טיולים בארץ, טיולים בדרום

טיול במזכרת בתיה

מאת: ניני אטלס
מאי 22, 2020

מזכרת בתיה

שמה המקורי היה עקרון, הוא שונה לבקשת הברון

לתור ולטייל ברחבי ישראל

בראשית מרץ, כשניצני הקורונה החלנו נראים ברחבי העולם, עוד טרם הוכנסנו לקרנטינה, המשכנו אישי ואני, בסיבובים להכרת האזור הקרוב למקום מגורינו. אחרי שביקרנו בגדרה, ובנס ציונה, החלטנו לשים פעמינו אל מזכרת בתיה.

עכשיו, כשהשתחררנו כמעט מכל המגבלות שהוטלו עלינו עקב ביקורה של הגבירה בעלת הכתר, הגיעה העת לספר לכם על מושבה קטנה, ששומרת על צביונה בעקביות תוך מתן כבוד מרשים לעברה.

מזכרת בתיה ממוקמת דרומית מזרחית לרחובות, סמוך לצומת ביל"ו, ובצמוד לקריית עקרון.
היא נוסדה כמושבה בשנת 1883, ביוזמתו של הרב שמואל מוהליבר, והייתה הראשונה בארץ ישראל שהוקמה על ידי הברון אדמונד רוטשילד. בשנת 1952 היא הוכרזה כמועצה מקומית.

במהלך ביקורו של הברון דה רוטשילד במושבה בשנת 1887, הוא ביקש מתושביה לשנות את שמה ל"מזכרת בתיה" על שם אמו. לא מעטים הם התושבים שלא חיבבו את השינוי בשם, ועד היום ישנם תושבים שממשיכים לכנות אותה בשמה המקורי "עקרון".

היסטוריה – בקטנה

חובבי ציון ומזכרת בתיה

המכנה המשותף הרחב, לכל האגודות הציוניות שנוסדו בסוף המאה ה – 19 במזרח אירופה, היה רעיון השיבה לארץ ישראל. תנועת חיבת ציון הייתה מעין ארגון הגג של כולן.
בין הגורמים להקמת התנועות הללו, היו:-
♦ פרעות "הסופות בנגב" בדרום רוסיה שבעקבותיהן קמה תנועת הבילו"יים, שהקימה את המושבה גדרה.
♦ גלי הגירה של יהודים לארצות הברית.
♦ וגל התקוממות לאומית, שנבע מהתפתחות רגשות לאומיים של תושבי המדינות השונות ששטף את כל אירופה בשנים 1848-9 וכונה "אביב העמים" ועורר גם ביהודים את הרצון לשים פעמיהם לארץ אבותיהם וליישב את ארץ ישראל.

הרב מוהליבר ומזכרת בתיה

הרב מוהליבר, שהוסמך לרבנות בגיל 18 היה הוגה דעות ויזם.
מאחר והיה בעל משק חקלאי משל עצמו, לא חסרו המעות בכיסו ולא צריך היה להסתמך על עבודתו ברבנות לצורך פרנסתו, ולכן יכול היה להתפנות גם לעיסוק נוסף כאיש ציבור ועסקן בתנועת חיבת ציון.
רעיונותיו הליברליים שעסקו בין היתר בעמדה מגשרת ומפשרת שבין המסורת, האמונה והדת, שכמובן היו יקרות מאד ללבו, לבין ההשכלה. הוא אף יצא בדברי ביקורת חריפים נגד השתמטותה של החברה החרדית מלימוד השפה העברית והעבודה.

בהיותו יזם ואיש ציבור מובהק, הוא הצטרף ב 1874 ל"קרן משה מונטיפיורי" שמטרתה הייתה הנצחת שמו של משה מונטיפיורי שהגיע אז לגיל 90, בהקמת מפעלי חינוך ותמיכה ביישוב בארץ ישראל. ומרגע שהצטרף אל אותה הקרן, נראה שרעיון יישוב ארץ ישראל הפך להיות למרכז עיסוקיו ופועלו.
הוא הקים את הקבוצה הראשונה של חובבי ציון לאחר "הסופות בנגב", וקרא לעליה לארץ ישראל ויישובה. בוועידה שהתכנסה בנובמבר 1884, בה הוכרז על הקמת "חיבת ציון" הוא התמנה לנשיא הכבוד.

בספטמבר 1882, במהלך מסעות ההתרמה שלו לטובת בניית יישובים בארץ, הגיע לפריז ושם נפגש עם הברון רוטשילד, אותו הצליח לשכנע לתרום עוד כספים ולבנות מושבה חדשה בארץ ישראל

מוזיאון הרב מוהליבר

כדי להגיע אל המוזיאון הקטנטן והמרגש, יש ליצור קשר בטל:- 08-9340034, 052-8990480.
הוא ממוקם בצמוד לבית הספר חיים הרצוג, במבנה מימיה הראשונים של המושבה, מול בית הכנסת הגדול. במוזיאון מוקרן מייצג הסוקר את פועלו של הרב מוהליבר ושל תנועת חיבת ציון. ואם יהיה לכם המזל שלנו היה, תוכלו לשמוע עוד ועוד על המקום מפי המדריכה שתבוא לקבל את פניכם.

