מסלול טיול בעקבות ראשונים בחדרה
לפני כמה שבועות צדה עיני הודעה על תערוכת רישומים בחדרה "מושבה ברישומה" שמה. את דבר חיבתי לבתים ותיקים ולראשית הישוב, אין סיכוי שקוראיי הנאמנים הצליחו לפספס. איורים שכאלה שומרים לזיכרון גם את אותם שחרבו/הוחרבו והשאירו רק שלט אומלל לזכרם. על כן קמה ההחלטה ההגיונית והמתבקשת, לסייר בעיר ולחפש שבילי ראשונים.
היסטוריה (בקטנה, נו)
חדרה הוקמה בשנת 1891 על ידי אנשי העלייה הראשונה, על שטחי אדמה ביצתית וקשה שרכשו שליחי אגודת "חובבי ציון", בפועלם נתקלנו ברשומות אחרות שלי על ראשית הישוב, כמו ברשומות על רחובות, מזכרת בתיה ועוד. אדמות חדרה נרכשו מ סאלים חורי בתיווכו של יהושע חנקין. זה האחרון, הבטיח לעשות כל שניתן כדי לייבש את הביצות שרכש.
אחסוך מכם את מעט הרחש בחש שהיה בין חנקין לשאר העוסקים במלאכת הקמת היישוב היהודי, אבל על אותה ביצה קמה המושבה חדרה.
ראשוני המתיישבים התגוררו במבנה ה"חאן" שהיה במקום ששימש במקור כבית חווה ענק ולא לאירוח.
בסיועו של הברון רוטשילד הפְּעַלְתָּן, החלו המתיישבים בניסיונותיהם לייבש את האדמה ולעבדה, תוך שהם נלחמים לא רק ביתושי הביצות והקדחת, אלא גם בבדואים שהיו בסביבה וששו לאפשר לעדריהם לטעום מנחת עבודתם המאומצת של המתיישבים.
אנשי "השומר" נקראו לסייע לתושבים בהגנה על השדות.
זמן קצר מאוחר יותר הצטרפו אל התושבים הראשונים עולים מתימן.
כמו ברחובות ובישובים רבים נוספים אליהם הגיעו העולים מתימן, גם בחדרה הם נדחקו לקצות השטח המיושב, מה שכמובן הקשה עליהם מאד לזכות בשירותי רפואה ועוד.
בעקבות ראשונים
לתיירות חדרה המלצה למסלול בעקבות ראשונים. הם קוראים לו "מסלול האקליפטוס".
אחרי שהלכנו לפיו (פלוס פזילה ימינה ושמאלה), אני מביאה לכאן את המסלול ההפוך, שלטעמינו הגיוני יותר, ולא בהכרח את כל אתריו.
לא לכל האתרים ניתן היה להיכנס. בכל מקרה נקודת ההתחלה והסוף אחת.
גן המייסדים ובית יד לבנים
לידם מחנים את הרכב. יש שם חניה מסומנת בכחול לבן.
מראשיתו של הגן הנאה למראה, שהוקם ב -1911 נותרו שדרת עצי הוושינגטוניה, שני עצי שיטה והבאר הראשונה (הועברה לשם).
כיום, לצד בית "יד לבנים" רחבת זיכרון מרשימה, לזכר בני המקום שנפלו במערכות ישראל. שבעה עמודים, שבעה מ' גובהם. בחלקם העליון שם המערכה ובחלקם התחתון, בגובה העיניים, חקוקים שמות הנופלים.
צמוד לבית יד לבנים נמצא בית האומנים, עליו נרחיב בהמשך.
ולא הרחק משם, אנדרטה צנועה ונאה לזכר מייסדי חדרה.
משני צדי השדרה תעלות השקיה, ובריכות אקולוגיות עם צמחיה נהדרת.
למראהו הנוכחי של הגן אחראי בין היתר הפסל דני קרוון שיחד עם שותפיו הפך אותו לאתר מורשת שיספר בקווים פשוטים ומרגשים את סיפורה של חדרה.
נגישות:-
השבילים נגישים.
