דרך נוף נחל חרוד והר שאול
פתאום החליט הסתיו להמטיר ממטריו. לא במתינות יתרה הוא נהג, אלא שפך זעמו על אזורים שונים בארץ, משל רצה להפגין בקול עצום ורם – הגעתי ואני כאן.
ברוב אדיבותו, החליט לעצור את הטלת מימיו ביום שישי האחרון, כדי לאפשר לנו לקיים את התוכניות לטייל בחברתם של ציונה ויוני .
מראש הוחלט על טיול מתון, שיאפשר לנו לחגוג את החופש בלי למהר לשום מקום. תמיד נוכל לבחור ולחזור אל אותו האזור כדי להכיר חלקים אחרים ממנו.
שביל עמק המעיינות
אורכו של שביל עמק המעיינות 140 ק"מ, והוא עובר בשטחים פתוחים וחקלאיים, דרך האתרים ההיסטוריים הפזורים בעמק המעיינות, עם נופים ותצפיות מיוחדות. הליכה לאורכו נמדדת ב כ- 8 ימים, אבל כמובן שניתן לבחור וללכת או לבקר, רק במקטעים שלו.
על נהרות, נחלים ויובלים
איך נוצר נהר
הנגר העילי הנהרות זוכים למימיהם כתוצאה ממעיינות והפשרת שלגים. לאחר שחלק מהמים נספג באדמה או מתאדה בהתאם לסוג הקרקע.
במקומות בהם הקרקע אינה יכולה עוד להכיל, המים עולים אל פני הקרקע, מתחילים זורמים בסדקים וערוצים מתחברים זה לזה והופכים לנהר שזורם באפיק טבעי. כדרכם של מים, נהרות ונחלים זורמים מהמקום הגבוה ביותר על פני השטח אל המקום הנמוך ביותר עד שהם זוכים למפגש המיוחל עם ימה, אגם או ים.
הנגר הבסיסי הוא תולדה של שבר, ממנו פורצים מי מעיינות, גם כאן מדובר על מים שחלחלו הגיעו עד שכבה אטומה שלא ניתן לחלחל דרכה ומרגע זה הם עושים דרכם לאורכה עד אותו רגע בו ימצאו שבר, או פתח כלשהו על מנת לצאת אל פני השטח.
לאורך ההיסטוריה מילאו וממלאים הנהרות תפקיד חשוב בקיומן של קהילות שדאגו לקבוע משכנן בסמוך לגדות הנהרות. המים נוצלו להשקיה ולשתייה, האדמה וחלוקי הנחל לאורכם לצורך בניה, הדגה למקור מאכל, כוחה של הזרימה לצורך הפעלת תחנות כוח שונות, לצורך תעבורה ומסחר, ולצורך קביעת גבולות.
נחלים
הם קטנים מהנהרות, והם תוצאה של חיבור זרימת מים בערוצים וסדקים במורדות הרים, כשנוספים ערוצים וסדקים, נפגשים זה עם זה, הם חוגגים את המפגש כשהם הופכים לנחל.
וכשמספר נחלים גדולים נפגשים הם הופכים לנהר.
יובלים
הם עצמאיים בשטח. אין להם ענין לזרום בעצמם אל הים. הם זורמים להם בערוץ טבעי ומחכים למפגש עם נחל או נהר. המפגשים המימיים הללו, של יובלים, נחלים ונהרות – יוצרים אגן היקוות של נהר.
רוב נחלי הארץ הזו הם נחלי אכזב
הם יבשים רוב השנה וצמאים למים, אותם הם מקבלים רק בעונת הגשמים. כשהגשם יורד בעתו ללא תופעות קיצון אילו או אחרות, זורמים בהם המים בנחת. אך כשהגשמים עזים או יורדים ברצף חריג, הם מביעים את ששונם בשיטפונות עזים ששוטפים וסוחפים אתם כל מה שנקרה על דרכם.
מעטים הם נחלי האיתן, שעשויים להיות רוויי מים, שכן הם תוצר מעיינות אם גדולים ואמורים לזרום בנחת, זו או אחרת, לאורך כל ימות השנה.
