טיול בנווה צדק - יום העצמאות ה 73
ערב יום העצמאות - ילדות
עד לעצם היום הזה ממש, כשמדברים על ערב יום העצמאות ועל זיקוקי דינור, עולה בזיכרוני שמו של יוסק'ה אמבולנס. אשדודים וותיקים מן הסתם זוכרים את השם ואולי אפילו הכירו את האיש.
בניגוד לאמור בכתבה, אנחנו כן ידענו איפה הם ואפילו ביקרנו את יוסקה וג'יטה (ככה קראו לה) ליד שדה התעופה בעטרות לשם עברו, אבל גם אנחנו לא ידענו למה עזבו.
מה ליוס'קה ולזיקוקי דינור? ובכן היה זה יוס'קה (שהיה חבר קרוב של הורי ז"ל) שהביא את זיקוקי הדינור הראשונים ל אשדוד ואפילו נכווה באחת הפעמים.
ומכאן – יום העצמאות – זיקוקים – יוסקה (סולומון) אמבולנס.
ערב יום העצמאות, בגרות - ילדות
במשך שנים רבות, נוהגים היינו אוריאל ואני לצאת בערב יום העצמאות מביתנו, מיד עם תום טקס הדלקת המשואות, אל "העיר". לתפוס מקום ב גן המושבה ולהמתין לקולות הפיצוצים וההבזקים הצבעוניים שבשמיים מעליו.
אבל לא רק בשביל הזיקוקים מחרפים היינו נפשותינו…
אנחנו היינו יוצאים כדי שאוריאל יתכבד ויקנה לי (כן, שהוא יקנה לי) נצנצים במחירים מופקעים, כמו שקונים לכל הילדים. והוא היה קונה. ואני הייתי מסתובבת אתם צמודים לבגדי ומונחים על פדחתי. ואז, כשאני אוחזת בידי מוט זוהר באור נגוהות, וחיוך של חתול שליקק ת'שמנת על שפתותיי, שבים היינו שמחים וטובי לב, אל צל קורתנו.
כן, גם אני יודעת שבתל אביב, ברחוב כפר גלעדי, ניתן לקנות חבילה של המנצנצים הללו במחיר של מנצנץ אחד. אבל אני רציתי שם, בעיר – כמו שקונים לכל הילדים.
מה נשתנה הערב הזה, מכל ערבי העצמאות
מה אירע לו לערב יום העצמאות של השנה שעברה כולנו יודעים.
לא חג ולא עצמאות היו באוויר. וכמו כל בית ישראל, נשארנו ספונים בביתנו.
השנה, למרות שאוריאל הציע שנשימה פעמינו למרכז העיר ולו רק כדי לקנות לי נצנצים כמיטב המסורת, כי כבר פתוח, מותר ואפשר, סירבתי.
לא הרגשתי לא חג ולא עצמאות ונשארנו בבית כדי לחגוג אל מול המסך, יחד עם כל בית ישראל, את העובדה שהזריקה ניתנה לכתף ולא ננעצה בעכוז.
בערב יום העצמאות השנה, לא הרגשתי יותר ילדה.
יום העצמאות
למרות שאנחנו אוהבים לטייל, זה אחד מהימים בהם אני מסרבת להיכנס לקופסא, לאחוז בהגה ולהרחיק לנדוד. על אחת כמה וכמה כשהימים הם ימי פוסט קורונה (אולי טרום אחותה), והעם היושב בציון צמא לצאת אל האוויר החופשי ואל האור.
התפוקקות רבת שעות בנתיבי ארצנו, מאז ומעולם לא הייתה מתחביבי הגדולים. אנחנו מארחים. עקב שינוי לא צפוי בתוכניות החלטנו לצאת אל העיר הגדולה ולבקר שוב, ב מוזיאון נחום גוטמן.
ביקור במוזיאון נחום גוטמן
במוזיאון הנפלא הזה זכינו לבקר לא פעם. מי לא אוהב את נחום גוטמן?
חלק מהמוזיאון כרגע בסוג של שיפור ושינוי. הוא יחזור לתפקוד מלא, כך הבנו, ביוני. כרגע גם לא מוצגת שם התערוכה הקבועה של ציורי גוטמן. רק כמה מהאיורים והציורים שלו מוצגים שם. אם אני לא טועה משהו כמו חמישה או שישה.
אבל זו הייתה חגיגה.
במוזיאון נחום גוטמן, ביום העצמאות, רציתי לחזור ולהיות לילדה
במקום תערוכה נפלאה ומשובבת נפש, שמטרתה אחת – ללמד ילדים (וגם גדולים) מה קורה מאחורי קירות המוזיאון . ראינו ילדים לומדים איך אוצרים תערוכה, ויושבים מול ציור של נמל חיפה ובונים אותו מחתיכות פאזל. מציירים בהשראת ציורים של גוטמן ובעיקר מגלים את העונג האצור במוזיאון.
דקות ארוכות עמדנו בכל פינה והבטנו בילדים הממסגרים ציורים ובוחרים שמות לתערוכות. ולא ידעתי את נפשי מרוב נחת.
אני זוכרת עד כמה התקנאתי בילדי ברצלונה המתוקים שבאו לבקר במוזיאון מירו, ועמדו מול ציורים וניסו לחקות תנועות ולצייר את הצבעוניות. במוזיאון הילדים באמסטרדם ובעוד מקומות נוספים.
ביום העצמאות, לרגע קט, רציתי לחזור להיות ילדה, להתרוצץ בין הקירות ולקבוע ציורים ושמות לתערוכות.
בקומה השנייה תערוכה משותפת מרתקת בשם מכניקת הזורמות.
כמו בכל תערוכה, היו אמניות אליהןהתחברתי יותר והיו כאלה שפחות, אבל כל העבודות היו מסקרנות ומרתקות.
אמנם, לשאלתי הובטח לי שלא ימהרו להסיר את "מאחורי קירות המוזיאון", אבל גם לא ידעו לענות לי אם כן או לא תהפוך לתערוכה קבועה. אז…
כתובת :- שמעון רוקח 21, נווה צדק
אי אפשר להגיע לשכונה הנפלאה הזו מבלי לתת לעיניים להוליך את הרגליים. לגלות את מוזיאון הרחוב -הגרפיטי.
להביט כה וכה על הפנינים הפזורות בכל עבר.
ליד המרכז למורשת יהדות עדן נכנסנו לגלריה יפהפייה ומסקרנת בשם Zygo Art
כתובת- שבזי 51 נווה צדק.
לסיכום
העונה הקרירה על שפע ממטריה ופריחתה, מפנה את מקומה לעונה המהבילה.
זה הזמן להתחיל ולבקר במוזיאונים, הקרירים והמזמינים ולהעניק גם לילדיכם חוויות חדשות במרחבים אחרים.