מוזיאון החאן חדרה
לא סתם החלטתי שלטעמי זה המקום להתחיל בו את הסיור בחדרה. שם, התחיל הכל.
המבנה שנבנה לקראת סוף המאה ה 19, נבנה מאבני כורכר מסותתות, שכנראה הועברו לשם מחורבות קיסריה, סביב חצר רחבה שדלתות חדריו פונות אליה.
כשרכשו מייסדי חדרה את אדמותיה, נכלל גם החאן בעסקה. בראשית דרכם בחדרה, לא זכו תושביה לרישיון לבניית בתיהם ולכן נאלצו להתגורר בו בצפיפות רבה ובמצוקה בריאותית קשה, במשך שש השנים הראשונות.
אחד עשר מהחדרים המקוריים נותרו עד היום, והם משמשים את מוזיאון החאן, ואת הארכיון ההיסטורי של חדרה.
כשבנו לעצמם בתים והחאן הפסיק להיות להם לבית, הוא שינה את תפקודו ובין היתר שימש כבית בד, בית מרקחת, כתחנת משטרה בריטית ואפילו כבית מלון ובית מדרש.
בשנות השלושים של המאה העשרים נבנה בחצרו הפנימית בית כנסת מרכזי, שישמש בין היתר כמגדל תצפית ועמדות ירי, למקרה של מתקפת פורעים ערבים.
בחצר
קיר אומנותי – מאריחי קרמיקה מצוירים, שמספר את תולדות חדרה, מבניית המושבה החקלאית ועד הפיכתה לעיר. עוד תמצאו שם כלים חקלאיים, נפחייה ובית בד.
ביקשתי יפה ופתחו לי את סדנת השיפוצים. חיים חדשים לכלים ישנים.
בחדרים
תוכלו לעקוב אחר הרקע ההיסטורי להקמת המושבה.
דגם של מבנה החאן המקורי, התפתחות המקום, המלחמה בביצות והצטרפותם של חלוצים ומשפחות עולים מתימן. מיצגים שונים של חפצים מהתקופות השונות, חדרים שלמים, מטבח, לוחות מודעות ודגמי חלונות הראווה של חנויות שירות שונות.
כתובת: הגיבורים 74
שעות פתיחה:-
א'-ה' 14:00 – 08:00
ו' – 12:00 – 09:00
הכניסה בתשלום
נגישות
הגישה למקום דורשת עליה במדרגות, אבל אנשים עם מוגבלות בהליכה יכולים להתקשר ולהיכנס עם רכבם דרך כניסה מיוחדת להם.
כשאתם יוצאים ממוזיאון החאן, פנו שמאלה (דרומה) על רחוב הגיבורים לכיוון:-
מגדל המים
בריכת המים של חדרה, הוקמה במקום הגבוה ביותר במושבה, בשנת 1920.
מגדל המים הוקם כמה שנים מאוחר יותר, כדי להגביר את לחץ המים.
בימים שלפני הקמת המדינה הייתה במרומיו, עמדת קשר ואיתות.
על הקיר תוכלו לראות עבודת אבן של דורון בר אדון לציון 120 שנים להקמת חדרה.
שימו לב לאריחי המדרכה המצולמים, למרגלות המגדל, הם מרגשים ויפים.
כתובת:- הגיבורים פינת אחד העם
בית פיינברג
בבית זה גדל אבשלום פיינברג, שלימים היה ממקימי מחתרת ניל"י, לצד אהרן אהרונסון, אחותו שרה ואחיו אלכסנדר – מזכרון יעקב, ואיתן ונעמן בלקינד – האחים מראשון לציון.
אבשלום נרצח בשנת 1917 ורק אחרי מלחמת ששת הימים, בסוף 1967, נמצא מקום קבורתו בחולות סיני, תחת דקל שצמח מגלעיני תמרים שהיו בכיסו.
די לראות את לוח המייסדים, לוח המשפחה המורחבת, תלוי על קירות הבית, כדי לראות את כל תולדות הישוב מול העיניים.