על שום מה הם "אמורים" בלבד?
מפני שאת מרבית המים שמכוון אליהם מעיין האם, שואבים כבר באזור המעיין לטובת האדם, שכדרכו שוכח שטובתו דורשת גם השארת הטבע ואורחותיו – על כנם.
לאחר שברשומה הקודמת סיפרתי לכם על מדבר יהודה, יצאנו לבקר נחל איתן.
דרך נוף נחל חרוד
דרך עפר שהכשירה הקק"ל לאורכו של נחל חרוד, זו גם דרך חקלאית ולאורכה תוכלו לראות בריכות דגים וציפורים שנהנות לחפש שם את מזונן, לדאבון ליבם של מגדלי הדגים שמנסים להבריח את אותם סועדים נלהבים בעזרת 'בומים', שמהדהדים בכל האיזור.
לאורך המסלול נסללו שבילי הליכה, הונחו גשרי מעבר, ובאתרים מסויימים יש חניונים
נחל חרוד הוא נחל איתן הנובע באיזור גבעת המורה,הר הגעש (הכבוי) העפולאי, ומשם מפלס דרכו במסלול בן כ- 33 ק"מ לכיוון מזרח עד שהוא נשפך אל נהר הירדן.
הוא זורם בין שטחים חקלאיים, מאגרי מים ובריכות הדגים של הישובים בסביבה, ולדאבון
לבנו וחוטמנו משמש להזרמת שפכים תעשייתיים.
בחלקו המזרחי נחל חרוד זורם בעוצמה ויוצר מספר מפלים.
קניון הבזלת
נקיק בזלת ליד בית שאן, גובהו כ-13 מטרים. ובו מספר מפלונים קטנים ויפים. מעל לנקיק בנתה הקק"ל גשר גשר פלדה שמחבר בין גדות הנחל לתצפית מעל למפלים. לצדו מקום לפיקניק (לאותם שיכולים לאכול לצד הריחות העולים מהמים המלוכלכים)
ממנו ניתן להגיע רגלית בהליכה קצרצרה אל הגשר הרומי המזרחי, שנבנה בתקופה העותו'מנית. לאחר שעוברים מתחת לגשר ניתן להגיע למבנה, שבעבר שמש כחלק מאתר השלכת פסולת, ועליו ציורי קיר המתארים את הווי הסביבה, ושלט המבטיח חגיגית שרשות ניקוז ירדן דרומי עושה עבודות פיתוח נופים ושבילי הליכה. כולי תקווה שתוך כדי עבודה גם ימצא הפתרון לניקוי מי הנחל מהמזהמים.
גשר הקנטרה
גשר אבן בזלת מעל ערוץ הנחל ששימש להובלת המים מנחל עמל (הלו הוא נחל העאסי) שהוא אחד מיובליו של נחל חרוד. הגשר המתוארך לתקופה הממלוכית, היה בעל שלוש קשתות, אך במרוצת השנים התמוטטה אחת מהן ובתקופת המנדט נבנתה מחדש.
ניתן לרדת (בזהירות) אל תחתית הערוץ ולהשקיף עליו ומצדו השני ישנו חניון נקי ונעים אותו ניצלנו אנחנו לארוחת בוקר – וגם משם לרדת ולהשקיף על הגשר.
קיר הטרוורטין
כשאתם יורדים מהחניון אל עבר גשר הקנטרה, שימו נא לב בקפדנות היכן אתם דורכים, פן תמצאו עצמכם שוקעים לתוך תוצרת ריחנית במיוחד של סוס זה או אחר, שרוכבו הביאו לשם על מנת שיוכל ליהנות מיפי המפל ומהקיר לצדו.
משמאלכם קיר טרוורטין – צורות של נטיפים שנוצרו בסלע הגירי כתוצאה ממי המעיינות.
זהו חלק ממקטע 2 של שביל עמק המעיינות
תל זהרה
נמצא כ-500 מטר מערבית לגשר הקנטרה ושמו על שום פריחת החרציות, הזוהרת באביב.
