אל גבעת הכורכר

טיול של שבת אל גבעת הכורכר בנס ציונה

גבעות הכורכר בנס ציונה, שביל שומר הגבעות, לא משנה איזה שם תבחרו לתת למקום הנפלא הזה, אנחנו מזה עשורים רבים,
מקפידים לפקוד אותו מידי שנה בכל שנה. הגבעות הנפלאות הללו הן אוצר. עשרות סוגים שונים של צומח שחלקם צומחים אך ורק בישראל והאחד שמביא אליו המון מבקרים, הוא אירוס הארגמן.

משנה לשנה ראינו איך הולכת ונוגסת העיר בחן וביופי, והלב נחמץ. מתוך הגבעות שיודעות להצמיח את אירוס הארגמן ואת האירוס הארצישראלי, כלניות, נוריות ואפילו צבעונים, צומחים להם בניינים שמאיימים לחבל בעושרו של הטבע.

המלחמה על המקום נמשכת מזה זמן רב. לפני כמה שנים פסק בית המשפט לטובת האירוסים שיוצגו בכבוד על ידי אי אילו ארגונים סביבתיים. המקום הוכרז כגן לאומי, אבל הסכנה ממשיכה לרחף מעל הגבעות הללו, שמשתרעות מראשון לציון ועד פאתי רחובות, מאחר ועד היום הזה, טרם נמצא הסדר שירצה את בעלי הקרקע הפרטית שבמקום.
רעה חולה נוספת ואכזרית שמאיימת על המקום, הם רכבי השטח הפרועים, החל בג'יפים וכלה בטרקטורונים שנהגיהם מתפרעים שם ופוגעים בצומח.

אירוס הארגמן

הוא צמח אנדמי לישראל ובשנים רחוקות יותר היה נפוץ מאד במישור החוף. תנופת הבנייה הבלתי מתחשבת בערכי הנוף והטבע, פגעה קשות בצמח וכיום ניתן למצוא אותו במעט מקומות, כמו שמורת נחל פולג, גבעת חומרה, בגבעות הכורכר של ראשון לציון ונס ציונה ובעוד מספר זעום של אתרים.
אירוס הארגמן בדרך כלל יופיע בצבע ארגמן כהה על סף השחור. אבל יש לו גם מופעים זהובים מרהיבים. ראינו כאלה בעבר בשמורת קדימה. ננסה למצוא גם השנה, מאוחר יותר.

בדרך כלל אנחנו מתחילים את ביקורינו שם במחצית חודש פברואר, אז מתחילים להפציע ראשוני האירוסים. השנה חשבנו שכדאי לבקר כבר עכשיו, במחצית ינואר, כי הנחנו שבשל הגשמים המרובים שפקדו אותנו, הם יזקפו ראש ויפרחו מעט קודם. מאחר וכאמור אנחנו מבקרים בגבעות מספר פעמים בכל שנה, הרי שאנחנו יודעים כבר איפה ניתן למצוא מרבץ גדול של כלניות, איפה מסתתר לו המרבץ הכי גדול של אירוס הארגמן ואפילו איפה הפינה שבה נצליח למצוא את האירוס הארצישראלי, זה שעל שום קומתו הנמוכה, רוב האנשים כמעט ואינם מתייחסים אליו. והוא יפהפה.

לא פגשנו עדין נוריות וצבעונים, אבל אני רוצה שתבקרו שם.

אז הנה לכם רשומה קטנה על גבעות הכורכר, שנלחמות על חייהן, ועל הפרחים שפגשנו היום בטיול של שבת.

האירוס הארצישראלי 

האירוס הארצישראלי הוא הזריז מבין האירוסים ועל פי רוב הוא הראשון לפרוח. הוא פורח בין דצמבר למרץ, אנדמי לארץ ישראל בקרקעות גיר. הוא לא יצמח על חול למשל. ריכוזים גדולים יותר שלו (מאשר אלה שעל גבעות הכורכר) פגשנו בשמורת יקום וביער קדימה. צריך ללכת לאט ולהסתכל על האדמה. הם נמוכי קומה כמעט שרועים על האדמה והם יפים להפליא.

רותם המדבר

רותם המדבר – לא נדיר. אבל שמורה לו בלבי אהבה עצומה וגדולה. נולדתי באשדוד על חוף הים כמעט, ובדרך מהבית אל החוף על הדיונות, צמחו אלפי שיחים של הצמח היפהפה הזה. שיח אמיץ שיודע לשרוד את החולות הנודדים ולהישאר נטוע במקומו.

הכלנית המצויה

כלנית מצויה – כל ילד מכיר ויודע. למרות שלא אחת קורה שמתבלבלים בינה לבין הפרג ואפילו לנורית. בתקופה מסוימת כל החלקים שעל פני האדמה מתייבשים, אולם מתחת לפני האדמה היא ממשיכה את חייה ואוגרת נוזלים וכוחות למופע הפריחה הבא. היא איננה אנדמית לישראל וניתן למצוא אותה כמעט בכל אזור אקלימי קריר במידה. היא פורחת כארבעה חודשים בשנה, מינואר ועד אפריל. גם לכלנית מופעי צבעים שונים כמו סגלגל וכחול ואפילו לבקניות לבנבנות משמורת ראש העין וצפונה. אבל המופע הידוע ,הנפוץ והמוכר ביותר הוא האדום. למרות שתוכלו  למצוא אותה בארץ, מהצפון ועד הדרום, לשמחתי היא מוגדרת כצמח מוגן.

הגעה:- מצפון עוברים את ראשון לציון וברמזור מספר 1 של נס ציונה – פונים ימינה לרחוב המאה ואחד ממשיכים אתו עד סופו ופונים שמאלה אל דרך גבעות הכורכר. או מכביש 4 לצאת במחלף גן רווה אל עבר כביש 42 לכיוון נס ציונה, ואז להמשיך עם המאה ואחד כמוסבר למעלה.

למגיעים מדרום:- מצומת בית עובד (כביש 42) פונים ימינה לכיוון נס ציונה עד עמק השושנים
בעמק השושנים ממשיכים בכיכר ישר ובכיכר הבאה פונים שמאלה אל דרך גבעות הכורכר וממשיכים עד פסל שומר הגבעות. (נסו למצוא חניה כבר על הדרך)

משהו קטן נוסף

פה, ממש מעבר לפינה בראשון לציון, היה היה שדה. היו בו שפע תורמוסים

והיה בו גם צבעוני המדבר שמשתרכים היו עליו על הקרקע בביישנות נוגעת ללב.

שנים רבות היינו הולכים לשם ולא שבענו את המראות. יום אחד באו הבולדוזרים, הפכו עליהם את האדמה לטובת בית הקברות הסמוך.

בשנה שאחרי, עוד ראינו פה ושם תורמוס אמיץ שהרים ראשו וקיווה למצוא את חבריו. ובשנים שבאו אחר כך, גם הוא ויתר. התמונות הללו צולמו ב 2012. היה – ואיננו עוד. לא אגזים אם אומר שעבורנו זה שברון לב של ממש. אילו השכילו פרנסי העיר לגדר, ולו רק חלק מהמקום היפהפה הזה, ולהכריז עליו כשמורת טבע, יכולה הייתה ראשון לציון להתגאות בשמירה על ערכי הטבע ובשמורה מדהימה ומיוחדת ממש בלבה.

צאו לטייל על גבעות הכורכר. שמרו על הטבע וכבדו אותו. וספרו לי איך היה.

למידע נוסף והמלצות מוזמנים להיכנס ולהתרשם ממדור טיולים במרכז.