ישראל בלקינד שהיה ממקימי תנועת ביל"ו וממייסדי גדרה , שמשון בלקינד שהיה ראש וועד המושבה האחרון של המושבה ראשון לציון יהושע חנקין מיודענו גואל האדמות, שהוריו היו ממקימי ראשון לציון
אב המשפחה ישראל פיינברג היה מראשוני המתיישבים בחדרה אחרי שהורחק מראשון לציון, בעקבות המרד בפקידות הברון.
בית המשפחה נבנה בין השנים 1886-1885 בגבולה הדרומי של המושבה והיה אחד הבתים הגדולים במושבה. מעבר להיותו בית המשפחה, שימש גם לפגישות של ראשי היישוב.
במאורעות 1921 תקפו פורעים ערבים את המושבה ושרפו חלק ממנו.
בשנת 2008 שופץ ושוחזר הבית, אך הקומה השנייה אשר הייתה מעל האגף הצפוני שנשרף ב-1921 לא שוחזרה. עבודות שיקום ושימור נוספות נעשו במבנה במהלך 2017. בין הדברים ששומרו, היו ציורי הקיר היפהפיים שבבית וזאת בניצוחו של האומן שי פרקש, שאת עבודות השימור שלו זכינו לראות גם במלון גורדון בראשון לציון וגם בנווה שכטר בתל אביב.
במהלך עבודות השיקום, ניטע בחצר הבית חוטר מהדקל שתחתיו נמצאה גופתו של אבשלום, ולצדו הונחה אבן בזלת שחורה.
לא נגיש
כתובת:- ז'בוטינסקי 34
פתוח:- א' – ה' 16:00 – 09:00
מבית פיינברג נעלה חזרה לכיוון מגדל המים ונחצה את הכביש אל
בית רם
נבנה בשנת 1923 כבית משפחה לברוך וצילה רם. אביו של ברוך, נחמן רם היה ממייסדי חדרה ונפטר מקדחת. ברוך רם היה פרדסן מצליח ושימש כדובר המושבה. בשנת 1985 נתרם הבית על ידי אלמנתו לעיריית חדרה וכיום הוא משמש כמרכז נוער.
כתובת:- הגיבורים 41
בית הספר העממי "אחד העם" מרכז המבקרים.
נבנה בשנת 1922 ושימש גם כבית הספר וגם כבית מועצת העיר. במבנה היו שלוש כיתות לימוד, וחדר לרופא והאחות. לצדו טיפחו גינת ירק מהוללת, תחת פיקוחו של בית הספר החקלאי "מקווה ישראל". שימש כבית הספר עד 1945.
גם כיום מתקיימות ישיבות העירייה במבנה היפהפה. ובחוץ, לצד גינת הירק ששוחזרה, ספסלים ומסכי ענק שמיועדים לתושבים שרוצים לצפות בישיבות חגיגיות, ולהקרנת סרט של מרכז המבקרים.
המבנה עבר שיפוץ ושימור, אחרי שבמשך שנים רבות עבר שינויים ארכיטקטוניים שונים ומשונים. הצליחו לשמר קיר כורכר ועליו לוח ישן מהימים ההם.
הביקור במקום מרתק. ניכרה התלהבות ולוקל פטריוטיות מקסימה, מצד המארחת שלנו במקום, שלצערנו עקב תקלה, לא יכולה הייתה להקרין לנו את הסרט המוקרן למבקרים, אבל זה לחלוטין לא פגע בהנאתינו מהמקום.
נגישות וכתובת
שביל גישה נוח לכיסא גלגלים שמוביל אל כניסה נגישה באחורי הבית.
שירותים נגישים
יופי!!!
הכניסה בתשלום
כתובת: אחד העם 21 חדרה
שעות פתיחה: א'-ה' 16:00- 09:00
ו'- 12:00 – 09:00
בתאום מראש.
הקיוסק ההיסטורי
הקיוסק הנודד, הייתי מכנה אותו. מבנה העץ המשוחזר הוקם כקיוסק לראשונה בשנת 1926. לפי מסמכים שונים, מאחר והמבנה עצמו נבנה להשכרה, הוא הספיק לנדוד בין אתרים ובעלים ברחבי המושבה והעיר עד 1956 ואז הפך למחסן בחצר ביתם של מפעיליו האחרונים. גם כיום משמש כבית קפה.
