לטייל בנס ציונה - עיר עם לב של מושבה
במשך שנים רבות הייתה נס-ציונה עבורי, זו שעוברים דרכה בדרך לרחובות. לאחר לכתו של אבי, אמא שלי החליטה שהיא עוברת לגור בה, והיא הפכה להיות נקודת עצירה. מקום חי שהוא לא רק על הדרך.
אבל לא חקרנו צפונותיו.
נס ציונה - ראשית דבר
אני חייבת להודות שבאופן ילדותי מאד, כשקראתי את סיפור ראשיתה של נס ציונה, התעורר בי בליל רגשות שבין חמלה לזעם. מעשה הונאה נבזי במידת מה הוא שהביא להקמתה.
פעם היה איש עשיר בעל אחוזה גדולה באודסה בשם ראובן לרר.
חלומו היה לרכוש חלקה ועליה אחוזה ליד ירושלים.
היה עוד איש – טמפלרי גרמני בשם גוסטב רייסלר, שהייתה לו חלקה בואדי חנין (היום נס ציונה)
הוא נטע בה פרדס ואפילו היה בה דבר מבנה רעוע.
עד מהרה לקו כל בני ביתו במלריה והוא החליט לנטוש הכל, לשים פעמיו לרוסיה ולנסות לעסוק שם במסחר.
ויהי ערב ויהי בוקר ויתקלו השניים זה בזה. שמע הטמפלרי על חלומו של ראובן לרר לאחוזה ליד ירושלים ובנדיבותו כי רבה היא, הציע עסקת חליפין:-
אחוזתו הנהדרת של לרר בתמורה לאחוזתו של רייסלר "ליד" ירושלים
רעייתו של ראובן לרר לא חבבה את הרעיון, על כן הצטרף אליו במסעו לארץ רק בנו.
לא חלפו ימים רבים מידי ולרר הגיע לארץ, כדי לגלות שירושלים משאת נפשו, לא ממש קרובה לחלקה בת 2000 הדונמים אליה הגיע, ושה"אחוזה" שבנויה עליה, מטה לנפול.
ואף על פי כן ולמרות הכל, נתן לאחוזתו שם "נחלת ראובן" והחליט לנסות ולשקם את הפרדס בעזרת בנו ולטעת בו עצים נוספים, כשהם חיים בבדידות בלב סביבה ערבית והישוב הקרוב ביותר אליו, ראשון לציון, מרוחק מרחק של כמה ק"מ. את כל כספו, השקיע ראובן לרר בניסיונותיו לשקם את הפרדס, אך זה לא השיב לו אהבה והונו הלך ונעלם.
בייאושו החליט לפצל את נחלתו לחלקות קטנות יותר, ועל מנת ליצור לעצמו מניין, למכור אותן ליהודים בלבד במחירים נמוכים במיוחד.
מושבת הפועלים נס ציונה
ב 1887 התקיימה מרידה של חלק מפועלי ראשון לציון בפקידות הברון והם נענשו על השתתפותם במרד בהגליה. נאסר עליהם לגור בתחומי המושבה. אחד מהם מיכאל הלפרין שמו, רכש מראובן לרר חלקה גדולה, פיצל אותה לחלקים, ומכר אותם למנודים מראשון לציון, תוך כוונה להקים מושבת פועלים לה העניק את השם נס ציונה. הוא גם הקים את גדוד "מחנה יהודה" שתפקידו היה להגן על המתיישבים.
מושבת הפועלים של אז – כיום פינת הרחובות עמק השושנים והמניין הראשון.
ראובן לרר רועה דבורים
מי שהביא את ענף הדבוראות לארץ היו בני משפחת בלדנספרגר. נוצרים צרפתיים שהגיעו לארץ ב 1848 והיו נודדים עם כוורות הדבורים בעקבות פריחות ההדרים.
