לטייל בירושלים
במאה הקודמת, בהיותי נערה ואפילו כחיילת, נוהגת הייתי לנסוע כמעט מידי שבוע לירושלים.
לא לזו החדשה, שעד עצם היום הזה אין אני מוצאת בה את ידיי ורגליי, שתמרוריה מבלבלים ומסילותיה אינן נוחות לי. אל העיר העתיקה.
בימים ההם, כדי להגיע לירושלים נוסעת הייתי לתל אביב, אל התחנה הישנה, וממנה לוקחת אוטובוס נוסף אל ירושלים. בדרך כלל, היה זה אוטובוס מאסף שאין ספור תחנות לו, ובעלייה לשער הגיא היה נושם ומתנשף משל היה קטר יגע, אבל בסוף…מגיע.
תמיד דרך שער יפו.
עם הזמן התיידדתי עם חלק מהסוחרים, והיינו יושבים יחד לשתות קפה ולפטפט. הם סיפרו על המקום ועל ילדותם ומגלים היו לי מכמנים נסתרים בעיר – בסמטאות שיוצאת מהשוק ומדרך המלך של התיירים. למדתי להכיר כנסיות זעירות ביותר, שאיש כמעט לא פקד, וחנויות מיוחדות ולא מתויירות של בעלי מלאכה בני דורות. אהבתי את העיר העתיקה וחגגתי את השהות בה. כך במשך כחמש שנים.
עבדתי, למדתי, נישאתי…
אמנם הגענו פה ושם לירושלים, למוזיאון ישראל הנפלא, למוזיאון לאומנות האיסלאם, לגן החיות התנ"כי לחוצות היוצר, לעין כרם ולימין משה, למשכנות שאננים ולשכונה הגרמנית ועוד…
אבל לא לעיר העתיקה.
למעט פעם אחת בספטמבר 2000 ערב פרוץ האינתיפאדה השנייה. נסענו למגדל דוד לראות את תערוכת הזכוכית של דייל צי'הולי. שכנעתי את אוריאל, שאם כבר הגענו, שנכנס ונבוא בשער ונשוטט מעבר לחומות. האווירה בשוק כבר הייתה כבדה ולא נוחה. הידסנו כה וכה, לא העמקנו אל תוך אותם שבילי סמטאות אליהם כל כך רציתי לחזור, ומהרנו לצאת את החומות.
יומיים אחר כך פרצה האינתיפאדה השנייה ומאז לא פקדנו אותה.
לפני כמה חודשים קראנו על טיול מאורגן לעיר העתיקה, בעקבות בעלי מלאכה.
למרות שהימים היו כבר ימי קורי המתסכלים, החלטנו להירשם לאותו טיול.
בין אדם למקום ובין אדם לחברו
הקורונה הנהיגה חוקים שונים ומשונים רובם ככולם אינם נוחים או חביבים על דעת המקום ויושביו. גם אני, כמו רוב האנשים שונאת את המסכה, אבל צריך!
לא רוצים לחבוש אותה? הישארו בבית ככל שאתם יכולים. אל תסתכנו ואל תסכנו אחרים.
יודעים מה? עזבו התחשבות בבריאותכם או בבריאות הסובבים ואל תסתכנו בקנס.
איכס מספר 1
בביקור שלנו (עליו בהמשך) בבית חרושת לטחינה, חילק בעל המקום כפיות חד פעמיות לכל מבקר והניח במספר כלים עמוקים, אותם העביר הין משתתפי הטיול, טחינה לטעימה.
לא נוכל להעיד על טעמה של אותה טחינה, מפני שראינו איך אנשים שטעמו שבים וטובלים את אותה הכפית שבאה אל פיהם, בכלי הכללי.
שמחה שהיה לכם טעים מטיילים נכבדים, אבל הגעלתם אותנו. אתם לא בבית. חישבו לפני שאתם דוחפים כפית או מזלג שהשתמשתם בהם, לכלי כללי. ולא אחד בלבד נקט בשיטה הדוחה הזו. לא נותר לי אלא להכריז בנימוס -איכס!
איכס מספר 2
בסופו של הטיול חיכה לנו דבר ברנש עם עגלה ועליה אמורים היו להיות בייגלה חמים.