יש גישה לנכים
כתובת:- הרצל 15
לידו שדרת פיקוסים מרהיבה ביופייה, שהיום נקראת "שדרת אמיר" על שם סא"ל אמיר מי-טל, בן חדרה שנפל בלבנון בשנת 1988.
השדרה נשתלה על ידי תלמידי בית הספר בשנות הארבעים של המאה הקודמת.
שבילי הליכה, פינות ישיבה ובמרכזה עיגולים צהובים מפוסלים מרהיבים.
בית קלז השני
נבנה ב – 1934 מבנה סימטרי, בעל שתי קומות כשבמרכזו חדר המדרגות. קומת הקרקע יועדה למסחר והעליונה למגורים. עבר שיפוץ וכיום משמש למשרדים.
כתובת: הרצל 17
בית נחומובסקי מילנר
סיפורה של המושבה מתנקז כולו לדמות אמיצה אחת – חיה רחל נחומובסקי, מראשונות חדרה, שאיבדה את בעלה ובנותיה במלריה, סיכנה את חייה והצליחה להזהיר את אנשי מחתרת ניל"י מפני אחת מפשיטות התורכים בחדרה.
הבית עומד בעליבותו המשוועת ולא זכה ליד השימור.
כתובת: הרצל 19 חדרה
בית סמולניק
בין הבתים הראשונים שניבנו בחדרה בשנת 1896 עבור משפחת סמולניק, שהגיעו למושבה חמש שנים קודם לכן. זהו המבנה היחיד מבין בתי הראשונים, שנשאר עומד על תילו בשלמותו.
בתי הראשונים בחדרה ומבנה זה בתוכם, כמו הקזרמות בגדרה, נבנו במסווה של רפתות כדי לעקוף את החוק העות'ומאני שאסר על בנית בתי מגורים ליהודים. רפת, ובאחוריה דלת הכניסה לבית. למזלו של המבנה, כשנבנה מגדל מגורים על ידו – הוא שופץ ושוחזר וכיום יש בו סניף של חברת תיירות.
כתובת: הרצל 21.
בית הכנסת הראשון
המבנים על נחלתו של לויטס יעקב, מתיישב שעזב את חדרה ותרם אותה לקהילה, הפכו לבית הכנסת אחרי שהחדר בחאן הפך צפוף מידי. לצדו גינה קטנה.
כתובת: סמטת אורנשטיין
כיכר ושמה פיאצה גלריית חוצות
גלריה פתוחה במרכזה של עיר. פתוחה לקהל הרחב בכל עת, כחלק מסביבתו היומיומית.
רעיון נהדר שמיושם בצורה משגעת.
מושבה ברישומה
מושבה ברישומה היא תערוכת יחיד של האומנית חוה גדיש, שגם אצרה את התערוכה בכיכר. חלק מהאיורים שבה מופיעים לצד הצילומים שלי כאן ברשומה.
אם אתם עדיין מצליחים לזכור את ראשיתה של הרשומה, התערוכה הזו הייתה הסיבה הראשונית לשים פעמינו חדרתה.
למרות ניקיון ויפי הרישומים והערכתי הרבה לחשיבותם, יצאתי ממנה כשאני זעופה.
רבות התלבטתי אם כן או לא להעלות כאן את הסיבות לכעסי. מאחר ונגישותם של אתרים לאנשים עם מוגבלויות, היא אחד הדברים החשובים בבלוג, החלטתי שלא לוותר על מילותיי אלה:-
בית האומנים צמוד לבית יד לבנים.
הגענו לשם בשמחה ובסקרנות לבקר בתערוכה של חוה גדיש.
כשלושים מדרגות, תלולות ורחבות, קבלו את פנינו בשמחה ובעליצות.
ליד דלת הכניסה שלט חביב לאמור "למעלית".
נגשתי לבדוק אם אכן היא רחבה מספיק, נקייה ומסבירת פנים אבל המעלית,
בשעות הפתיחה המוצהרות של התערוכה, הייתה נעולה.
