה שריפה איומה באפריל 2019. מאחר והטיול שלנו היה בשנת 2016, הרי שבתמונות שתראו כאן, היא מופיעה במלוא גדולתה, כנסיית סנט שאפל, היכל הצדק ובית הכלא הקונסיירז'רי – שהוא חלק משרידי ארמון הסיטה, שהוסב בזמנו לבית סוהר.
מפות של קווי התחבורה הציבורית בפריז, יוכלו לעזור לאותם שלא צועדים לשם, לתכנן את ההגעה לאיים.
כנסיית סנט שאפל
כשנכנסנו לקפלה הזערורית, צנחה לי הלסת, פי נפער בתדהמה, לא העזתי לעפעף…אתם לא יכולים למחוק את המיותר, פשוט כי כל התשובות נכונות. באמת, עוד לא סיימתם להגיד קפלה – והיא נגמרת. ויחד עם זה, מדובר במקום פלאי, שהות של שעה בה, לא תספיק לכם.
אבל נתחיל מההתחלה.
מדובר במתחם בו ממוקם גם בית המשפט. באנו, ראינו תור. אנחנו ישראלים מנומסים ונעמדנו.
עמדנו לא מעט זמן עד ששמנו לב, שבקצה התור עומדים אנשים לבושי מדים.
לא ברור היה לנו אם מדובר בשוטרים או לא, אבל משהו הרגיש מוזר. יוני ניגש לאחד מהם ושאל.
התברר שאנחנו ממתינים בתור לכניסה לבית המשפט. אז שימו לב, אלא אם כן זומנתם למשפט בהיכל הצדק בפריז, לעמוד בתור הנכון.
סנט שאפל– כנסייה גותית שנבנתה בין השנים 1242-1248, כקפלה לארמון המלכותי, בידי לואי התשיעי, במיוחד כדי לתת בית לנזר הקוצים של ישו, אותו רכש משליט קונסטנטינופול.
הקפלה המלכותית נבנתה מעל כנסייה קטנה שיועדה לעובדי ודיירי הארמון, בו ישבה גם הממשלה של אותם הימים. (הארמון כבר לא קיים, וכאמור שרידיו הוסבו בעבר לבית כלא. מזל שהקפלה שרדה).
המדרגות, מהקפלה התחתונה אל הקפלה העליונה, לא מסגירות את המראה שעתיד להתגלות. זה היה רגע בו מצאתי את עצמי נטועה במקומי רגעים ארוכים בלי אויר.
מכל עבר ויטראז'ים מרהיבים ביופיים המציגים כ 1000 תמונות תנ"כיות שונות (מהברית הישנה והחדשה).
מכל עבר ויטרז'ים מדהימים
עזבו, אין טעם שאנסה בכלל לתאר לכם את החוויה הזו. פשוט לכו לשם.
נגישות:- לקפלה התחתונה, הגישה לכיסא הגלגלים באמצעות רמפה קטנה. לקפלה העליונה יש אפשרות להגיע באמצעות מעלית מהבניין הסמוך. פרטים נוספים תוכלו למצוא כאן
כתובת: 8 Boulevard du Palais
עלות – 15 יורו
פתוח:- מ 02 לינואר עד 31 למרץ ו מ 01/10 עד 31/12 יום יום 09:00-17:00
מ 01/04 עד 30/09 יום יום 09:00-19:00
הגעה:- מטרו קו 4. אוטובוסים 38, 85, 96, (ואל תשכחו את המפה ששמתי לכם למעלה)
הנוטרדאם – שארטר
קתדרלת נוטרדאם הידועה – קתדרלה גותית עצומה בגודלה. זהו מקום מושבו של הארכיבישוף של פריז והיא נחשבת מאז ומעולם, לאחר מהסמלים של העיר.
בנייתה החלה ב 1163. במאה ה 18 נהרס מגדל הפעמונים שלה, ובמאה ה 19 היא עברה שיפוץ והוסף לה צריח במקום מגדל הפעמונים. בקתדרלה שפע של יצירות אומנות, פסלים,ויטראז'ים ועוד.
בחזיתה המערבית מרצפת המכונה "נקודת האפס של צרפת" והיא המרכז הגאוגרפי הרשמי של פריז ושל צרפת כולה.
כזכור באפריל 19 פרצה בה שריפה שגרמה לנזק רב ובין היתר לנפילת הצריח. והנה לכם רשומה מקסימה על נוטרדאם של פריז (האם מה שאתם רואים באמת נבנה בימי הביניים)
נגישות – מצידה השמאלי של הקתדרלה יש כניסה "נגישה" אבל יש אליה בכל זאת מדרגה קטנה בגובה 5 ס"מ. בקיצור, גם בכניסה וגם בסיור בתוכה, יש צורך בסיוע. ואין מעלית למגדל הפעמונים.