..ממצאים עיקריים מהתקופה הרומאית שרידים של שני מבנים גדולים, לאחד מהם מסועפת מערכת ניקוז מורכבת, וכן מספר מטבעות. שרידים ארכיטקטוניים מהתקופות ההלניסטית והפרסית. כמו כן נחשפו קברים מתקופת הברונזה התיכונה וכן קברים המזוהים כבדואיים"...
אנחנו לא מצאנו שם שום כלום מבנים או שרידים. העלייה אליו קלה ביותר ונותנת תצפית נאה, אבל מה אירע להם לאותם ממצאים ארכיאולוגיים? ייתכן וכוסו על ידי הצמחייה? אין לנו מושג.
הרי הגלבוע
משויכים להרי שומרון, ומהווים את הרכס הצפוני ביותר שבהם
הגלבוע – עליו הביסו הפלישתים את בני ישראל והרגו את בניו של המלך שאול:-
יהונתן, אבינדב ומלכישוע.
ועל כן, שמות כל הפסגות בהר הגלבוע הן על שמם ועל שמו של שאול.
שאול היה המלך הראשון, איך ייתכן שדוד הוא זה שזכה לתהילת עולם?
אהדתי, מאז ומתמיד – נתונה הייתה לדמותו הטראגית של שאול המלך.
המלך שיצא לחפש אתונות, אבל נביא אחד (עם שגעון גדלות), אליו פנה בבקשת עזרה לאיתורן החליט להאביס אותו, להשקותו ולמנות אותו בסתר ובניגוד לרצונו – למלך.
רק שבעה ימים מאוחר יותר הומלך ברוב עם. אני לא הולכת לייגע אתכם בסיפורי התנ"ך או התנ"ך כהיסטוריה, באמת שלא.
אבל חלקים מהפואמה של שאול טשרניחובסקי "בעין דור", המתארת מרי, לצד השלמה עם גורלו, אני לא מתאפקת ומביאה כאן.
למרות, ואולי דווקא בגלל הבדלי הגרסאות שבין התיאור שבמקרא, לרגשות והאמפטיה שצצים (לפחות אצלי) למקרא הפואמה.
וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח
עַל סוּס קַל עֵין-דּוֹרָה בָּא שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ.
וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ:
–"פֹּה תָגוּר" – הַנַּעַר לוֹ חֶרֶשׂ הִבִּיעַ.
–"אַתְּ בַּעֲלַת הָאוֹב? – "כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי"
–"נָא קָסְמִי בָּאוֹב, צֵל הָרֹאֶה הַרְאִינִי!..
וַיִּזְכֹּר הַמֶּלֶךְ אֶת גֶּבַע וַעֲלוּמָיו,
אֲבִיב חֶלְדּוֹ, טֶרֶם יִקְדָּרוּ עוֹד שָׁמָיו.
וּתְמוּנוֹת מַרְהִיבוֹת עֵינָיו תֶּחֱזֶינָה:
כַּר נִרְחָב יוֹפִיעַ, וּפָרוֹת תִּרְעֶינָה,
וּתְכֵלֶת רוּם שַׁחַק, גַּם רֵיחוֹת עֲדָנִים.
אֶל תַּחַת צֵל אֵלָה, חָסוֹן כָּאַלּוֹנִים,
שָׁם שָׁלֵו יָנוּחַ הָרוֹעֶה הָעֶלֶם,
"אָנֹכִי, הַמְּאֻשָּׁר, גַּם בָּרִיא, גַּם רַעֲנָן,מִי יִתֵּן אוּכָלָה וּכְאָז אֱהִי שַׁאֲנָן!"
"אִישׁ-הָאֱלֹהִים! מַה אֵל יַעֲנֵנִי?
כִּי סָר מֵעָלַי – מַה אֶעֱשֶׂה? עֲנֵנִי!
"מַדּוּעַ, הָהּ, מֶלֶךְ עַל עַמְּךָ מְשַׁחְתָּנִי,
מַדּוּעַ מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן לְקַחְתָּנִי?
–עַל מֶרְיְךָ, גְּאוֹן לִבְּךָ אֱלֹהִים יִזְעָמְךָ!
מָחָר אַתָּה עִמִּי, גַּם אַתָּה, גַּם עַמְּךָ!
בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר בְּלִי קֶשֶׁת וָשֶׁלַח
עַל סוּס קַל הַמַּחֲנֶה שָׁב שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ,
וּפָנָיו חָוָרוּ, אַךְ בְּלִבּוֹ אֵין מוֹרָא,
וּבְעֵינָיו מִתְנוֹצְצוֹת – הַיֵּאוּשׁ הַנּוֹרָא".
הר שאול
הר שאול הוא ההר הבולט ביותר מעל עין חרוד, גובהו 302 מ' והתקינו עליו רחבת תצפית.
מבין כל התצפיות שיש ברכס הגלבוע זו המפורסמת מכולן ויש הטוענים שגם היפה שבהן. ניתן לתצפת על מתלול הרכס שמשמש גם כנקודת זינוק למצנחי רחיפה.
מסלול נגיש עד לתצפית שצופה על כל האזור.
שביל סלול ששמו שביל התנ"ך , ממנו נשקפים נופי עמק חרוד המרשימים.
במצפור חניון, כולל חניות מוסדרות לנכים.
הגעה:- לכל המקומות נעזרנו באדיבותו יודעת כל – של ווייז.
הערה
גם לאורך הנחל וגם בתצפית היפהפייה שבהר שאול נתקלנו בשאריותיו של המטייל המכוער.
אני לא מצליחה להבין מה כל כך קשה בהטמנת שאריות הנאתכם הגסטרונומית בפחי האשפה הפזורים בשטח. והיה ואין פח שכזה על דרככם, מה הבעה להקפיד שתהייה איתכם תמיד שקית אשפה שבמקרה ה"גרוע" תיקחו ותשליכו בפח האשפה הקרוב לביתכם?
קל להקפיד על הניקיון כשמדובר בפרטים. קשה מאד לנקות אחרי אסופת פרטים, שהופכת למאות ואלפי פריטים, שמשאירים מטיילים אחריהם משל היו הכרזה גאה שאומרת
"גם אני לכלכתי כאן".
לפוסט הזה יש 4 תגובות
יופי של טיול עשיתם. נראה לי שאחד הדברים הטובים היחידים שעשתה הקורונה הוא לתת לנו אפשרות לתור את הארץ. תודה על השיתוף. הצילומים שלך מקסימים ומעבירים היטב את היופי שראיתם.
🙂 אה, גם בלי הקורונה טיילנו בארץ, הקורונה רק לקחה לנו את החופש לבחור אם לטייל גם מחוצה לה. תודות על המחמאות ועל התגובה בכלל ?
אני מכירה את האיזור ובמיוחד את התצפית מהגלבוע כי סבתא שלי ז״ל התגוררה במושב ממש שם (כפר יחזקאל שבטח עברתם לידו). ואכן מדובר על אחד האיזורים היפים בארץ לדעתי, כפי שנאמר ״העמק הוא חלום״ (למרות שכנראה מי שאמר את זה לא חווה שרב או חום קיצי בעמק, אבל זה סיפור אחר).
ולגבי המטייל היראלי: עד לפני כעשור התגוררתי ליד מחופי הרצליה. אני זוכרת שלעיתי הייתי יוצאת לצעדה לאורך החוף בשעו תהקיץ אחה״צ, והייתי רואה משפחות שלמות יושבות בתוך הטינופת הזו שהם ייצרו כאילו זה לא מפריע להן. כמובן שהן לא ניקו את הטינופת כשהם עזבו (אולי מתוך הנחה שגם לאחרים היא לא תפריע?) ועובדי הניקיון החביבים אך המסכנים של עירית הרצליה נאלצו להשקיע המון זמן בניקיון החופים אחרי כל שבת כזו. כך שאם כך אנשים מבלים בחוף – למה שהם יחשבו על לנקות אחריהם גם בטיול?
תודה רבה על התגובה, עדי
לקוות – תמיד אפשר. לרצות שיהיה קצת אחרת, מותר 🙂
את המעט שאני יכולה לעשות אני עושה. לדאוג שלא להשאיר אחרי,
ולנסות להעביר את המסר – בבלוג שלי.