אדם שעולה לתערוכה ירצה גם לרדת, וכיסא גלגלים
יתקשה לשתף פעולה עם המדרגות, למרות רוחבן הנאה.
אילו הייתי מוגבלת בתנועה, הייתי חשה לא מוזמנת ולא רצויה.
בקצרה:-
התערוכה הקטנה נאה מאד, אבל אם יגיע נכה בשעות הפתיחה ובטעות ישכח את הכנפיים בבית, הוא לא יוכל לעלות.
השוק ועוד קצת - תמונות מספרות
רשומות נוספות על חדרה וסביבותיה (עד 30 ק"מ)
בריכת יער חדרה. על טיול בעין ארובות, בריכת יער חדרה ופארק חדרה
טיול אביבי אזור מנשה וואדי עארה
טיול באזור מנשה
בקבוק עברי בחוף טנטורה על מוזיאון המזגגה
טיול בצפון השרון ובוואדי עארה על מוזיאונים, גלריות ואומנות.
לסיכום
כמו בלא מעט ערים בארץ, היו מבנים ומקומות שנתנו לבולדוזר להגיד את המילה האחרונה.
מצער!
יש בחדרה אתרים שמן הראוי היה למהר לשפץ ולשמר.
כל שימור שכזה, הוא לכבודו של המקום ולכבוד דורות העתיד של כולנו.
אני קצת מתקשה להבין מדוע שימורו של הקיוסק חשוב יותר משימורו של בית נחומובסקי למשל. אבל אולי זו רק אני.
אותם אתרים ששומרו, ובמיוחד בית הספר, ששימורו מכבד את עברו, ואת כבוד מבקריו, כולם ראויים לציון.
מקווה שעוררתי בכם ולו גם מעט סקרנות, לעטות גלימת תייר מזדמן ולבקר בחדרה.
המלצות ותגובות מתקבלות בשמחה.
לפוסט הזה יש 4 תגובות
תודה על סיור מעניין בחדרה ועל שיתוף הרישומים שלי בסיור. אני בהחלט מסכימה איתך שהנגישות הכרחית בכל מקום ציבורי ובוודאי בגלריה לאמנות שנמצאת בקומה שלישית (אני בהחלט מבינה, כי בעלי על כסא גלגלים). אם זאת אני רוצה להדגיש שבבית האמנים יש מעלית פעילה והיא לא התקלקלה אפילו לא פעם אחת בתערוכה זו. מדבריך אני מבינה שהיא היתה סגורה באותו יום שהיית ועל כך יש להאשים את השומר שהיה במקום. חבל מאד מאד. חוה גדיש
היי,
ראשית, תודה על תגובתך. הרישומים שלך יפהפיים. אני מקווה שהעובדה שהערתי על היותה של המעלית מושבתת (מכל סיבה שהיא) תגרום לכך שכשהיא
תקינה, גם השומר יקדיש את הרגע כדי להפעיל אותה. ד"א מעיריית חדרה, קבלתי את התשובה הזו:-
"…ראינו את ההערה על התערוכה של חוה גדיש והמעלית. הערה נכונה לצערנו. המעלית במקום בעייתית ומתקלקלת בתדירות גבוהה"
שוב, תודה על רישומים יפהפיים, על תערוכת החוצות המופלאה ו…על תגובתך
ניני לפעמים נראה לי שאת מכירה בפוסטים הרציניים והמפורטים שלך, את המקומות עליהם את כותבת, לא רק לנו הקוראים שלך, אלא גם לתושבי המקום עצמו. היה מעולה ומעניין ללכת איתך ולראות את הצילומים היפים שלך ולהכיר איתך את המקום. מקומם גם אותי מה שכתבת שהתערוכה לא נגישה, שהמעלית לא עובדת. הנגישות חשובה לכולנו, לאנשים מעט מבוגרים, למי ששבר את רגלו ועוד ועוד. בהחלט הגיע הזמן שיטפלו בנושא הזה ביתר רצינות.
תודות רבות, ציפי. על המחמאות והפירגון.? אני מקווה שאכן יתחילו להקדיש לנושא מעט יותר תשומת לב. לא צריך הרבה, רק רצון טוב.