בזמן שמשתתפי הטיול, שכנראה לא ראו בייגלה קודם, עטו על עגלתו עמדנו אנחנו בצד, שומרים את הריחוק המתבקש והתבוננו.
ראינו איך מר בייגלה מלקק את אצבעו על מנת להפריד את שקיות הניילון זו מזו. אותה יד מלוקקת הושטה אל הבייגלה ושמה אותו בשקית שהועברה אחר כבוד אל המטייל המשתוקק.
כל כך הרבה פעמים ליקק הנ"ל את אצבעות ידו, שאין ספק שכבר היו מצוחצחות ונקיות, אבל לנו לא התחשק בייגלה מלוקק.
סיור בירושלים – בעקבות בעלי מלאכה וגם...
טחינה אל ג'בראני
מפעל הטחינה של משפחת ג'בראני מייצר טחינה טרייה וטבעית, ללא כל תוספים ועם אותה אבן ריחיים, כבר כמעט 140 שנים. במפעל הקטן והצפוף שבתוכו כמה מכונות לכתישת השומשום, מייצרים טחינה בשיטה העתיקה והמסורתית. שמענו מאיסחק ג'בראני הסברים על אופן הכנת הטחינה, על משך קליית השומשום שקובע את צבעה של הטחינה. קלייה קצרה – לטחינה בהירה וקלייה בת שעות ארוכות לייצור הטחינה האדומה.
בחזיתו חנות מכולת קטנה ובה ניתן לרכוש טחינה וחלווה תוצרת המפעל.
כתובת:- אל מאלוויה (לא רחוק משער שכם)
חנות הבדים של בילאל אבו חלאף
בילאל אבו חלאף, בעל חנות בדים בשוק אפטימוס שבשכונת מוריסתאן, הוא סוחר בדים מפורסם שמייבא את בדיו מסוריה, מרוקו והודו.
בין לקוחותיו היו הרב עובדיה יוסף שמבדיו נתפרו גלימותיו של הרב, ואפילו האפיפיור.
אבל לא רק חליפות וגלימות מסורתיות נתפרות מבדיו של הסוחר המקסים, שסיפר לנו "סיפורי בדים", תוך שהוא מציג אותם לפנינו, אלא גם פוליטיקאים ואנשים רמי מעלה אחרים, שמעו את שמעו ותופרים אצלו ומבדיו, את מחלצותיהם.
ויה דולורוזה
ארבע עשרה תחנות בדרכו של ישו ממקום משפטו אל מקום צליבתו המציינות אירועים הנזכרים בברית החדשה ובמסורות מאוחרות.
הדרך נחשבת לקדושה ומוכרת בנצרות בשם ”דרך הייסורים“ – Via Dolorosa
ההוספיס האוסטרי
ההוספיס האוסטרי, ברובע המוסלמי של העיר העתיקה, ממוקם בפינת ויה דולורוזה ורחוב הגיא בירושלים, הוקם בשנת 1854 ככנסיה ואכסניה גם יחד, על ידי הארכיבישוף של ווינה. הקיסר פרנץ ג'וזף עצמו התארח במקום בשנת 1869. הוא משמש כבית הארחה לצליינים.
למקום גינה נעימה ומשובבת עין ויש שם בית קפה חביב. טיפסנו אל גגו של המבנה וממנו עשינו תצפית אל נופיה של העיר העתיקה.
כנסיית הקבר
המקום עליו בנויה כנסיית הקבר בעיר העתיקה, בצוותא עם כנסיית המולד שבבית לחם, נחשב בנצרות למקום הקדוש ביותר בעולם. על פי אמונת הנוצרים, במקום הזה נצלב ונקבר ישו, ולאחר שלושה ימים קם לתחייה.
הכנסייה נבנתה על ידי הקיסר קונסטנטינוס במאה הרביעית לאחר שהלנה אמו, זיהתה את המקום כמקום צליבתו וקבורתו של ישו. במהלך השנים נעשו שינויים רבים בכנסייה. את צורתה הנוכחית קיבלה בתקופה הצלבנית.