מאחר והכוורות לא היו קבועות הן היו קלות לפירוק וניתן היה להוציא את חלות הדבש ולרדות מהן את התוצרת, מבלי להניס את נחיל הדבורים. בנדודיו הגיע הברנש גם אל נחלת ראובן, חלה בקדחת ונאלץ היה לחזור לצרפת. הוא שכנע את ראובן לרר (שהיה אלרגי לדבורים) לרכוש חלק מהכוורות. והוא ובנו משה התחילו אף הם לנדוד עם כוורותיהם ברחבי הארץ, תוך שהם מפתחים מכוורות מודרניות יותר. לאט אבל בטוח הפכה נס ציונה למרכז ייצור הדבש בארץ ישראל.
בית בוקסר
בית הבטון הראשון במושבה נבנה בשנת 1925 על ידי ירמיהו בוקסר, שבמשך תקופה ארוכה היה ראש וועד המושבה. מבנה בן שתי קומות ומסביבו חצר רחבת ידיים ולמרות שהיה בית מגורים הרי שבמקום זה התקיימו אירועים, התכנסויות ומסיבות של הישובים הקטנים שבסביבה.
עד לפני שנים ספורות, עדיין התגוררו בני המשפחה בבית. כיום הוא מוקף גדר וממתין בסבלנות הראויה לשימור מחמיר. ככל הידוע לנו הוא כבר נמצא תחת כנפיו של אדריכל וכל מה שנותר הוא להמתין בסבלנות.
לבתים הראשונים ברחוב תל אביב הייתה אחידות בסגנון הבניה, וניתן לראות את זה בצורה ברורה ויפה בהתכתבות בין בית בוקסר לבין בית הכנסת שלידו.
כתובת:- תל אביב 19 נס ציונה
בית הכנסת
אבן הפינה הונחה כבר בשנת 1914 אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה הביא להפסקת הבניה. בית הכנסת הוקם ב- 1926 מכספם של המתיישבים ללא סיוע מצד הברון (כמו למשל בראשון לציון). יתרה מזאת, מאחר ולא היה כסף לשלם לפועלים, היו המתיישבים אלה אשר בנו את בית הכנסת בעצמם. מה שכמובן גרם לבניה להיות איטית.
רק כשהיה הבניין עומד על תילו, תרם הברון רוטשילד תרומה שסייעה להשלמת פרטים ופריטים אחרונים והוא נחנך ב 1926.
בית הכנסת זכה "לארח" סליק מאחורי ארון הקודש ובעקבות השבת השחורה אותה כבר הזכרנו ברשומה על קיבוץ שובל, הוא הועבר משם למקום מסתור אחר.
בשנת 2018 בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת, עיריית נ"צ ועוד, התחילו בעבודות שיקום ושימור המבנה. עבודות השיקום נמשכו כשנה, ועליהן ניצח אותו אדריכל שדואג לשימורו של בית בוקסר.
כתובת תל אביב 17
כיכר מיכאל הלפרין
פסל דמותו של מיכאל הלפרין, שהניף, בנס ציונה לראשונה את הדגל, כשהוא רכוב על סוס בשנת 1981.
הידעתם?
ויכוח עתיק יומין יש בין ראשון לציון לבין נס ציונה על מקום הנפתו הראשונה של דגל ישראל.
המבקר במוזיאון בראשון לציון, ימצא שם את סיפור הטלית.
שני פסים למעלה ושניים למטה וביניהם מגן דוד. והרי לכם דגל ישראל.
המבקר בנס ציונה יקרא איך מיכאל הלפרין הניף, כשהוא רוכב על סוסו את הדגל, שהפעם היו לו פס מלמעלה ופס מלמטה ובינות לשני הפסים מגן הדוד. והוא הוא דגל ישראל
מוזיאון נס ציונה – בית ראשונים
מוזיאון נס ציונה ממוקם בבית הראשונים ששימש בעבר כבית ספר, גן ילדים בית כנסת, משרדי המושבה ועוד . המוזיאון מנוהל בהתנדבות כעמותה.
במקור נבנה בית הראשונים לשמש כבית ספר והוא נחנך ב-1907. כמרכז קהילתי למושבה. ובעת בנייתו, נחשב לבית המפואר ביותר במושבה
ב-1962 עזבו משרדי המושבה את המבנה והוא עמד זמן מה ריק מיושבים. הוא זכה בשנת 1977 לשיקום שנעשה בהתנדבות מלאה. ושיקום נוסף ב 2019.