Rue Saint-Louis en l'Île – חוצה את כל האי סנט לואי ממזרח למערב. חלפנו על פני Saint-Louis-en-l'Île שהייתה סגורה 🙂
רחוב חמוד להפליא. נהנינו לשוטט בו סתם כך. עד לקצהו בו ישנו גן ציבורי חביב. ומשם המשכנו לכיכר הבסטיליה ולרובע המארה.
סנט פול סנט לואי
סנט פול סנט לואי
הכנסייה נוסדה ב 1626, אך אבן הפינה למבנה הנוכחי הונחה רק ב 1627. לאחר הרס הבסטיליה הפכה הכנסייה למחסן לספרים ויצירות אומנות. ב 1802 הכריז עליה נפוליאון ככנסיית הקהילה של רובע המארה.
השעון על חזית המבנה שוחזר במהלך מלאכת שחזור החזית ב 2012 ומקורו בכנסייה הישנה של סנט פול, שנהרסה ב 1797. השנה שרשומה על השעון, 1627,היא גם שנת הנחת אבן הפינה לכנסייה.
כתובת:- Rue St. Antoine 17
כנסיית סן ז'רמיין ל'אקסרוס
כנסייה רומית קתולית שנוסדה ככנסייה קהילתית עבור ארמון הלובר שנמצא ממש מולה. המבנה הנוכחי נבנה בין המאות ה 13 – 14.
מונמארטר – הקסם האמיתי של פריז.
הבזיליקה הנוכחית, הממוקמת על הנקודה הגבוהה ביותר בפריז, ברובע המונמארטר, נבנתה ב 1919 והמבנה וצבעו הלבן – נראים למרחוק. הפסיפס הענק על כיפתה הפנימית נחשב לאחד הפסיפסים הגדולים ביותר באירופה, והגדול ביותר בצרפת.
כבר כשמגיעים, נפרש מול העיניים נוף יפהפה. פריז שרועה למרגלות הגבעה. בלי ספק אחד המקומות היותר יפים לטעמי, בפריז. אתם כבר יודעים שאני לא ממש מחבבת את הביטוי "אתר חובה", אבל פה הוא ממש מתבקש.
הבזיליקה והרובע הם תאווה לעיניים. אז נכון, יש המון, אבל ממש המון מדרגות כדי לטפס אליה,
מצד שני יש גם פוניקולור
נגישות לסקרה-קר בשעות הרגילות.
כתובת:- Rue du Chevalier de la Barre
כיכר טרטרה
כיכר אומנים- המון ציירים, חלקם שקועים בציור מתוך דמיונם,
ליד חלקם יושבים אנשים, שמבקשים שיציירו אותם,
ציידי תיירים משחרים לטרף 🙂 רק שבמקום חץ וקשת, הם אוחזים בידם מכחול או עיפרון ובלוק ציור. "נו, בוא…שב ונעשה החלפות, מעות תמורת ציור"
ומסביבם שפע בתי קפה קטנים.
כיף, מקום שהייתי, כציידת סיפורים בעצמי, יכולה לשהות בו ימים רבים.
כנסיית סנט פרנסיס חאווייר
אבן הפינה לכנסייה הונחה ב 1861 והבניה החיצונית הושלמה ב 1873.
לקח זמן עד שדקורציית הפנים הושלמה והכנסייה הוקדשה לפולחן סופית ב 1894. הכנסייה יפה להפליא, האור שעובר דרך הויטראז'ים וזורק אלומות פנימה – מהפנט.
הכיפה המצויירת מדהימה, עוגב יפהפה שמתוארך ל- 1878 ועוד.
ממוקמת לא רחוק ממוזיאון רודן, עליו נספר ברשומה הבאה – טיול על מדרכות פריז
כתובת:- Boulevard des Invalides,
בפריז עוד אינספור כנסיות בהן לא ביקרנו, מפאת קוצר הזמן שעמד לרשותנו.
מה כתבו בלוגרים ובלוגריות אחרים על פריז וסביבתה
◊ הבלוגרית ציפי לוין, בעלת הבלוג "מה יש לך גברת לוין?" כתבה על "מתחם העיצוב MERCI" בפריז ◊
◊ בבלוג "מתוקים בעולם" תוכלו ללמוד על " חמישה דברים שאתם חייבים לנסות בביקור הבא בפריז" ◊
***בראשית הרשומה, סופה של היצירה 1812 מאת צ'ייקובסקי, המנציחה את הפלישה הצרפתית הכושלת לרוסיה במלחמת רוסיה-צרפת (1812) ואת נסיגת הצבא הגדול של נפוליאון.
אם אהבתם, אם יש לכם מה להוסיף, אם אתם אוהבים את פריז (או לא )
אני תמיד מאד שמחה לתגובות