חזית הכנסייה ומגדל הפעמונים שמשמאלה עוצבו ונבנו בתקופה הצלבנית. אז היא כונתה "כנסיית התחייה", על שום האמונה שישו קם מן המתים כדי להביא טוב לעולם.
קשתות הכניסה ומשקופים מעוטרים בתבליטים צלבניים, שהיו שם אף הם – הוסרו ואלו נמצאים במוזיאון רוקפלר.
חוץ
פנים
אלה חלק מהנקודות בהן עברנו במסלול הטיול.
לא על כל הנקודות בהן נעצרנו אני מספרת כאן, כולל את דרך שכם המובילה אל שער שכם, והשוק שוקק החיים שמעבר לשער, וכנסיות נוספות, את כלל אלה תוכלו לראות בתמונות.
מראות מדרך שכם
מראות שווקים ועוד
לנוחותכם מפת הסיור
רשומות נוספות על טיול בירושלים
טיול נגיש בירושלים מתוך הספר " שביל הזהב – טיולים לגיל החדש"
הגנים הבוטנים בירושלים
המלצות בלוגריות שיודעות
הבלוגרית אילנה בר כתבה על "ימי קורונה: סיור עצמאי בירושלים"
הבלוגרית תמר גרינברג כתבה על ירושלים "בקטנה"
הבלוגרית מלי אברמוביץ' מספרת על "24 שעות בירושלים"
הבלוגרית ציפי לוין מספרת על "חופשה בירושלים בעיניים אורבניות"
לפוסט הזה יש 10 תגובות
כל כך נהניתי… איזה מזל שלמרות קורי הצטרפתם לסיור! חייבת כמה בדים מבילאל! התמונות הנפלאות ולשונך המושחזת מעצימים את חוויית הקריאה.
את חייבת להתעשר קודם, לפני שאת קובעת פגישה אצל בילאל 🙂 תודה. שמחה שאהבת.
הזכרת לי הרבה מאד נשכחות. לא היתה שנה שלא הגעתי לירושלים ועשיתי בה מסלול קבוע – שוק העיר העתיקה, ויה דלורוזה, מוזיאון ישראל וכל פעם תוספות אחרות. על זה שהגעת אליה 5 שנים פעם בשבוע, זה וואוו נפרד. למה? כל פעם מצאת שם משהו אחר? הלכת תמיד לאותם מקומות? אולי פעם תספרי. זה שווה סיפור מיוחד בעיני. אבי, כמו אוריאל, לא מסכים להיכנס לעיר העתיקה. לכן, אני כן נכנסתי אבל לא איתו. הוא מפחד, חושש, לא מרגיש בטוח. אני כנראה אחרת, ממש הרפתקנית. היינו השנה בסיור נהדר בהר הבית ואז נכנסנו מעט לעיר העתיקה, ואין ספק שהתגעגעתי. הצילומים שלך מקסימים, מאירי עיניים ולב. מראים את היופי של העיר, שהוא באמת מורכב ורב ודורש הרבה סיורים. מקווה שאוכל להגיע לעיר העתיקה שוב, בקרוב. תודה גדולה על השיתוף של הקישור <3
תודה רבה, ציפי. אני מקווה שכשמזג האויר יהיה פחות נושך ויותר ידידותית למשתמש – נחזור לשם עוד ועוד.
הבאת כאן דרישת שלום פוטוגנית כל כך מירושלים. לא מבינה איך יכולת להיעדר ממנה כ"כ הרבה…
איך? החיים, הימים – פשוט…לפעמים געגועים לא מספיקים כדי לעשות את הצעד הבא.
בדיוק הטיול שהייתי רוצה לעשות…
יאללה, בואו ונקבע שברגע שהשמש והלחות יפסיקו לעשות הבל אחד נגדינו – ניסע ארבעתינו לסיור שם.
ירושלים מקסימה ואת צודקת שלפעמים שווה לקחת סיור כדי להגיע לפינות מיוחדות תוך תחושת ביטחון רבה יותר. מעניין אותי דווקא קטע הסיור שמחוץ לחומה. זה אזור פחות מוכר לפי דעתי.
נכון, דרך שכם הייתה מרתקת. הצרה הייתה שבשל נוכחותה של גברת קורי, כל האתרים (גם אותם שבדרך כלל פתוחים) היו סגורים.