בחצר תצוגה של כלים חקלאיים, ובתוכו תיעוד היסטורי נאה ומצג אור קולי על תולדות המושבה
כתובת – תל אביב 19
גבעת התור ומצפה גדוד הניו זילנדים ומגדל המים
על פסגת גבעת הכורכר שבצפון מערב העיר, אנדרטה לזכר 50 חיילי ניו זילנד שנהרגו בקרב עיון קרא שנערך בסביבה בנובמבר 1917, ובריכת מים מצויירת.
מייסדי המושבה הקימו גם מגדל מים, שבתקופת המרד הערבי שימש גם כנקודת תצפית ועמדת שמירה. ממוקם במרכז שכונת רמת בן צבי, מדרום מזרח לגבעת התור, והוא צבוע ובולט למרחוק.
כמה מאות מטרים משם נמצא "שביל שומר הגבעות", או כפי שאנחנו מכנים אותו, גבעת הכורכר ועליו בעונתם – פריחת אירוס הארגמן ושלל פרחי בר נוספים כמו כלניות, נוריות, צבעונים ועוד.
מסגד ואדי חאנין לשעבר
עד מלחמת העצמאות, נס ציונה הייתה יישוב מעורב. בשנות השלושים היו בה כבר כאלף תושבים ערביים, שהשתכנו ממזרח למה שהיום רחוב וייצמן. הם ניהלו שם שוק ויש הטוענים שהיחסים בינם לבין האוכלוסייה היהודית היו לא רעים. ב-1934 הם הקימו במקום מסגד, מה שגרם להתמרמרות בקרב התושבים היהודים ומערכת היחסים העדינה נהרסה.
במאי 1948 התאספו תושבי המושבה סביב המסגד והם מוטטו את הצריח שהיה עליו.
כיום משמש המסגד כבית כנסת.
פארק גן נווה
פארק גן נווה הוא בין הגדולים והמרשימים שבגנים הציבוריים בנס ציונה. בגן שטחים ירוקים, מתקני שעשועים ותצפית נאה. הוא נמצא ליד בריכת איגום גן נווה ועל כך בא לו שמו.
עמדת אדלר
בתקופת המרד הערבי הגדול 1936-39 הוקמו בחלק מהישובים היהודים עמדות הגנה. מיקומה המקורי של עמדת אדלר היה מעבר לכביש. כשנסלל מחדש כביש בית עובד-נס ציונה הוא עבר במיקומה של העמדה והיא הוזזה מעט על מנת לשמרה
העמדה נמצאת כיום בכיכר אברהם ילובסקי, שנרצח ע"י ערבים והיה לקרבן הראשון של הטרור הערבי בישוב המתחדש בארץ. במקום אנדרטה לזכרו.
נחלת ראובן הבית המשותף
היה מקום התכנסות למנהיגי היישוב באותן שנים. סוג של "כנסת" בקטן. מקום לדון בו בתוכניות שונות לישוב. והוא הפך לתקופה, למרכז הבלתי מוכתר של היישוב בארץ.
התכוונו לבקר גם בו. ואפילו התקשרתי, כפי שמבקש השלט שלצדו. לצערי לא הייתה תשובה ועל כן הצילומים הם מבחוץ בלבד.
מידי שנה, אנחנו נוהגים לפקוד את גבעות הכורכר של נס ציונה. בדרך כלל יותר מפעם אחת.
אנחנו מגיעים מוקדם בבוקר, ומתחילים לשוטט בין הגבעות ולגלות את שלל ההצעות שיש להן להציע.
זו הייתה המטרה האחת.
שמחנו להסתובב בעיר שמצהירה על עצמה כ"עיר עם לב של מושבה" ולהכיר מעט יותר את ראשיתה.
כולי תקווה שנהנתם לטייל אתי ולהכיר את ראשיתה של נס ציונה
כמו תמיד תגובות תשמחנה לבב אנוש
נס-ציונה היא אחד היישובים בהם נערכים הסיורים "בעקבות חמושה" ואנחנו מקווים לחזור לפעילות תוך התאמה להוראות החזרה לשגרה ובהתאמה מלאה להן.