בית העלמין – אוהל הרב מוהליבר

הרב שמואל מוהליבר, היה רבה הראשי של ביאליסטוק, מראשי חובבי ציון, אשר יזם את הקמת המושבה. הוא נפטר בשנת 1898 ועל קברו הוקם מבנה דמוי אוהל גדול אשר היה למוקד עלייה לרגל ליהודי האזור. במהלך מלחמת העולם השנייה, חולל בית העלמין של ביאליסטוק, המבנה סביב קברו של הרב נהרס ומקום קבורתו הפך לעלום עבור חסידיו.
בשנת 1990 במהלך סיור לאיתור קבר קרובי משפחתו, גילה אדם גבעה ועליה מה שנשאר מאותו מבנה. בעקבות התגלית החליטו יחד רבה הראשי של מזכרת בתיה יחד עם מי שהיה ראש המועצה המקומית ועוד מספר גורמים להעלות את עצמותיו של הרב למזכרת בתיה.
מעל קברו שוחזר, על פי צילומים ישנים, מבנה האוהל שציין את מקום קבורתו בביאליסטוק.
בכניסה לבית העלמין יד זיכרון לקדושי פבלובה.

בית המרקחת

בית המרקחת, שהיום משמש כחלק ממוזיאון המושבה, היה גם מקום מגוריו של הרוקח, ושימש גם כמרפאה לתושבה המושבה ולתושבי הסביבה הערבים. מאחר ורופא היה מגיע למקום רק פעם בשבוע, מראשון לציון, והכל כמובן בחסדי הברון, על שכמו של הרוקח היה מוטל הטיפול השוטף בתושבים. בבית המרקחת מוצג למבקרים סרטון קצר על ראשית ימי המושבה.

מוזיאון המושבה ע"ש ערן שמיר

המוזיאון שוכן באחד משני המבנים הציבוריים הראשונים שהוקמו במזכרת בתיה בשנת 1885. בית הפקידות שימש בחלקו למגורי פקידות הברון וחלקו האחר למגוריהם. בהמשך שימש המבנה כבנק, בית וועד המושבה, בית המועצה וסניף דואר ועל גגו מותקן היה בעבר, מתקן איתות אזהרה ליישובי הסביבה.
כתובת:- שדרות רוטשילד 40

פעמון המושבה

תפקידיו של פעמון המושבה, שהוקם בשנותיה הראשונות של מזכרת בתיה, היו רבים. לציון כניסת השבת, אזעקות שריפה, או ירידה למקלטים, קריאה להשכמה ועוד אירועים מאירועים שונים.
כתובת:- רחוב רוטשילד פינת רחוב המייסדים

הבאר הראשונה

עם בנית הבתים הראשונים של מזכרת בתיה בשנת 1884, נחפרה גם באר בעומק של כ 30מ'. היא הייתה בעלת שתי אנטיליות עץ ותופעלה בעזרת בהמות, שבסיוען גם חולקו המים לבתי התושבים.
עם בניית מערכת השאיבה ה"מודרנית" במלחמת העולם השנייה, הבאר נזנחה, נסתמה והמתקנים נהרסו. רק בריכת האגירה נותרה, על מנת לסמן את מקום המצאה המקורי של הבאר הראשונה.
בשנת 1994 תוך כדי שחזור מתקני האנטיליות, התגלתה גם הבאר המקורית.

בית הכנסת הגדול

מאחורי פיגומים וגדר פח עומד ומסתתר לו לעת שיפוץ, בית הכנסת הגדול של מזכרת בתיה.
בשנת 1927, כמתנת פרידה, בנה הברון רוטשילד לתושבי המושבה, בית כנסת חדש לאחר שהתגלו סדקים חמורים בבית הכנסת הישן, ששימש את המושבה במשך כ- 40 שנים.

הוא שוכן בין רחובות הרב מוהליבר ורוטשילד – כאילו סמל לאותם שאיחדו כוחות על מנת להגשים את רעיון הקמת המושבה ומראהו הייחודי נחשב לסמלה של מזכרת בתיה.

במהלך השיטוט במושבה חלפנו על פני מספר אתרים ששוקמו ושופצו:-

בית משק הברון רוטשילד

הוקם בשנת 1892 מבנה גדול ששימש כאורווה, אסם ומחסן.
שוקם בשנת 2002 ומשמש היום כאולם כנסים ותערוכות.

קזרמת לוין

ארבעת הבתים הראשונים של המושבה נקראו קזרמות מפני שהתנאים והצפיפות הזכירו ליושבים קסרקטין רוסי שפירושו: "בית מגורי חיילים".
צורתם של הבתים הראשונים של המושבה הייתה ייחודית.
הם נבנו כרפתות שמעליהן נבנתה קומה נוספת למגורים. זו הייתה דרכם של התושבים לעקוף את איסור בנית בתי מגורים לתושבים היהודיים, איסור שהוטל על ידי השלטון העות'ומאני של אותם הימים.
ביקרנו בחצרה של קזרמת לוין. שם ניתן לראות מעין תזכורת לעברה החקלאי של המושבה, ואת נפחיית אשבל, אשר עברה שיחזור. גם הקזרמה וגם הנפחייה היו סגורים.
כולי תקווה שבימים שאחרי הקורונה, ניתן יהיה לבקר בהם.

לסיכום, רחוב רוטשילד רחובה הראשי של מזכרת בתיה, ציורי ורומנטי. בתי הכורכר והאבן משרים תחושה של כפר אירופאי בלב השפלה. הוא עבר שיקום ושיפוץ והפך למתחם זיכרון מכבד ליישובי העלייה הראשונה. הביקור במושבה משובב נפש ואני ממליצה בחום לטייל בה.
עוד מעט תמונות כמתאבן:-